לאורך השנים הדרכתי סדנאות יצירה בשלל מקומות ולשלל אוכלוסיות. הדבר המרכזי מבחינתי שחשוב לזכור תמיד- לכל אחד הזכות לחוות אתגר, יצירה וגאווה. ולנו כמחנכים יש את הזכות להבין איך לעזור ולהנגיש לכל חניך וחניכה את הכלים הנכונים על מנת שיצליח. כל מפגש דורש ממני לשאול מחדש: כיצד ארחיב את מרחב היצירה של חניכיי.
בכנות, יש קבוצות שעצם המפגש איתן גם הרחיב את מרחב היצירה (והאהבה) שלי. הראשונה שממש מתחה את גבולות התקשורת וההדרכה שלי הייתה קבוצת צעירים עם אוטיזם במרכז פנאי בבר אילן (של עמותת בקהילה המדהימות). בעזרת נשות הצוות הכרתי דרך חדשה להסביר, להדגים וללוות עבודה. הכרתי את הלקות החברתית ותקשורתית, וגם לעיתים המוטורית, ויחד פירקנו כל מטלה לשלבים הכי ברורים וקטנטנים.
בסוף הקיץ הזה ולאחר 8 מפגשים כבר הייתה לנו פינת ישיבה שלמה- שני כסאות, שולחן ואדנית בהם השווצנו באירוע הסיכום עם ההורים. החניכים שלי מדדו, שרטטו, ניסרו ומסמרו תוצרים חזקים ואסתטיים.