מקדחה היא כלי עבודה מיתולוגי. ילד תמיד יתרגש מטרקטור (רצוי צהוב), ממכונית מכבי אש, וממקדחה. מבוגרים יזכרו לבומבה צור את פטיש האוויר בתעלת בלאומילך. במשפחתה של אשתי זוכרים את סבא שלמה וה"בור משינקה". אצלי הילדים עומדים בתור כדי לקדוח בעזרת המברגה (קידוח בעץ רך בקוטר קטן ותחת השגחה צמודה שלי, כמובן), או המקדחה הידנית.

על מקדחה ביתית אין הרבה מה לומר. עד 500-600W (ושנים הסתדרתי עם מקדחה חלשה יותר), הדק אלקטרוני, מנגנון רטיטה, וידית אחיזה צידית נוספת – תוכלו לקדוח בכל מה שצריך בבית, והמקדחה תחזיק שנים. פטישון הוא כלי גדול יותר עם מנגנון בוכנה לקידוח בבטון (במקום מנגנון רטט), לי אישית אין כזה, ולדעתי אתם לא צריכים אותו בבית. מקדחה ידנית היא קוריוז, ואצלי משמשת את הילדים ואת הסקרנות שלי. מברגה היא כלי נפלא ויתרונה בין היתר באי-תלות במקור חשמל צמוד. עם זאת היא אינה תחליף למקדחה, ולמרות שכבר קדחתי בקרמיקה עם המברגה שלי, זה לא שימוש מומלץ והבלאי יהיה רב, ויקר לתיקון. על קידוח בבטון בכלל אין מה לדבר.

מקדחה חשמלית עלולה להיות כלי עבודה מסוכן, אצלי אישית היו כמה תאונות קטנות – העפה של המקדחה מהיד, היתקעות מקדח בקוטר גדול, שבירת ראשי מקדח, "ורטיגו" אחרי קידוח אלים מדי בקרמיקה – אל תזלזלו בבטיחות. מלבד לימוד מלאכת הקדיחה והשימוש לידית האחיזה הנוספת (לימוד פיזי, פנים אל פנים, מאדם מיומן, לא "לימוד בהתכתבות"), השתמשו בעת הצורך באוזניות מגן, משקפי מגן ונשמית, שמרו על סביבת עבודה נקיה, שימו לב לא למעוד על כבל החשמל הפרוש, ואם אתם קודחים בקיר, בדקו אילו קווי מים\חשמל\תקשורת נמצאים בו.

ועכשיו בואו נעשה סדר במה שמתחבר לראש המקדחה. הנה מבחר ראשי מקדח, מימין לשמאל: מקדח עץ bradpoint, בו כתפי המקדח בולטות, מקדח "מולטיקאט" אדום בעל שפת קידוח מוקשה ומושחזת, מתאים לקידוח בכל דבר חוץ מבטון ופלדה, מקדח מצופה טיטניום לקידוח במתכות קשות, מקדח וידיה לקידוח בבטון, מקדח ספירלי רגיל, זה הספציפי מיועד למתכות רכות.

מתחילים יסתפקו בסט בסיסי של מקדחי וידיה (לקירות בלוקים ולבטון), וסט מקדחים ספירליים פשוטים או מקדחי עץ, ובו כחמישה קטרים בסיסיים (בתמונה סט מקדחי עץ):

נוח לשמור על הקופסא גם כאשר המקדחים מתבלים ומוחלפים, כך אפשר לשלוף ממקומו כל מקדח לפי הצורך מבלי למדוד מה קוטרו. לפי הצורך בהמשך, ראו במה תצטיידו – מקדחים למתכת, מקדחים יקרים כמו ה"מולטיקאט", וכן קטרים חסרים, ומקדחים מיוחדים כמו אלו המיועדים רק לקרמיקה (עדיין לא ניסיתי אותם, קונה כלים רק לפי הצורך).

לדוגמא, יש לי מקדח וידיה בודד באורך כ- 40 ס"מ (קוטרו 6 או 8 מ"מ, אני אפילו לא זוכר…). הוא נמצא בארגז הכלים לפחות 25 שנה, ולמיטב זכרוני השתמשתי בו בערך פעמיים. בדרך כלל תשלמו פחות פר מקדח אם תקנו סט מקדחים.

מקדחים למתכת הם בד"כ ספירליים ונקראים מקדחי HSS, קובלט, טיטניום וכו', בהתאם לחומר מהם הם מיוצרים או בו הם מצופים. אם אתם קודחים בעץ בעל קשיות סבירה (לא איפאה…), או בפלסטיק, תסתדרו עם כל מקדח ספירלי. קידוח במתכת רכה כמו פליז או אלומיניום, מחייב כבר לקרוא את ההוראות על חבילת המקדחים, וכדי לקדוח בפלדה תצטרכו מקדחי טיטניום מאיכות טובה, ורצוי מאוד גם מקדחת עמוד ושמן קירור.

הנה סט מקדחי "טיטניום" שנקנה בפרוטות באחת הרשתות הגדולות, שימש אותי להנאתי כל עוד נזהרתי במה אני קודח, וראו כעת כמה מקדחים חסרים לאחר שנשברו או נגרסו בעת שעשיתי טובה לשכני וקדחתי בדלת הפלדה בגג הבניין. סט המדורג כל חצי מ"מ הוא מאוד נוח כאשר צריך לדוגמא לקדוח כדי להעביר בורג (שבצידו השני אום) – פשוט מגדילים את הקדח בחצי מ"מ כל פעם עד שהבורג נכנס באופן חלק מצד אחד, ומצד שני אינו חופשי מדי. בכל מקום שאפשר, בורג קודח הוא תחליף טוב וזול אם בכוונתכם לחבר סף או פרופיל לדלת פלדה, חבל לקדוח קדח מוביל ולהרוס את המקדחים שברשותכם. סט מקביל איכותי מתחיל בכ- 150 ₪.

לכל המקדחים שלמעלה קנה עגול, והם מתאימים למקדחה או למברגה עם פוטר. יש מקדחים עם קנה משושה, המתאימים למברגה בלי פוטר או למברגה עם מתאם לביטים.

מקדחי פרפר, הם מקדחים זולים וזמינים, ויש שקעים בעץ שאפשר לעשות רק איתם, אך הם מסוכנים לשימוש. ההסבר הוא כי בעת חדירת המקדח לעץ, הסטה קטנה של הזווית בה אתם מחזיקים את המקדחה, פגיעה בשכבת עץ קשה יותר או הזזה של העובד, עלולים לגרום למקדח להיתקע. אתם "פופאי" ולוחצים בנדיבות על הדק המקדחה, והתוצאה עלולה להיות העפת העובד שעלול לפגוע בכם או באחרים, סיבוב פתאומי של היד שלכם המחזיקה במקדחה, עד שבירת היד, ועוד כהנה צרות. קבעו את העובד, השתמשו בציוד מגן אישי, עבדו לאט ורק עם מקדחה עם הדק אלקטרוני, מאוד מומלץ להשתמש במקדחת עמוד או לפחות במתקן שהופך מקדחה רגילה למקדחת עמוד, ועברו למקדח כוס אם אפשרי. המקדח הימני שייך ל"אוסף" החפצים הלא-שימושיים, והקנה המרובע שלו מתאים למקדחה ידנית בלבד, האמצעי הוא מקדח פרפר סטנדרטי, והשמאלי מתהדר בכתפיים בולטות ובחריץ צבוע כחול, ואמור להיות מהיר יותר.

מקדחי כוס, יש לי סט מחורבן שעלה כמה עשרות ₪, וכפי שניתן לראות אחת הכוסות נגרסה והוחלפה לאחר שהשאלתי את קודמתה לחבר שקדח בתקרת גבס ופגש באחד מפרופילי המתכת. לצרכים שלי – קידוח פתח לתיבת קינון פעם בחודש-חודשיים, זה מספיק. אם אתם רציניים יותר, מחיר סט מקדחי כוס טובים הוא מאות רבות של שקלים. לי כבר נתקע מקדח כוס אם כי במהירות נמוכה – גם פה, מומלץ לקדוח בעזרת מקדחת עמוד, כאשר העובד מקובע לשולחן.

כמנהגנו, נייצר כעת משהו.
הנה כלי מוזר ששמו באנגלית Gimlet, המשמש בנגרות מסורתית להתחלת קידוח חורים כדי שהמקדח לא יחליק, וכן כדי לקדוח במקומות קשים לגישה, לדוגמא בתוך ארונות. הכלי סיקרן אותי גם בשל אופי הייצור שלו, נראה כאילו הוא עשוי מוט מתכת ארוך שנחרטה בו ספירלת המקדח, ולאחר מכן כופף ליצירת ידית האחיזה. היום נהוג לסמן תחילת קידוח בעזרת דוקרן, מסמר או בורג, ובתוך ארונות אפשר לקדוח עם מברגת זווית. קניתי באיביי gimlet כזה, כ- 10 ₪ לחתיכה, ואבקש להעיד כי הכלי אינו שימושי. בתמונה למטה gimlet כזה, ומעליו איזה ניסוי ביתי חצי-אפוי:

שיטוט במגרש גרוטאות וב"אוסף" של א', הניב כמה ראשי מקדח עם קנה ריבועי, המתאימים למקדחה הידנית שברשותי. אחד מהם שקוטרו 5 מ"מ, נתרם למדע בניסיון לייצר מקדח יד. הכוונה היתה לקדוח בידית המטאטא שבתמונה קדחים מדורגים – קדח בן 4 מ"מ לכל העומק, וקדחים רדודים יותר בקוטר 5-7 מ"מ בהתאמה לשינוי מידות חתך קנה המקדח.

נעזרתי בגובלים לקידוח, סחורה סינית זולה:

גובל לקידוח – עוצר את המקדח בנקודה הרצויה

לאחר כמה ניסיונות עדינים, הגיע תור קיבוע המקדח וחבטות בפטיש גומי:

כאן אפשר לראות למה התכוונתי ביצירת ידית א-סימטרית:

וכאן את החיסרון של ידית א-סימטרית, אם מתכונים ממש לקדוח (ולא רק להשתמש בכלי לסימון ולהתחלת קידוח):

לסיכום, ובטרם החלטתי אם להתחיל לנקות, לשייף, לעגל, ואולי לקצר, או בכלל לשחרר את המקדח ולנעוץ אותו עמוק יותר – נראה שהעסק עובד. בניגוד ל- gimlet עליו לא ניתן להפעיל כח, למקדח היד החדש ידית גדולה, ניתן להפעיל מומנט עם כל כף היד, ולדחוף במלוא משקל וכח הזרוע.

במועדון הנוער בישוב בו אני גר, אחת מנשות החינוך שאחראית על מועדון הנוער החדש פרסמה בפייסבוק שהיא מחפשת המלצה לנגר שייתן הצעת מחיר לשולחן בר עבור מועדון הנוער. נגר אני לא, אבל ישר הצעתי שהנערים יגיעו ויבנו את שולחן הבר ביחד איתי בסדנא הקהילתית לקיימות. ההצעה התקבלה עוד לפני שהספקתי ללחוץ אנטר, ותוך כמה ימים קיבלתי את תמונת מבט העל שיצרו מעצבי החלל שעבדו על המועדון.

עיצוב הפנים של החלל

התכנון שלי

בהנתן עיצוב החדר, החלטתי לתכנן שולחן שעומד בהגדרות שנובעות מהעיצוב, קל לבניה כיוון שאת הבניה אעשה לפחות בחלקה עם הנערים, וגם, מכיוון שימוקם במועדון נוער, יהיה מספיק מסיבי וכבד, שיהיה קשה להזיז אותו יותר מדי, או לפרק אותו בקלות מדי. חשוב לומר – כל העץ נקנה כדת וכדין במחסן עצים. זאת לא הבחירה הראשונה שלי, אך כדי לעמוד בשאר הקריטריונים של הפרוייקט היה חשוב לי שלא נתעסק גם בלאסוף עצים מהזבל כדי לבנות את הבר. אין מה לעשות, צריך להתפשר לפעמים.

התכנית שלי

הדבקת המשטח

מאוד קשה ויקר למצוא משטח מעץ מלא ברוחב 50 ס"מ ובאורך 250 ס"מ. במקרים כאלו יש צורך בהדבקה. הטריק היה להשתמש בקורות עץ גלריה בעובי 4 ס"מ ורוחב 12 ס"מ שנחתכו לאורך של 250 ס"מ, ולהדביק 4 כאלו ביחד (שיחד עם הקאנט העבה אף יעברו יחד את ה50 ס"מ רוחב הרצויים). דבק הנגרים נמרח ביד נדיבה על בין חיבורי הזכר והנקבה של כל אחד מהשלבים, וכל המשטח נקלב ביחד עם קליבות ארוכות, כשקליבות קצרות הצמידו את המשטח לשולחן כדי שלא "יקבל בטן" מהלחץ שמופעל על הקורות.

המשטח מהצד

אפשר לראות שלמרות שרציתי שלא תהיה בטן, בכל זאת נוצרה אחת קטנה. את היישור הסופי היה אפשר לעשות עם מקצוע, אבל אין לי, אז פשוט ליטשנו את המשטח לדעת, עד שהוא הגיע למצב מאוזן רצוי מצידו העליון (לאחר סיום הרכבת הקאנט).

הקאנט למשטח

כדי לתת למשטח השולחן תחושה שהוא עבה יותר, ליישר את הבטן וכטיפול אסטטי בפרופיל הרוחב של המשטח שנשאר חשוף עם החיבורים בין הקורות (ראו תמונה אחרונה), בחרתי קורה של 4×7 ובעזרת שולחן הראוטר שלי יצרתי פאזה בעומק של 1.5 ס"מ וברוחב של 4 ס"מ לאורך כל הקורה על אחת הפאות הארוכות שלה , כפי שאפשר לראות בתמונה לעיל.

צילום צד של המגרעת והקאנט נפרדים

צילום צד של המגרעת והקאנט משלימים

את הקאנט הדבקתי למשטח עצמו וחיזקתי עם ברגים 5/60 מלמטה, היכן שאי אפשר לראות אם לא ממש מתכופפים. על הפעולה הזאת חזרתי 4 פעמים, קאנט אחד לכל פאה של המשטח.

אפשר ממש לראות את ההבדל בין החלק המלוטש לחלק הגס

הרגליים

בחרתי להכין את הרגליים מקורות מסיביות של 10×10. כפי שנראה בשרטוט המקדים למעלה הקורות יהיו גם שש רגליים וגם תהיה קורת אמצע עשויה מאותו הפרופיל. הקורות חוברו בשתי וערב (את המידות אפשר להבין מהשרטוט שלמעלה). חיבור הרגליים עצמו נעשה על ידי ברגים ארוכים, 5/90, שהוברגו מהחלק הפנימי של הבר (כך שלא נראה בחוץ) לא לפני שנקדח חור מוביל כדי לוודא שהעץ לא יתפוצץ.

הרגליים ומשטח הבר עליהם מהצד של הברמן

הרגליים ומשטח הבר עליהם מהצד של הלקוחות

צביעה והגנה

כל העץ נצבע בורנית כהה בגימור מט בשתי שכבות. המשטח עצמו טופל גם בשתי שכבות נוספות של יכט ורניש, שעושה את המשטח עמיד בצורה יוצאת דופן. הצבע הכהה הפך את המשטח וגם את כל הבר למשהו עם אופי, עץ שנראה מיושן, שזה עדיף בהרבה מהגוון החיוור של האורן הפיני שהתחלנו איתו.

החיפוי

את החלקים בין הקורות הנושאות של השולחן החלטתי למלא בעץ חיפוי זול, שעם קצת צבע יראה מעולה. את המילוי החלטתי למקם באמצע עומק הקורה כך שנשארות מעין נישות מעניינות, ועץ החיפוי (נוטפדר) יחובר לפינה מעוטרת שנכין במקום, שגם תוכל להסתיר אי דיוקים בניסורים.

את הפינה הכנו על שולחן הראוטר מפרופיל עץ מרובע של 2×2. זה הכלי הכי מסוכן בסדנא כרגע, אז השקעתי תשומת לב יתרה בלדאוג שאף אחד לא מעיף אצבע.

עבודה בזהירות על שולחן הראוטר

החיבור אל רגלי השולחן נעשה כך שהפינה עצמה מופנית כלפי חוץ, לכיוון הלקוחות, כך שהיא מסתירה את החיתוכים הגסים, כאמור.

מדף

כפי שאפשר לראות בשרטוט שלמעלה, תכנון גם מדף לאמצע. אין כאן תמונות מתהליך ההכנה, אבל יש כאן תמונות של המוצר הסופי (גם הן קצת מעפנות, אבל בכל זאת). הרעיון הוא מדף בגובה קורת האמצע, המורכב משתי לוחות 2×20, מחוברים עם כמה פרופילים 4×4 לאורך המדף ומתחתיו. המדף כולו חובר לשולחן עצמו רק ממש בסוף.

המדף נראה במעומעם באמצע הגובה.מבט מהצד של הברמן

הבר מוכן

כמה תמונות של הפרוייקט הסופי בפעולה. אם ישאלו אותי אם אני ממליץ להכנס לפרוייקט כזה של עבודה עם נערים לא מיומנים על פרוייקט בסדר גודל הזה, אגיד שהמרכיב הכי חשוב כאן הוא זמן. כל עוד אין לחץ זה יכול לעבוד כי עושים את הכל לאט. ברגע שלחץ נכנס לבית המלאכה, העבודה נהיית מסוכנת. חשוב לזכור.

מנקים את הבר, רגע לפני תיקוני צבע אחרונים, כבר במקום המיועד

לפני שנה, בסמסטר האחרון ללימודים, שובצתי ללמד קבוצת תלמידי יב' נעל"ה (נוער עולה לפני הורים) בכפר הנוער בו אני מלמד. התלמידים היו תלמידי ביולוגיה 5 יחידות וכיוון שיש לנו בכפר חובת חקלאות ביולוגיה, הם היו צריכים ללמוד גם 3 יחידות בחקלאות. הלמידה הייתה קצרת טווח ואינטנסיבית, לכן לימדתי את רוב החומר בצורה פרונטאלית ויבשה. אבל עשיתי גם דבר נוסף, ממש מחוץ לביתן המגורים של התלמידים הכשרנו יחד שטח וגידלנו בו תירס.

הילדים בשלב הכשרת הקרקע

בניגוד לכיתות שאני זוכה ללמד אותן לאורך 3 שנים, בהן נעשה תהליך חינוכי משמעותי והתנסות רבה לאורך הלמידה, לא היו לי הרבה ציפיות להבנות עמוקות של התלמידים מפאת הזמן הקצר. עד שיום אחד קיבלתי את הווטסאפ הבא – "עיזים אכלו מהתירס" (יש לנו בכפר עדר עיזים קטן שיוצא למרעה). אז הבנתי שמתחיל להיות לתלמידים אכפת ממה שהם מגדלים. לפני שהספקתי למצמץ, אחד התלמידים כבר הקים גדר סביב חלקת התירס. אחרי הווטסאפ הזה נשלחו גם שאלות כמו "מי השקה אחרון?" ו- "צריך להשקות היום?" יופי, אמרתי לעצמי, הם מתחילים לחוש אחריות כלפי החלקה. נשלחו גם כמובן תמונות של התלמידים שצילמו את התירס כמעט בכל שלב התפתחות שלו: גדילה, פריצת החלק הזכרי, האבקה וכמובן התירס הסופי (ראו תמונות). בשיעורים התלמידים לא הפסיקו לשאול שאלות על מחלות או על הסיבה לעיכוב בגדילה של התירס. כלומר, שמתי לב שגם בתהליך כל כך קצר, הצליח התירס לשבות את תשומת ליבם של התלמידים ולגרום להם לעניין אמיתי בלמידה.

בשנים האחרונות, מקצוע החקלאות משנה את פניו. המקצוע, שבעבר למדו אותו מנהיגי המדינה, נלמד היום בעיקר בבתי ספר של החינוך ההתיישבותי. רוב בתי הספר בגוף זה הם פנימיות, שבהן מתחנכים תלמידים שהוגדרו בעבר כטעוני טיפוח. כיום, אין עוד צורך להכשיר תלמידים לעסוק ביישוב הארץ, כיוון שלא מוקמים עוד יישובים חדשים בישראל. יש עדיין צורך להכשיר תלמידים ללימודי חקלאות כדי לבנות דור המשך לחקלאי ישראל. אך רוב התלמידים הניגשים ללימודי החקלאות הם ללא מסורת משפחתית הקשורה לתחום, רובם ככולם תושבי ערים ואין להם שום יתרון יחסי בתחום (שטח או כלי עבודה יקרים). בנוסף, החקלאות היום היא חקלאות הייטק, המבוססת על טכנולוגיה מתקדמת ומסובכת, שלתלמידים קשה להבינה. לכן וכדי לא לאבד את הערך המרכזי של חיבור אדם לאדמה והיכולת הטיפולית של עבודת האדמה. מקצוע החקלאות יכול ולדעתי צריך להפוך לכלי להתפתחות אישית ולצמיחה.

שתילת התירס

כאמור מקצוע החקלאות מסתמן ככלי חינוכי ראשון במעלה עבור תלמידים שנקראו בעבר טעוני טיפוח. תלמידים שעבורם הלימודים אינם רק מטרה קוגניטיבית אלה הלימוד הוא בעיקר לצורך חינוך אישי- העלאת תפיסת מסוגלות עצמית, מתן תחושת הצלחה ומענה רגשי לצרכים אישיים. רגע, בעצם כולנו זקוקים לחינוך אישי, לא? אני גדלתי בבית חקלאי, ומרגע שאני זוכר את עצמי עבדתי עם אבא ואחיותיי במשק: אספנו אפרוחים, מיינו פרחים, שתלנו, קטפנו אפרסמונים ועוד… אני יודע כמה העבודות האלה גרמו לי לחזק את תחושת המסוגלות העצמית שלי באמצעות חוויות של הצלחה וכישלון. מניסיוני, הכלי החקלאי החינוכי הוא כלי רב עוצמה, לא מדובר עוד במושגים מופשטים כמו "מיקרון", "רפובליקה" או "רנסנס", שהתלמיד לא יכול לגעת בהם. אלה מקצוע מוחשי שניתן לראות בו את חומרי הלימודי ובעיקר להתנסות תוך כדי הלמידה.

ההתנסות והחוויה בעבודת החקלאות מביאה את התלמיד לפתח יכולות מוטוריות ולהשתמש במיומנויות, שיוכלו לשמש אותו בעתיד כמו שתילה, גיזום, דילול ועוד… בעקבות השימוש בכלי החקלאי התלמיד לומד לשאול שאלות ולנסות לתת לעצמו את התשובות.

נושא החקלאות הוא גם בסיס מעולה ללימוד של נושאי סביבה שונים. כלומר, דרך העיסוק בקשר שבין חקלאות לסביבה התלמיד יכול להבין לעומק ובצורה מוחשית את בעיות הסביבה הרלוונטיות כל כך לחיינו. מעבר לכך, הכלי החקלאי הוא גם כר מעולה ללימוד מדע בכלל ולימוד הנושא של עקרונות הניסוי המדעי בפרט.
בעקבות שימוש בכלי החקלאי התלמיד לומד שיש השלכות ישירות לפעולותיו, לטוב ולרע. אם ישקיע וידאג לצמח / בעל החיים אותו אורגניזם יחזיר לו בצימוח ובאהבה. אם יזלזל או ישכח להשקות הצמח או חס וחלילה בעל החיים יסבול או ימות.

התירסים והילדים מתפתחים

בעקבות השימוש בכלי החקלאי התלמיד מפתח יכולות של התבוננות והגעה למסקנות. מיומנות שאפיינת את כל הממציאים הגדולים, ללמוד להתבונן, בקצב האמיתי של הטבע. לא עוד טלפונים חכמים וזמרי ריאליטי שהופכים לכוכבים בין לילה ונקברים למחרת בבוקר. אלא תהליך מתמשך, המושפע מהשקעה של התלמיד עם שינויים לאורך זמן. ממש כמו פיתוח קשר אישי, התבגרות או הריון נושאים שהקצב שלהם לא השתנה בעקבות העולם המודרני.

"התלמיד גדל עם החסה" אני נוהג לומר, כאשר תלמיד מלווה צמח והצמח גדל ומתפתח קורה משהו מיוחד, שלא ניתן לתאר אותו במילים, מתקיים קשר בין הצמח לתלמיד. בעולם המודרני בו אנו חיים, כאשר למעלה מ90% מתושבי המדינה הם תושבי ערים עם נגיעה מעטה לחקלאות, לימודי החקלאות הופכים להיות צו השעה. לימודים באמצעותם התלמיד יכול להתנסות ולחוות את העולם האמיתי!

תירס בומבה

את המדריך הזה אני כבר מבשל שנים טובות בראש, עוד כסטודנט לתואר ראשון הבנתי את הפוטנציאל בטמון במכונת הכביסה הישנה שסיימה את תפקידה לניקיון הבגדים וכעת יכולה להיות מקור מושלם לציוד איכותי, אמין ובחינם.

כיצד להשיג מכונת כביסה בחינם

המקור הטוב ביותר הינו אתר אגורה או עמודי מתנות שונים בפייסבוק. מכונת כביסה הינה מכשיר חשמלי כבד, לכן הרבה אנשים מתעצלים להוציא אותה מהבית לבד ולכן מפרסמים מודעה כדי שמישהו אחר "ישבור את הגב".

האם המכונה באמת מקולקלת (תקלות עקריות שקל לתקנן)

מרבית מכונות הכביסה ה"מקולקלות" ממש לא מקולקלות, התקלות העיקריות בהן נתקלתי הן:

1. לנקות את הפילטר – פעולה כל כך פשוטה שאיננה דורשת שום כלי עבודה, אך מרבית האנשים כלל לא מודעים לכך שעליהם לעשות זאת. ככל הנראה לאחר נקיון הפילטר המכונה תחזור לעבוד (כך היה עם מכונת הכניסה האחרונה שלי) ועל הדרך אולי תמציאו כמה מטבעות – עשרות שקלים או אפילו איזה שטר שמישהו שכח בכיס. הפילטר לרוב ממוקם בתחתית המכונה בתא קטן (2 דקות לפתוח לנקות ולהחזיר).

   פילטר מכונת כביסה

   עוד פילטר של מכונת כביסה

2. כבל השתחרר – מכיוון שהמכונה רועדת תוך כדי עבודה מדי פעם כבלים או חוטי חשמל משתחררים, על ידי החזרה שלהם למקום זכיתם במכונת כביסה חדשה (לוקח 5 דקות לאתר ולתקן).

   כבל או חוט חשמלי רופף במכונת כביסה

   עוד כבל שהשתחרר…

3. עכבר כירסם את חוטי החשמל – אני רציני לגמרי, ראיתי גם מכונה כזאת. התיקון פשוט אך יקח קצת יותר זמן להחליף את החוטים הפגומים. (10-20 שקלים לתקן, אולי שעה עד שעתיים עבודה).

   עכבר מכרסם חוטי חשמל וכבלים של מכונת הכביסה

   עוד עכבריקו…

4. הרצועה יצאה מהמקום – אפיון התקלה תעשה ע"י כך שהמכונה נשמעת כאילו עובדת, התוף כביסה לא מסתובב ולעיתים נשמע רעש על משהו שעף מצד לצד ודופק על המתכת. המכונות כביסה כוללות לרוב את המנוע החשמלי ואת התוף שמסתובב, מה שמחבר בניהם יהיה רצועה. הרצועה לרוב עשוייה גומי, הגומי מאבד מהאלסטיות עם השנים ומשתחרר. במקרה זה ישנם שלוש אפשרויות:
   א.  למתוח את הרצועה – בחלק מהמכונות ישנה אפשרות למתיחת הרצועה (דומה למה ששומר את השרשרת אופניים במקום).ב. פשוט להחזיר למקום – אחת לכמה זמן כאשר הרצועה נופלת פשוט לשים שוב במקום עד שתיקרע סופית.ג. להחליף את הרצועה בחדשה – פשוט לחפש באינטרנט את הדגם והמספר ולהזמין חדש מהיצרן, מכיוון שהיצרן יודע שרכיב זה יתכלה ראשון פשוט מאוד להזמין חדש ולהחליף (העלות עד 50 שקלים כולל משלוח).

   רצועה רופפת במכונת הכביסה

   עוד רצועה

5. המשאבה של המים האפורים – אפיון התקלה לרוב ע"י כך שהמכונה מנקה את הבגדים, אך לא "נפטרת" מהמים ה"מלכולכים" החוצה. ראשית, יש לבדוק כי הפילטר נקי (ראה תקלה מספר 1), במידה והוא נקי אולי השתחרר אחד החוטים (ראה תקלות 2 או 3), עדין לא עובד? יש להחליף את המשאבה. מדובר על רכיב זול מאוד, וקל להחלפה. יש להכנס לאתר היצרן, להזמין משאבה חלופית ולהחליף (עלות עד 100 שקלים כולל משלוח, זמן ההחלפה עד שעה עד שמבינים בדיוק מי נגד מי).

   משאבת מים אפורים ממכונת כביסה ישנה

   עוד משאבה…

   ועוד משאבה…

בחרתם לעשות כך? מה טוב, הרווחתם מוצר בשווי עלות של 250 שקלים על 750 שקלים למכונת כביסה גרמנית (במידה ולא מיוצרת ע"י Volkswagen ומונעת על דיזל, חולרות!), מכונות כביסה ישנות נחטפות באזורי מגורים של סטודנטים.

בחרתם שלא לתקן? הנה כמה שימושים מעניינים אחרים לרכיבים הישנים

מכונת כביסה בשימוש חוזר

1. נתחיל בפשוט, קערה לסלט… כן כן, מכסה הזכוכית של הדלת מדהים כפריט לסלט או מסגרת לתמונה

קערה לסלט מחלון דלת מכונת הכביסה

קערה לסלט מחלון דלת מכונת הכביסה

2. תוף מכונת הכביסה – תוף המתכת שמסתובב ומכבס את הבגדים מדהים כמיכל בטוח להבערת מדורה, ולעוד מלאנתלפים דברים.

מנגל- ברביקיו- אח עצים- מתוף מכונת הכביסה הישנה

אהיל מתוף מכונת כביסה ישנה

עציץ מתוף מכונת הכביסה הישנה

מנגל- ברביקיו- אח עצים- מתוף מכונת הכביסה הישנה

תוף מכונת הכניסה כספה אופנתית

3. משאבה – עוד כסטודנט כאשר בניתי מערכות מים אפורים לי ולחברי הסטודנטים, נהגתי לפרק את המשאבות מכל מכונת כביסה ישנה שמצאתי באגורה או ברחוב. המשאבה החשמלית מדהימה כמשאבה למערכות מים אפורים, פשוט לפרק ולחבר לכל מערכת מים אפורים, במידה ואתה זקוקים לעומד (גובה שאיבת מים) הגבוה ממטר עד מטר וחצי, פשוט ניתן לחבר 2 בתור, במידה ואתם זקוקים לספיקה גבוהה יותר, ניתן לחבר 2 במקביל, המתח וההספק הדרוש לרוב רשום על המשאבה, פשוט ע"י חיבור פשוט לשנאיי של מכשיר חשמלי ישן בבית (*על אחריותכם בלבד כאמור. כדאי להיוועץ עם חשמלאי)

שימוש במשאבת מים אפורים ממכונת כביסה למערכת השקייה

עוד מערכת מים אפורים…

4. סולנואיד, שסתום/ ברז חשמלי – בכל מכונת כביסה ישנם אחד או שניים לפחות כאלו. קל לפירוק, והמתח החשמלי לרוב 12 וולט (אך יש לקרוא מה רשום על שסתום). את הסולנואיד ניתן לחבר בקלות למחשבי השקייה (לרוב באותו המתח) או לארדאינו (אסף פרסם מאמר בנושא בעבר) וכך ליצור מערכת השקיה חשמלית חכמה או כל רעיון מתוחכם אחר שעולה לכם.

מחשב השקייה בעזרת רכיבי מכונת כביסה

עוד מחשב השקייה מאולתר מסונולואידים של מכונת כביסה…

כך נראה סולונואיד (השסתום החשמלי)

וגם כך

ועוד אחד…

ואחרון חביב… (חצוצרות בבקשה)…

5. גנרטור ליצור חשמל! היום במקרה נתקלתי בסרטון המדהים הזה ביוטיוב של בחור שמסיב מכונת כביסה ישנה לתחנת חשמל הידראולית שנותנת לו 700-900 וואט DC, שזהו הספק מדהים לחשמל בחינם, (הוא משתמש ב45 PSI שזה שווה ערך לקצת יותר מ 3 Bar, לחץ המים בכל כניסה לבית). אם אין לכם מקור לחץ מים, ניתן להשתמש בלחץ אוויר, טורבינת רוח, ביו גז, או כל מקור אנרגיה אחר, מדהים הפשטות!

הכנת גנרטור ממכונת הכביסה

אני בטוח שניתן למצוא שימושים נוספים, למשל בגוף חימום המים כדי לייצר מים חמים למקלחת או לקפה, אם המכונה גם מייבשת ניתן לפרק את הגוף חימום והמאוורר וליצור מייבש פירות.

אשמח לשמוע עוד רעיונות!

מכונת כביסה ישנה- מלונה לכלב- בידיים

יוניליוור ממשיכה לחפש יזמים צעירים בעלי רעיונות גדולים שיצרו עתיד טוב יותר. היזמים הצעירים שיזכו בתחרות הבינלאומית יזכו בליווי ותמיכה כספית בשווי 200 אלף יורו.

יוניליוור העולמית מקיימת זו השנה השלישית את תחרות הקיימות ליזמים צעירים. לאור הצלחת התחרות בשנים הקודמות, גם השנה מזמינה החברה יזמים צעירים עד גיל 35, להציע פתרונות מעשיים וחדשניים לכמה מהאתגרים החברתיים והסביבתיים הגדולים בעולם.

התחרות היא חלק ממאמציה של יוניליוור לתמוך ב-17 יעדים גלובאליים עליהם הכריז האו"ם בחודש ספטמבר האחרון למען פיתוח עולמי בר קיימא. יעדים אלו נועדו לתת מענה ל-3 בעיות משמעותיות ביותר עד לשנת 2030: עוני קיצוני, אי שוויון ושינויי האקלים. ליעדים אלו השפעה עצומה על יוניליוור והם תואמים את יעדי תכנית הקיימות של החברה. תחרות היזמים הצעירים היא דרך משמעותית של החברה להניע לפעולה יזמים הפועלים בתחומים אלו ולעודד פתרונות בנושאים כמו אנרגיה מתחדשת, צמצום אי שוויון, ייצור וצריכה אחראיים והתמודדות עם שינויי אקלים.

חלק מן היעדים הגלובאליים על פי התחרות

התחרות מנוהלת במשותף עם המכון לקיימות ומנהיגות של אוניברסיטת קיימברידג' (CISL) וכן בשיתוף פעולה עם "אשוקה", ארגון בינלאומי לעידוד יזמות חברתית. יוניליוור מציעה לשבעת היזמים אשר יציעו את הרעיונות הטובים ביותר, חונכות מותאמת אישית וסיוע כלכלי בשווי 200 אלף יורו. המנצח בתחרות יזכה לקבל בנוסף תואר יוקרתי ליזם הצעיר בתחום הקיימות מיורש העצר הבריטי הנסיך צ'ארלס מווילס.

בשנה שעברה למעלה מ-800 יזמים מ-88 מדינות ברחבי העולם הגישו מועמדותם לתחרות. בין הפרויקטים המובילים בתחרות: בהודו פותחו מוצרים לשיפור חייהם של תושבי הכפרים כמו פנסים סולריים במחירים נגישים ומסנני מים ללא חשמל; בגאנה פותח כלי תקשורת סלולרי עבור חקלאיים מקומיים המספק ייעוץ אגרונומי ותחזיות מזג אויר ע"י שליחת הודעות קוליות בשפה המקומית; פותחה שיטה אפשרית לניקוי מיליוני טונות של פלסטיק המזהמים את האוקיינוסים; עזרה ליזמים צעירים להקים עסקים על ידי מתן הדרכה והכשרה הממומנים ע"י נטיעת עצים של היזמים עצמם ומכירתם לחברות המחפשות להפחית את פליטות הפחמן.

הפיינליסטים של התחרות בשנה שעברה

היזמים הצעירים מוכיחים כי פתרונות חדשניים יכולים להשפיע על אנשים בשווקים שונים לקנות בצורה חכמה יותר, לחיות בצורה מקיימת יותר ולספק לעסקים כלים שישפרו את היעילות והאחריות לשימוש במקורות טבעיים.

מנצח התחרות בשנה שעברה שזכה בפרס בגובה 50 אלף יורו ותואר יוקרתי בשם הנסיך צ'ארלס הוא דניאל יו מהונדורס, שפיתח תוכנה פשוטה לדיגיטציה וניהול רשימות מלאי עבור מרפאות בעולם מתפתח. התוכנה מסייעת למרפאות להשיג תוצאות טובות יותר עבור החולים ומשפרת את יעילות שרשרת האספקה.
לתחרות היזמים הצעירים שהתקיימה בשנה שעברה הגישו את מועמדותם 8 יזמים ישראלים, וישראל אף דורגה בין עשרים המדינות המובילות בעולם במספר המועמדויות שהוגשו לתחרות.

לוח הזמנים לתחרות של השנה

לדברי ענת גבריאל מנכ"לית יוניליוור ישראל: "יוניליוור רואה בנושא הקיימות ערך מוביל וחלק מהתפיסה העסקית של החברה, ומעודדת כל רעיון בר קיימא שיכול להוביל לשינוי. התחרות מהווה הזדמנות גדולה ליזמים לעבוד עם חברה בינלאומית מהמובילות בעולם ויחד להוציא אל הפועל רעיונות שיעזרו להתמודד עם אתגרים גלובאליים. היזמים הישראלים שוב מוכיחים שלמרות שאנחנו חיים במדינה קטנה, אנחנו על המפה בכל הקשור לקיימות וחדשנות."

לדברי פולי קורטיס, מנהל המכון לקיימות ומנהיגות באוניברסיטת קיימברידג': "היזמים הצעירים מדגימים את היצירתיות והדינמיות שאנחנו צריכים על מנת לבנות כלכלה חדשה שתספק שגשוג לאורך טווח בעתיד, תוך מתן תוצאות חיוביות עבור החברות ועבור איכות הסביבה."

הפיינליסטים של השנה שעברה בסרטון וידאו קצר:

הגשת מועמדות לתחרות תתאפשר עד ה- 18/11/15 בחצות (זמן בריטניה) באמצעות האתר של "אשוקה" www.changemakers.com . הכרזה על העולים לגמר התחרות תפורסם בחודש מרץ 2016 .

אודות יוניליוור
יוניליוור ישראל הינה אחת מ-5 החברות המובילות בארץ למוצרי צריכה הנמצאת בשליטת קונצרן יוניליוור האנגלו-הולנדי, אחד מתאגידי מוצרי הצריכה הגדולים והמובילים בעולם בתחום מוצרי המזון והטיפוח האישי והביתי. בישראל מעסיקה יוניליוור כ-2500 עובדים במטה החברה ובארבעה אתרי ייצור.
בין המותגים המובילים של יוניליוור: תלמה, קנור, ליפטון, הלמנס, מזולה, בלו בנד, קליק, בייגל בייגל, גלידת שטראוס, דאב, רקסונה, אקס, קליר, בדין, סיף, פינוק ועוד.
כחלק מחזון החברה ומתוך תפיסת הקיימות שלה, יוניליוור מפתחת דרכים חדשות של עשיית עסקים, במטרה להכפיל את גודלה יחד עם הפחתת ההשפעה הסביבתית השלילית ויצירת השפעה חברתית חיובית. תוכנית הקיימות של יוניליוור מתמקדת בשלושה יעדים מרכזיים עד לשנת 2020- שיפור הבריאות ואיכות החיים, צמצום טביעת הרגל הסביבתית בחצי ומיקור של 100% מחומרי הגלם החקלאיים באופן בר קיימא. למידע נוסף אודות תוכנית הקיימות של יוניליוור: http://www.unilever.co.il/sustainable-living/

אודות אוניברסיטת קיימברידג' המכון לקיימות ומנהיגות
המכון מפגיש בין עסקים, ממשל ואקדמיה על מנת למצוא פתרונות לאתגרים בתחום הקיימות. המכון פועל להעמקת תובנות והבנה של מנהיגים את התחום באמצעות תוכניות לימוד אקסקלוסיביות, לבניית שיתופי פעולה עם חברות מובילות ויצירת הזדמנויות לחקירה משותפת באמצעות הפלטפורמות העסקיות של המכון.
הפטרון של האוניברסיטה הוא יורש העצר הבריטי הנסיך צ'ארלס מווילס אשר תומך ביוזמות רבות של המכון. www.cisl.cam.ac.uk

אודות אשוקה ופלטפורמת “Changemakers.com”
קהילה המחברת בין יזמים חברתיים ברחבי העולם כדי לחלוק רעיונות , לקבל השראה ולהדריך אחד את השני באמצעות תחרויות מקוונות ותהליכי קוד פתוח. Changemakers.com היא אחת מהפלטפורמות המובילות ליוזמות, לדיון ולמימון רעיונות שמטרתן לפתור את הבעיות החברתיות הבוערות ביותר בעולם.
לאשוקה נציגות בישראל מאז שנת 2009. המשרד הישראלי מפעיל את תוכנית העמיתים, וערוץ תקשורת אודות יזמות חברתית ומסייע ליזמים חברתיים להגדיל את ההשפעה שלהם ולפרוץ את גבולות ישראל.
www.israel.ashoka.org

יום ההולדת של אילן משמש ובא וילד בן שלוש זה לא צחוק. החלטנו להכין מתנת יומולדת שתאתגר גם את המימד הפיזי אך עם הרבה חשיבה ויצירה. מפה לשם, דמיינתי איזה משחק הרכבה מעץ מלא שחבר פעם הביא איתו מחו"ל. דמיינתי גם בדידים, כאלו של בית ספר, שאיתם עשינו כל מבנה וטירה אפשרית רק לא חשבון, והחלטתי לשלב ביניהם ולהכפיל את הגודל פי מאה, שיהיה אפשר ממש לבנות עם זה טירה קטנה.

אוקי, היכונו להרבה עבודה.

הפיילוט

כמובן, שלפני שלוקחים פרוייקט כזה גדול צריך לבדוק שהחלום של האבא מתאים גם לילד. אז הכנתי שלוש קוביות ללא צבע משלושת הגדלים הקטנים ושני מחברים, ובחנתי עד כמה אילן מצליח או מתקשה לשחק בזה, מבלי לומר לו שמדובר במתנת יום ההולדת. הפיילוט הראה בגדול שהמשקל לא כבד מדי.  אז בעיקרון מכאן המשכנו הלאה. יחד עם זאת, אני תוהה מה באמת היה משכנע אותי שזאת לא מתנת מתאימה, ובשלב הזה זה כנראה היה צריך להיות ממש קיצוני…

החיתוך

אין לי תמונות טובות של תהליך החיתוך, אז פשוט תדמיינו מסור פנדל שולחני, בעזרתו אני חותך קורה שלמה (אחרי סימונים, כמובן) לחתיכות לפי הגדלים 9 ס"מ (הקובייה הקטנה), 13.5, 18, 22.5, 27, 31.5, 35, 38.5, ואחת עם עשרה חורים בגודל 43 ס"מ. כדאי גם להתחשב בעובי הלהב של המסור כבר כשמסמנים אחרת זה גורר אי דיוקים בגדלי הקוביות (שגם ככה יהיו, אז כדאי לצמצם את הטעות איפה שאפשר)

חיתוך באורכים של 9, 13.5, 18, 22.5 וכן הלאה, בכפולות של 4.5

הסימון

הסימון מתבצע עם סרגל זווית. הקורה, שהפרופיל שלה הוא 90×90 מ"מ, נקראת 100×100 מ"מ (או בקיצור 10×10) אבל אחרי הקצאה היא הופכת להיות בעלת פאה של 9 ס"מ. כך שאמצע רוחב הקורה הוא 4.5 ס"מ. זה גם קבע את הגדלים של הקוביות הבודדות, בגודל של 9×9. בעזרת הסרגל נסמן x בנקודה שבה נקדח חור מאוחר יותר.

סימון שלב א'

סימון שלב ב'

סימון שלב ג'

הקדיחה

קחו בחשבון מראש שיהיה מאוד קשה לקדוח מעל 1000(!) חורים בלי מקדחת עמוד טובה. הקדיחה בעץ אורן לבן שכזה היא קלה סה"כ, אך גם מלוכלכת ומשאירה קצוות אותם יש לנקות מאוחר יותר בשלב הליטוש לקראת הצביעה. עומק של כל חור היה 3.5 ס"מ מכל כיוון. החלטתי שלא לחדור את כל העץ עד הצד השני כי לא רציתי שהמחברים יתקעו בפנים או לחילופין יפלו לצד שני (ראו: מחברים)

קדיחה במקדחת עמוד

הליטוש והניקוי

הליטוש נעשה באמצעות מלטשת רוטטת רגילה, כשברור שזמן רב יכול להחסך אם בנמצא מלטשת סרט שולחנית גדולה. אבל עובדים עם מה שיש. את החורים עצמם צריך לנקות, ואני מצאתי שהכי קל ומהיר (אם כי לא בלי סיכון כלשהו) לעשות זאת עם סכין יפנית חדה שעוברת בזריזות בכל חור ומקום שיש בהם קצוות. לא צריך את הכל, אבל מה שממש מפריע. הקצוות הללו ירדו לאורך הזמן עם ובלי הניקוי, ככל שיכנסו ויצאו יותר מחברים מכל חור.

כל האורכים מוכנים

הצביעה

גם כאן אין לי תמונות טובות של הצביעה עצמה, אבל זה די פשוט כך שאני לא מתרגש. נעזרתי בחבר וקניתי צבעי יסוד (כחול, ירוק, צהוב, אדום, ושחור ולבן) על בסיס מים ידידותיים לסביבה ולילדים, כאלו שמתאימים בפירוש לצעצועי עץ. הצבע עצמו היה אטום, אז באישור איש הצבע בחנות דיללתי כל תערובת ב-50% מים, כי רציתי שישאר המרקם הנראה של העץ. לעיתים הצלחתי במשימה יותר ולעיתים פחות. את הצבעים המגוונים יצרתי מערבובים שונים של צבעי היסוד לכדי צבע חדש, כמו שעושים בגן.

המושב האחורי של האוטו בשלל צבעי הקשת

המחברים (הפינים)

את המחברים הכנתי ממקלות מטאטא אותם נזדקקתי ללטש מעט בהיקף כיוון שהמקדח שלי היה מעט קטן מקוטרו של מקל המטאטא. אורך המחברים הוא 5 ס"מ, כדי שגם אם יכנס במקסימום לתוך חור של קוביה (ראו: קדיחה) עדיין ישארו סנטימטר וחצי שיוכלו להכנס לחור בקוביה שתתווסף.

הפינים (המחברים) המוכנים

הפינים במכשיר הבדיקה

המשחק

אין ספק שזאת עבודה סזיפית לחתוך, לקדוח, ללטש ולצבוע כך-כך הרבה קוביות, אבל התוצאה מרהיבה. בנתיים אנחנו עדיין מתרגלים, אבל אני יכול לומר בפה מלא שאני נהנה לפחות כמו אילן בזמן משחק בקוביות, ולא כי אני הכנתי – פשוט כי אני אוהב לבנות בקוביות, והגודל מוסיף המון.

כך המשחק המתין לאילן בבוקר היומולדת

לא שחסרים לנו כיסאות, אבל אני יושב על כיסא בנוי מלגועץ

יצירה משותפת שנקראת "הרכבת"

הבטחתי בונוס – משחק ליומולדת של חבר

לעיתים גם לימי הולדת של חברים של אילן אנחנו מחליטים להכין משהו. במקרה הזה נלקחו שני קרטונים בגודל מסויים, האחד נצבע בצהוב. על השני צוירו כלי עבודה (בחירה של אילן, לא שלי) ונצבעו יפה. לאחר מכן חתכתי אותם באמצעות סכין יפנית, ונשארו כלים והנגטיב שלהם בקרטון. את שארית הקרטון צבענו בכחול והדבקנו על הקרטון הצהוב. לכלי העבודה עצמה חיברנו בדבק פלסטי ידיות פלסטיק של סיכות נעץ שיחקו את הידיות של משחקי הפאזל המוכרים. ו…טאדם!
פאזל כלי עבודה הום מייד.

פאזל כלי עבודה הום מייד

פיסה של הפאזל

מקווה שנתתי לכם קצת השראה לייצור צעצועים לילדכם בעצמכם,
ואשמח שתשתפו אותם איתנו בתגובות למדריך.

נכון שתמיד רציתם לגדל את הירקות שלכם במרפסת בלי לכלוך בלי פתחי ניקוז וכמעט בלי השקיה (!) וגם שיהיה זול ולא מסובך מידי להרכבה… כן? זה בדיוק מה שחשבתי…

אז אחרי כמה מחזורי גידול מוצלחים קבלו את העציצים ההידרופוניים החדשים במים עמוקים (deep water culture) הסבר מפורט על השיטה ואת הגירסא הקודמת של העציץ ההידרופוני תוכלו לקרוא במדריך הקודם באותו נושא – עציץ הידרופוני בקלי קלות. אז מה נשתנה: הדליים יפים וחומים (והאצות גדלות במערכת ההידרופונית של השכן), העציצים הגדולים יותר של ה-90 מ"מ התגלו כעציצים המוצלחים ביותר. ועוד דבר אחרון, יש ערכה ויש סרטון:

עוד כמה חידודים ודיוקים אחרי שראיתם את הסרטון:

• שימו לב שאתם קודחים את החור לצינור האוויר כמה שיותר גבוה כמעט בקו המכסה.
• חשוב שעציץ עם השתיל יהיה טבול כולו במים עם ס"מ עליון יבש.
• המים ירדו ויתן יגדלו השורשים בהתאם לסוג הצמח ולעונת השנה.
• בגידולים קצרי מועד כמו חסה יש סיכוי טוב שתצטרכו להחליף ולהוסיף מים ודשן רק בסוף הגידול.
• ככל שהמשאבת האוויר תהיה רחוקה יותר מהדליים החיכוך בצינורות יגדל ופחות אוויר יגיע לשורשי הצמחים, מומלץ לתלות את המשאבה בדיוק מעל גובה הדליים וכמה שיותר קרוב.

וסליחה על שגיאות זכר נקבה בהגיית המספרים בסרטון (מזל שאת הבגרות שלי בלשון אני כבר עשיתי

תהנו

לפני זמן הסתיים שיפוצון בחדרי הילדים בניצול מלוא התקציב, ובהתאמה מחדש של אותה דלת שהיתה בין חדרה של הקטנה לבין המרפסת, אך ללא התריס שהיה שם בעבר. בפוסט קודם דיברתי על תריסים חיצוניים, ועל חשיבותם במניעת חדירת קרינת שמש לתוך הבית תוך הפיכת החלון לחממה.

לדלת במידות 1.5/2 מ' הפונה למרפסת קטנה, מוטב להתאים תריס גלילה. יש לנו בדירה תריסי "חבל" במידות כאלו, אבל הם לא מתאימים לכוח פיזי של ילדה. על תריסים חשמליים כבר חיוויתי את דעתי בפוסט קודם, הם לא שווים את אלפי השקלים שמבקשים עבורם, שלא לדבר על עלות התיקונים התכופים. תריס פתיחה (זוג כנפיים על צירים), אי אפשר כיוון שהמרפסת קטנה מדי, ונותרנו עם דלתות הזזה. ביז'ו חושב שהוא מבין בנגרות, ויצאנו להרפתקה.

ידידי מ. היה פעם נגר בנין, לפני עשרות שנים כאשר דירה מקבלן נמסרה עם חלונות ודלתות עץ. כלים לעבודה כזו כבר אין לכל נגר, אבל לאחר חיפוש מתיש נמצא נגר שיארח אותו לעבודה על מין שילוב של מסור שרשרת ומקדחת עמוד, לקידוח השקעים ("גרז") למחברים המאוד יציבים שהתעקשתי עליהם:

מכונה מוזרה – שילוב של מסור שרשרת ומקדחת עמוד, לקידוח שקעים למחברים (גרז)

במחסן העצים שגיתי בהחלטתי לקנות את האורן הזול ביותר, מבלי לבדוק את רמת היובש של הקורות, ועוד כאשר הניסור והקידוח נעשו בתקופת החמסינים באביב. התוצאה היתה עיוות של המסגרות, אך בל נקדים את המאוחר. הנה אחסון בעמידה לאחר הניסור והקידוח, עוד חשוד בעיוות שהתקבל:

שקעים למחברים – גרז

בהמשך ניסר מ. את התקעים ("סין") אצלו בנגריה על מסור שולחן (קרייזיק), בהתאמה לשקעים כפי שנקדחו בפועל. חדי העין ישמו לב לחוסר סימטריה במיקום התקע בחתך (אל דאגה, זה מתאים למיקום השקעים שנקדחו):

התקעים (סין) למחברים, נעשו על מסור שולחן (קרייזיק)

על הדרך אחת הקורות התגלתה כעבה מדי, כורסמה ע"י הקרייזיק ויושרה בהמשך ע"י מלטשת טרקטור:

לאחר הניסור על הקרייזיק, יישור כמה נקודות על הסין בעזרת מפסלת. באופן דומה, סיתות כמה נקודות על הגרזים.

מנפלאות הקרייזיק, 110 שלבי תריס נוסרו למידה בכמה דקות. והנה כל העסק לאחר ההובלה הביתה במכונית המשפחתית, סטייל האריזות השטוחות של איקאה. מימין למטה הסרגלים שקובעים את שיפוע שלבי התריס, אשר נוסרו לאורך (הפרופיל הקנוי מגיע ברוחב כפול של שני סרגלים גב אל גב, הניסור לאורך מחייב מסור שולחן בשל הדיוק הנדרש):

הרכבה יבשה של המסגרות. הפעלת כח נקודתית על קורה אחת לקבלת הזזה קטנה, הזזת הכליבה מקורה לקורה וחוזר חלילה:

… גילתה פיתול של המסגרות, בין 1 ל- 1.5 ס"מ, ובעקבותיו צורך בהחלפת המסילות. התכנון היה להניח על הרצפה מסילת של ויטרינת אלומיניום, לשקע בכנף גלגלים תואמים, ולהוסיף מסילה עליונה מאלומיניום עם גובלים או מברשות. בעקבות הפיתול (והתייעצות עם חברי קהילת נגרות ואמנויות בעץ, אשר בישרו לי כי עץ האורן ימשיך ויעבוד לכאן ולכאן), עברתי למסילה עליונה עליה תשב על כנף עם שני גלגלים, כאשר למטה ברצפה פרופיל מנחה הנוגע בכנף בנקודה אחת בלבד. מערכת כזו גמישה וסלחנית יותר לשינויי מידות העץ.
בדרך פורקו המסגרות (בעזרת אותה כליבה שהורכבה הפוך, ובאופן נפלא מאפשרת לשחרר את המחברים מ"מ אחרי מ"מ), אפשר גם עם פטיש גומי (רצוי בתיווך קרש לפיזור החבטה). הפירוק נעשה לבדיקה שמא סדר ההרכבה, או החלפת חלקים בין המסגרות, יסייע להקטנת הפיתול:

הנה המסגרת מורכבת, על הרצפה סרגל חריצים וכמה משלבי התריס.

קידוח חורים מובילים להברגת המתלה:

והרכבת המתלה:

מיקום המתלים נבחר בפישוק המירבי האפשרי, למען נסיעה חלקה של התריס, ועם זאת תוך הימנעות מכרסום בend grain של הקורה האנכית, למען חוזקו המכני של המחבר.
מסילה באורך 3 מ', לא מומלץ להוביל במכונית המשפחתית. כהן מהטמבוריה השכונתית נחלץ לסייע. הזמנתי דרכו את המסילה והגלגלים, והלכתי ברחוב עם מסילה על הכתף, כמו איזה צייד. המסילה נתלתה על הקיר עם שני ברגים לניסיון:

כאן התברר כי מסגרת אשר בהנחה על הרצפה מעוותת ב- 1-1.5 ס"מ, בתליה כאשר משקלה העצמי אינו מסייע ליישר אותה – כבר מעוותת ב-3-5 ס"מ, ואי-אפשר להשתמש בה לדלת הזזה. איציק מקהילת נגרות בונה תפאורות לפרנסתו, ובעצתו בוצעה הדבקת המסגרות תוך הרטבה, ופיתול בכוח לכיוון השני. משמאל הספה בסלון שלנו שגויסה לתפקיד משקולת. לאחר שני לילות עם קרשים וכליבות באמצע הסלון, התברר כי רק אחת הכנפיים יושרה באופן סביר. נסעתי לכשבועיים, ואחרי שחזרתי בדקתי שוב – ושוב היו שתי הכנפיים עקומות.

פה כבר התברר שצריך להחליף את מסגרות הדלתות, הן נוסרו והעץ אוחסן לשימוש חוזר בפרויקט שיוכל להיות סלחני יותר כלפי קורות עקומות – רגלי שולחן הנגרות עליו אכתוב בנפרד.

ופה נשאיר אתכם במתח. בפרק הבא יסופר איך יצאתי מהברוך.

הארה: המאמר נכתב בלשון נקבה אך מומלץ לקריאה גם לגברים!

בעבודה שלי  אני נתקלת שוב ושוב באותה תופעה:

אני פוגשת אישה מקסימה, מעניינת, עם לב-זהב וכוונות טובות וחכמת חיים…אבל היא נראית כבויה. דהויה. אפרורית. שחוקה. האור הפנימי שלה והזוהר הטבעי שלה הלך ונחלש, הלך ונכבה לאורך השנים. 

היא נותנת את הנשמה לילדים, לבנזוג, לקריירה, להורים וכולי, אבל מה נשאר בשבילה? לא הרבה. אני שואלת אותה – מה את רוצה באמת? מה יחזיר לך את הברק לעיניים והאש ללב? ולרוב התשובה היא מגומגמת, לא ברורה, או פשוט "לא יודעת" – חד וחלק. אם משהו מהתיאור הזה מזכיר לך את עצמך, יש לי סוד לגלות לך.

סוד האושר הנשי

הסוד הזה, הוא מה שהחזיר לי את הברק לעיניים ואת האש ללב כשאני הייתי שם.

תקציר הפרקים הקודמים: בגיל 27 התעוררתי בוקר אחד ומצאתי את עצמי גרושה עם שני ילדים קטנטנים, עם ערך-עצמי בגובה של פיסטוק מקולקל, ובלי שמץ של מושג איך להוציא את עצמי מהחיים המבולגנים האלה, שהיה נדמה כאילו הם"נחתו" עליי משומקום, בלי שהיתה לי את היכולת לשנות את המצב.

לאט לאט הרמתי את עצמי והשתקמתי: חזרתי לעבוד בעבודה מדהימה ובעלת משמעות; הקמתי מרכז אקולוגי וקהילה מדהימה במושב שדמה, שעד היום מבקרים בו מאות אנשים כל שנה; מצאתי המון סיפוק בעשייה הקהילתית ובעבודה שלי עם נוער,

אך עדיין משהו היה חסר. 

הרגשתי כבויה, שחוקה, עייפה, חסרת-אנרגיות. ממש מותשת אפילו. כיום אני יודעת שהתנהלתי במשך שנים באנרגיה זכרית, ולכן הזוהר הנשי הטבעי שלי נשחק – ניכנס לנקודה הזו יותר לעומק בהמשך.

ב-2013 עברתי לגור באוסטרליה, וכל החיים שלי התבלגנו מחדש: לא הצלחתי למצוא עבודה, לא הצלחתי למצוא בית, האקס שלי ואני היינו במצב כאוטי לחלוטין; הגעתי למצב שיא של ירידת אנרגיות, שחיקה וממש דיכאון עמוק וייאוש.

ואז… לגמרי במקרה… מצאתי את סוד האושר הנשי וחזרתי לחיות.

אבל לא סתם לחיות! לחיות מתוך תשוקה, חיוניות, להט לחיים, שמחת-חיים וזוהר בוהק כל כך שכל מי שהיו סביבי פשוט נדבקו בזוהר הזה והתחילו גם הן/ם לזרוח.

בשנה וחצי האחרונות הקמתי עסק עצמאי שמשנה חיים של א/נשים ברחבי העולם והולך ומשגשג מיום ליום, אני מאוהבת לגמרי בעבודה שלי וחיה את הייעוד שלי,  בניתי לעצמי מחדש קהילה תומכת ואוהבת, הכרתי בנזוג חדש ומהמם ופשוט בניתי לעצמי את החיים שתמיד חלמתי עליהם.

אז מהו הסוד הזה את שואלת? הסוד הוא………סטגדם!

האושר שלך כאישה טמון במערכת היחסים שלך עם האיברים המיניים שלך: הווגינה, השחלות, הרחם והשדיים שלך.

כן, שמעת נכון. אם את רוצה להיות מאושרת באמת (לא רק "בסדר" או "סבבה" אלא ממש זורחת מאושר!), לחיות מתוך התשוקה הפנימית שלך ולהחזיר לעצמך את הברק לעיניים, את צריכה לטפח מערכת יחסים עמוקה ונפלאה עם האיברים המיניים שלך. 

יכול להיות שזה נשמע לך קצת מוזר, לא הגיוני או אפילו ממש הזוי. אני מזמינה אותך לפתוח רגע את הראש ולהניח שאולי, רק אולי, זאת האמת. ואם יש סיכוי כזה, שהסוד לאושר שלך נמצא ממש שם בין הרגליים שלך; שאת לא צריכה ללכת לחפש אותו בשום מקום אחר; שווה לנסות לא?

במאמר הזה אפתח בפנייך את הדלת לעולם של חיים מתוך תשוקה, חיוניות ושמחת חיים.

נדבר על חיבור לאנרגיה המינית שלך, חיבור לאנרגיה הנשית שלך ועל מיניות מקודשת. זה מאמר קצת ארוך אבל חובה לכל אישה, אז תכיני לך כוס תה ותתכונני לנסיעה

לשים את המיניות שלך על הרשימה!

לפני קצת יותר משנה כתבתי את המאמר הזה על חיבור למיניות הנשית כמקור לעוצמה וחיוניות ועל תרגול עם ביצת הג'ייד (Jade Egg) ששינה את חיי מקצה לקצה.

בעקבות המאמר קיבלתי מבול של אימיילים נרגשים מנשים שרצו ללמוד לתרגל עם ביצת הג'ייד וארגנתי משלוח גדול של ביצים לישראל – מרגש!

לא אחזור על כל מה שכתבתי שם, אלא ארחיב ואומר שהתרגול עם ביצת הג'ייד הוא אחד הדברים המרגשים ביותר שיכלו לקרות בחיי. מדובר בתרגול עתיק שמקורו במסורת הטאואיסטית – זו ביצה מאבן ירקן (jade), שאת מחדירה אותה לתוך היוני שלך (ווגינה=Yoni = מרחב מקודש בסנסקריט) ומתרגלת איתה בכל מיני תנוחות, בדומה ליוגה.

כשכתבתי את המאמר לפני שנה עוד לא הייתי בזוגיות, אז עכשיו אני יכולה להעיד עד כמה התרגול והחיבור למיניות משפיעים לטובה לא רק על החיבור שלך לעצמך, על אנרגיית החיים שלך, הבריאות והעוצמה שלך – הם משפיעים לטובה גם על הסקס הזוגי, בלשון המעטה. (או בלשון מדוייקת יותר: אמאל'ה מה זה הסקס המטריף הזה ואיך זה שלא ידעתי שזה קיים עד עכשיו?? – פירוט בהמשך…).

אז השלב הראשון במסע הזה, הוא לשים את המיניות שלך במקום גבוה יותר ברשימת סדר העדיפויות שלך – להקדיש זמן להתחבר לאנרגיה המינית שלך ולאיברים המיניים שלך.  טיפים מעשיים על איך לעשות את זה תמצאי במאמר הקודם (גם הוא קריאת חובה לכל אישה If I do say so myself ).

כן באנו לכאן להנות!

נשים רבות מרגישות שאין להן זכות באמת להנות בעולם הזה – ושאם כבר להנות, אז רק לאחר ש"הרווחנו" את הזכות הזו בעבודה קשה. לפעמים האמונה הזו היא תת-מודעת ולפעמים אנחנו מודעות אליה לחלוטין.

האמונה הזו הושתלה בתודעה שלנו בילדות/נערות שלנו על ידי הורים, מורים, החברה, התקשורת, התרבות או הדת שלנו או שילוב כלשהו של אלה. אגב, אני לא מדברת רק על עונג מיני, אלא על כל סוג של עונג והנאה, אך על אחת כמה וכמה כשמדובר בעונג מיני.

חישבי על מסרים כגון: "החיים הם לא פיקניק" , "כסף לא גדל על עצים", "החיים הם לא פיירים", "אם את נהנת מסקס את שרמוטה/זולה/זונה", "נשים לא אמורות לאונן" , "נשים לא אוהבות סקס כמו גברים" ואפילו "קינוח אוכלים רק אחרי האוכל!" (=אפשר להנות אחרי שהרווחנו את ההנאה).

אז אני רוצה שתדעי משהו: ההנאה והעונג שלך הם מורשתך הטבעית – באנו לכאן להנות מהחיים, לזרוח ולהפיץ את האור שלנו בעולם. לא רק שזו זכותך המולדת להרגיש עונג והנאה – זו גם חובתך המוסרית!!!

כשאת נהנת מהחיים, כשאת מרגישה עונג, כל מי שסביבך מרוויח/ה ובגדול – הילדים שלך, בן/בת הזוג, קולגות, לקוחות, משפחה, שכנים…את מעוררת בהן/ם השראה לחוות יותר הנאה ושמחה בחיים שלהן/ם. את נותנת להן/ם רשות לזרוח ולהפיץ את האור שלהן/ם בעולם. וזה גם פשוט הרבה יותר כיף להיות בחברתך כשאת שמחה ונהנית! את יותר מחייכת, פחות עצבנית ורוטנת…

בנוסף, המין האנושי זקוק נואשות ליותר נשים "מודלקות" – נשים מלאות תשוקה שחיות את הייעוד שלהן ומפיצות אהבה בעולם. אם את לא תצטרפי לשורותינו, יש מצב המין האנושי לא ישרוד הרבה זמן – ואני לא מגזימה!

אז אני חוזרת: זוהי חובתך המוסרית להתחבר להנאה ולעונג הטבעי שלך!!

תרגיל: רשמי על דף את כל הסיבות הטובות למה חשוב שתחווי יותר עונג והנאה בחייך. רשמי את כל הא/נשים שירוויחו מכך, מה את תרוויחי מכך, מה העולם ירוויח מכך. מוזמנת לחזור על התרגיל הזה כמה וכמה פעמים….

אני רוצה לעודד אותך לשנות את האמונה התת-מודעת שלא מגיע לך להנות או שהנאה היא בסדר כל עוד עבדת קשה בשבילה. בפעם הבאה שאת נהנת או חווה עונג, או בפעם הבאה שאת עושה אהבה עם הפרטנר/ית שלך – חיזרי לעצמך שוב ושוב על המנטרה:

"אני ראויה לעונג, אני ראויה לעונג"

את יכולה גם לחזור לעצמך על המנטרה הזו לפני השינה וכשאת מתעוררת בבוקר (אלה הם זמנים בהם המוח שלנו קולט מסרים לתוך התת מודע שלנו יותר בקלות).

אנרגיה נשית / זכרית

לכולנו, נשים וגברים, יש גם אנרגיה זכרית (masculine) וגם אנרגיה נשית (feminine) בתוכנו.

לרוב הנשים יש אנרגיה נשית יותר דומיננטית, אם כי יש מיעוט של נשים שיש להן אנרגיה זכרית יותר דומיננטית – ולהפך לגבי גברים (לרובם יש אנרגיה זכרית יותר דומיננטית ולמיעוטם יש אנרגיה נשית יותר דומיננטית).

מטעמי נוחות, אשתמש מעכשיו בלשון נקבה כשאדבר על אנרגיה נשית ובלשון זכר כשאדבר על אנרגיה זכרית, אך כל האמור להלן רלוונטי גם ליחסים בין אישה לאישה או גבר לגבר, כי בדר"כ לאחד מהפרטנרים/ות תהיה אנרגיה יותר נשית ולשני/ה יותר גברית. פשוט הרבה יותר נוח לכתוב "גבר" מאשר "גבר או אישה שיש לה אנרגיה זכרית דומיננטית" – ולהפך.

דיוויד דיידה כותב בספרו "דרך גבר" (מומלץ!) שכדי לבדוק איזו אנרגיה יותר דומיננטית עבורך, יש לשאול את עצמך: מה יותר ילהיב אותי במיטה – אם הפרטנר/ית שלי תגיד/יגיד לי:

א. "קח/י אותי ותעשה/י בי כל מה שאת/ה רוצה – אני שלך! תוביל/י אותי לגן עדן" או

ב. " את/ה כל כך מהממ/ת, היופי שלך מסנוור אותי לגמרי"

אם בחרת באפשרות א', סביר להניח שהאנרגיה הזכרית שלך יותר דומיננטית . אם בחרת באפשרות ב' סביר להניח שהאנרגיה הנשית שלך יותר דומיננטית.

עבור רוב הנשים, כדי לזרוח במלוא האור שלנו בעולם, עלינו להגביר את החיבור לאנרגיה הנשית שלנו.

אנרגיה נשית בריאה מתאפיינת בקבלה, רכות, זוהר (radiance), עומק, אהבה ללא תנאי, אינטואיציה, חמלה, סבלנות, אמון, אפשור ועוד.

אנרגיה זכרית בריאה מתאפיינת בנוכחות, בהירות, מנהיגות, הגנה, יציבות, בטחון, להתגבר על מכשולים, רגישות, תמיכה, משמעות ועוד.

כאמור בכולנו יש גם אנרגיה נשית וגם אנרגיה זכרית, והמצב האידיאלי הוא להתחבר לשתי האנרגיות וליצור איזון נשי-זכרי בתוכנו.  אך מה שקורה בחברה שלנו הוא שנשים רבות מחוברות מאוד לאנרגיה הזכרית שלהן (מכיוון שרוב העבודות שקיימות בחברה שלנו דורשות חיבור לאנרגיה הזכרית), אך זה בא על חשבון החיבור לאנרגיה הנשית שלהן.

איך את יכולה להתחבר לאנרגיה הנשית שלך? קודם כל להכיר אותה, להכיר את עצמך כשאת מחוברת אליה. האם את יכולה להזכר בזמן בחייך שבו הרגשת ממש נשית? איך זה הרגיש? מה הייתה הסיטואציה? איך זה הרגיש בגוף?

שנית יש כל מיני תרגולים יומיומיים שאת יכולה להכניס לחייך: ריקוד (במיוחד ריקוד אקסטטי או ריקודי בטן), תנועה, מוזיקה, מגע, מסאז' חושני, מסאז' שדיים (פירטתי במאמר הקודם "מתכון" למסאז' שדיים בסיסי), הנאה חושנית כלומר להנות מכל החושים שלך – טעם, ריח, מישוש וכולי (להנות עד הסוף מאוכל טעים, ריחות נעימים, נרות וקישוטים יפים ואסטטיים בבית, מוזיקה נעימה, טקסטורות נעימות..), להכניס הנאה חושית לחייך כמה שיותר.

למתקדמות שרוצות לקחת את העניינים צעד ענק קדימה – התחילי לתרגל עם ביצת ג'ייד! (אפרט בסוף הזדמנות כיפית במיוחד לעשות את זה ביחד)

הכניסי את החיבור לאנרגיה הנשית שלך לחייך בצורה של הרגלים ומנהגים יומיומיים.

אם את עובדת בעבודה שבה את נמצאת באנרגיה הזכרית שלך רוב היום (לבצע משימות, להתגבר על מכשולים, להוביל קדימה וכולי), את יכולה לדמיין את עצמך משאירה את האנרגיה הזכרית שלך במשרד, באוטו או באוטובוס בדרך הביתה ו"ליבשי" מחדש את האנרגיה הנשית שלך כשאת נכנסת הביתה. הביאי אור, רכות, זרימה, תנועה וכו'  איתך הביתה. את יכולה  להדליק נר, מבער, קטורת, מוזיקה נעימה או כל דבר אחר שיכול לחבר אותך מחדש לאנרגיה הנשית שלך.

משהו שחשוב להבין: ככל שאת מחוברת לאנרגיה הנשית שלך, כך את יכולה לתמוך בגבר שלך להתחבר לאנרגיה הזכרית שלו! עקרון הקוטביות (polarity) קובע שאנחנו מושכות אלינו את ההפך מאיתנו, כך שאישה נשית מאוד תמשוך גבר גברי מאוד ואישה גברית תמשוך גבר נשי יותר.

אז אם את רווקה ומעוניינת למשוך גבר שמחובר לאנרגיה הזכרית שלו, כדאי שתתחברי יותר לאנרגיה הנשית שלך. ואם את בזוגיות, החיבור שלך לנשיות שלך יכול לגרום לגבר שלך פתאום לגלות יותר ויותר את האנרגיה הזכרית שלו – והמשיכה המינית ביניכם תגבר (את כמובן גם מוזמנת לשלוח לו לינק למאמר הזה!).

יש סקס אחר – מיניות מקודשת

יד על הלב, האם את לפעמים שוכבת עם הגבר שלך וחושבת תוך כדי על הרשימת "טו-דו" שלך  ו/או מחכה שזה יסתיים כבר שתוכלי ללכת לישון ו/או "עושה את זה בשבילו" גם אם לא ממש בא לך ו/או מזייפת אורגזמה כדי שזה יגמר? באופן אישי עשיתי כל אחד מהדברים האלה בעבר, ובטח עוד כמה! אבל בזכות החיבור שלי לאנרגיה הנשית שלי גיליתי עולם שלם של סקס שלא ידעתי שקיים.

זה עולם שבו למעשה האהבה אין שום אג'נדה או מטרה סופית. זה עולם שבו אין שום ניסיון "להגיע" לאנשהו (אורגזמה) או "לגמור". זה עולם שכולו אהבה טהורה והכל מוזמן לתוך העולם הזה – לפעמים עונג מטורף, לפעמים עצב ובכי, לפעמים פתיחה איסופית של הלב והפתחות אל האלוהי שבי ובגבר שלי. הסקס הזה הוא מרחב מקודש, הוא אקט קדוש, עמוק ורב-משמעות עבורי ועבור הגבר שלי.

לפעמים אנחנו יכולים להכנס לעולם הזה ל3-4 שעות בלי לשים לב. לפעמים ל15 דקות.  ולפעמים זה יהיה פראי וחייתי ולפעמים זה יהיה איטי ונורא עמוק, ולפעמים זה יהיה רוחני ומאיר ולפעמים זה יהיה מלא ברגשות… כל פעם משהו אחר, אין חוקים, אין "צריך להיות" כך או אחרת. יש רק נוכחות ברגע הזה, רגיעה, מנוחה ביחד בתוך המרחב של מעשה האהבה. מרחב שבו אנחנו יכולים פשוט להיות עצמנו, כמו שאנחנו. מרחב שיש בו הרבה תקשורת וכבוד הדדי.

אז כמה תרגילים שיכולים לחבר אותך ואת הפרטנר/ית שלך לעולם הזה של מיניות מקודשת ואוהבת:

1. אווירה: צרו אווירה כמה שיותר נעימה ומרגיעה בחדר, אור עמום או נרות, מוזיקה שקטה ונעימה, בדים נעימים למגע, קטורת או שמן מסאז' עם ריח טוב וכדומה. היכולת להרגע היא קריטית לאפשרות שלנו להתחבר לעונג שלנו כנשים. (וגם משפיעה על היכולת של גברים להחזיק זקפה לזמן ארוך יותר)
2. לה-א-ט את הקצב! אבל ממש להאט! נסו לגעת אחד בשניה נגיעות איטיות, בלי מטרה, בלי אג'נדה, סתם בשביל להנות ולהרגע ביחד. נסו כל מיני סוגים של נגיעות: עדין, מרפרף, חזק, עמוק, עם כל היד, כל האצבע, רק הקצה של האצבע, עם נוצה, וכדומה. חקרו מקומות בגוף של הפרטנר/ית שלכן/ם שאולי לא הקדשתן/ם להם תשומת לב בעבר.
3. נשימה – תוך כדי מעשה האהבה נישמו ביחד נשימות עמוקות אל הבטן התחתונה, פנימה והחוצה. אפשר לסנכרן את הנשימה – פנימה ביחד החוצה ביחד, או כשאני נושמת פנימה אתה נושם החוצה ולהפך.  כשאתם מרגישים ממש מעוררים מינית, נישמו ונתבו  את האנרגיה המינית למעלה דרך עמוד השדרה ועד לקצה הראש. התרגול הזה מעודד אותנו להרגיש עונג בכל הגוף שלנו ולא רק באיברי המין שלנו והופך את החוויה המינית למעוררת וממלאת באנרגיות (במקום אורגזמה קצרצרה או שפיכה, שמוציאות את אנרגיה המינית החוצה מהגוף).
4. מבט ממושך בעיניים – הסתכלו אחד לשניה עמוק בעיניים לפני, תוך כדי, ו/או אחרי שאתם עושים אהבה. מבט ממושך ועמוק לתוך העיניים של מישהי/ו יכול להיות אקט מאוד מאוד מרפא. אנחנו נותנות לפרטנר/ית שלנו ממש לראות אותנו ולאהוב אותנו כפי שאנחנו ולהפך.
5. נוכחות בגוף – אם את נוטה להיות "בראש" שלך בזמן סקס, דרך מעולה להתחבר ולהיות נוכחת בגוף היא לעשות סוג של מדיטציה תוך כדי סקס, כלומר לשים לב לכל תחושה קטנה, לכל מגע, כל דבר שעולה בגוף שלך תוך כדי. את יכולה לתרגל יחד עם הפרטנר/ית שלך ולדבר את זה בקול רם – "אני מרגישה עקצוצים נעימים בעמוד השדרה שלי, אני מרגישה את המגע של האצבע שלך על הצוואר שלי" וכולי. אם עולים בך רגשות, את יכולה לדבר גם את זה. כשאת יוצאת מהראש ונוכחת בגוף שלך, את מתחילה להנות הרבה הרבה יותר.
6. תקשורת – תקשרו תוך כדי או אחרי מעשה האהבה כדי לשתף עם בן/בת הזוג איך ואיפה את אוהבת שיגעו בך. אם קשה לך להשתמש במילים, אפשר גם לתקשר עם הגוף, להזיז את היד שלו/ה לכיוון שאת רוצה, להדגים עם הידיים שלך או לעשות קולות שיאפשרו לו/לה להבין מה את ממש אוהבת.
7. זמן איכות אוהב בסוף – אל תמהרו ללכת לישון או לעבודה או לשומקום – בלו ביחד לפחות 15 דקות – ואם אפשר יותר – ודברו על איך היה לכם והאם היה משהו שאהבתם במיוחד או חוויה שאתם רוצים לשתף (או פשוט בלו זמן שקט ואוהב ביחד).
8. להכניס את האלוהי למיטה – מוזמנת לדלג על הסעיף הזה אם "האלוהי" לא מסמל עבורך שום דבר. אני מתכוונת לאלוהים, היוניברס, הבריאה, המקור או איך שלא תרצי לקרוא לכוח שמזיז את הפלנטות. אם זה לא מדבר אלייך, דלגי בכיף :)  אני נוהגת להזמין את "האלוהי" להיות איתנו במעשה האהבה ואני מקדישה את מעשה האהבה שלנו לאלוהים.  האיחוד בין שני א/נשים הוא בסופו של דבר סמל לאיחוד שאנחנו רוצות ורוצים לחוות עם הבריאה, הבורא, היוניברס, האהבה שהיא אנחנו. מי שזה כן מדבר אליה/אליו – ממליצה מאוד על הספר של דייויד דיידה – "למצוא את אלוהים דרך סקס".

לקחת את הכל צעד קדימה

אם את רוצה לקחת את החיבור למיניות ולנשיות שלך צעד קדימה אני ממש ממליצה לתרגל עם ביצת ג'ייד!

אפשר לרכוש ביצה וספר ישירות מהאתר של סעידה ד'זילה, אישה קנדית שהביאה את התרגול עם הביצה למערב.

יש גם הזדמנות מעולה ללמוד ולתרגל איתי ביחד – אני מגיעה לישראל בדצמבר והולכת להעביר סדנת ביצת ג'ייד (יש שני מועדים שאת יכולה לבחור מהם – ראי כל הפרטים כאן).

אני גם מארגנת עוד הזמנה מרוכזת אם את מעוניינת בביצה במחיר מוזל (לא ממליצה לקנות את הביצים הזולות בEbay – את לא יכולה לדעת אם זה באמת ג'ייד אמיתי).

ממש מחכה לחלוק איתך את הידע החשוב הזה!

לסיכום

וואו, עברנו חתיכת מסע ביחד אם הגעת עד כאן.. דיברנו על סוד האושר הנשי; על היכולת שלך לזרוח, להיות מלאת חיוניות ושמחת חיים ולתרום עוד יותר לעולם ולכל מי שסביבך אם תתחברי לעונג, להנאה ולאנרגיה המינית והנשית שלך.

דיברנו גם על כמה תרגילים בסיסיים שיעזרו לך להתחבר לסקס כאל אקט מקודש ולחוות סקס אחר לגמרי ממה שהכרת עד היום.

במאמר הבא אפרט הבדלים מסויימים בין נשים לגברים שאם תכירי אותם יוכלו לשנות מקצה לקצה את מערכות היחסים שלך עם גברים – מחשדנות וטינה לאהבה עמוקה, כבוד ועזרה הדדית.
המשך יבוא….

החורף רשמית כאן ביער המאכל בקדרון!
איזו התרגשות. הכל צומח והלימנים מלאים

בחורף הזה (החורף החמישי של היער….) התחלנו ליישם את שיטת ה- chop & drop או בתרגום לעברית – גזום ושמוט

בשיטה זו עצי החלוץ (אצלנו צחר, ינבוט העץ, מכנף נאה וסיסם הודי) נגזמים, חלקם בצורה מאסיבית וחלקם פחות. למעשה שתלנו את עצי החלוץ בצפיפות גבוהה מתוך ידיעה שבבוא הזמן נדלל אותם, לפי גישת העבודה עם דפוס הסוקצסיה.

שלושה עצי ינבוט שכבר צפופים מידי. האמצעי ייכרת וכך יווצר מרחב מוצל ופתוח ביניהם

• הרמת נוף של עצים (במקרה הצורך) 
• העשרת האדמה בחנקן ובחומר אורגני –  כשעץ עובר גיזום הוא משיל חלק מבית השורשים שלו.
• יצירת חיפוי חנקני לעצי הפרי
• אפשור של מעבר אור לעצי הפרי.

מצד ימין יש רימון קטן ומשמאלו צחר לפני גיזום

מצד שמאל, צחר לאחר תספורת, אל תדאגו הוא מתחדש מאוד מהר.

אחרי הגיזום ניתן להפריד את הגזם לענפים עבים, שיכולים לשמש לבניה או לבערה ואת הענפים הדקים והעלים אנו גוזמים לחתיכות יותר קטנות (זה כמו לעזור ליער "ללעוס" :)) ומפזרים כחיפוי מסביב לעצי הפרי. כמובן שאם יש מרסקת גזם קטנה זה יכול ממש לייעל את העבודה, למרות שיש יתרונות בחומר אורגני גס: הוא יוצר בית גידול מאוורר ומתפרק לאורך יותר זמן.

ענף של סיסם הודי

אותו הענף לאחר גיזום הענפים הקטנים יכול לשמש עכשיו למטרות שונות.

עצי החלוץ ששתלנו מתחדשים אחרי הגיזום, גם אם הוא מאוד מאסיבי, ומייצרים סנדות ישרות. זו למעשה שיטה לייצור עץ לבנייה שנקראת coppicing ואתם מוזמנים לקרוא עליה עוד כאן. אם החתכים שנוצרים בגיזום גדולים, נמרח על מקום החיתוך אפר או משחה לאיחוי, וכמובן יש להשתדל לעשות חיתוכים נקיים וקרובים לעין.

תזמון ה-C&D

אנחנו חושבים שהתקופה המתאימה לפעולה זו היא בסתיו המוקדם או באביב, מכיוון שבאמצע החורף גיזום מאסיבי של עצים שעלולים להיות רגישים לקור יכול לגרום להם נזק ולפגוע ביציבות שלהם בהתמודדות עם רוחות חזקות וסחף קרקע. באביב הגיזום יכול להוביל לצימוח נמרץ ואם נגזום את עצי החלוץ בגובה הראש הם כבר יוכלו לגדול ולהצל מחדש בשמש הקיץ הקופחת. אנחנו עדיין בוחנים את הנושא.

פעולת ה-Chop&Drop הופכת אט אט להיות פעילות מרכזית ביער, מכיוון שיש לה כל כך הרבה פונקציות! אגב – לפעולה זו טוב כל גזם שהוא! לא רק עצים ושיחים קושרי חנקן. זה אומר שאת כל הגזם והעלים והדשא הקצוץ תשאירו בשטח. זה רק יעשה טוב לאדמה…

אז שיהיה חורף נעים,
may the forest be with you

אזוב מצוי
השם המדעי: Origanum syriacum
שם ערבי: זעתר
משפחה: שיפתניים
אזורי תפוצה: ישראל, סוריה ולבנון, "אנדמי" לאזורינו

האזוב (HYSSOP המקראי), הוא שיח הגדל בר בארץ, מוכר כצמח מאכל, תבלין ומרפא. נקטף בהגזמה עד הכרזתו כצמח מוגן ע"י רשות הטבע והגנים. נפוץ וגדל במרבית אזורי הארץ, מלבד הנגב (המין הגדל במדבר נקרא אזובית מדברית).

זהו צמח ריחני, רב שנתי, בעל עלים שעירים ולבידים המוכשרים לספוג נוזלים. הפרחים הלבנים, קטנים, ערוכים בתפרחת או בשיבולית קטנה, גביע הפרח דמוי משפך שסוע מלפנים, השפה העליונה של הכותרת מחודדת והתחתונה שסועה לשלוש אונות. האבקנים ארבעה, זוג קטנים וזוג גדולים. העלים, הפרחים והגבעולים, מכילים שמן אתרי המשמש כבושם וכתרופה (1,2,3).

האזוב במקורות

איזוב מצוי

אזוב מצוי, זכה למעמד והכרה מיוחדת בתורה – היה לסמל לגאולת בני ישראל ממצרים, ביציאתם מעבדות לחירות, האזוב סימל את החיטוי והטהרה: "תחטאני באזוב ואטהר…" (ספר תהילים, פרק נ"א, פסוק ט')

יחד עם עץ ארז שימש להכנת אפר הפרה האדומה (במדבר יט, ו), לטהרת המצורע, ולחיטוי בית שלקה בנגע הצרעת (ויקרא יד' ד) וכן לתהליך הקרבת הקורבנות. הבחירה באזוב הוסברה בכך שהאזוב מסמל את הקטנות והענווה לעומת הארז המסמל את הגאה והרם.

אזוב, הוא גם צמח מאכל אהוב עד מאד במטבח התלמודי בארץ ישראל, לצד קורנית וציתרה (6).

לרפואה בעת העתיקה, שימש האזוב, כצמח מרפא בקשת תחומים רחבה – לריפוי פצעים ומחלות שנקשרו בדרכי הנשימה, העיכול ועוד. בתלמוד הבבלי הומלץ על שימוש באזוב להרחקת תולעי מעיים (6). אסף הרופא המליץ על אכילת אזוב לריפוי בעיות גניקולוגיות, שיפור תפקודי כליה וטיפול בדלקות בדרכי השתן (6,7). הרמב"ם שיבח אכילת אזוב מהיותו קל לעיכול ומסייע להעלאת רמת הברזל בדם – אנמיה, והכליל את האזוב בסירופ להקלה על קצרת – אסטמה (1,6,7). הרב יעקב צהלון כתב בחיבורו הרפואי כי אזוב הוא חם ויבש, מזקק הריאות ובית החזה מלחויות (1,6,7).

אזוב משמש כתבלין, בעיקר כמרכיב היסוד בתבלין הזעתר (תערובת של אזוב, סומק, שומשום ומלח), בנוסף ידוע שלאזוב יש תכונות אנטי-בקטריליות (קוטלות חיידקים) (4).

השמן האתרי המופק מאזוב מצוי, מכיל את החומרים תימול (thymol) וקרבקרול (carbacrol). חומרים אלה, שייכים לקבוצת הפנולים, ידועים בכושר חיטוי יעיל ומשמשים אף לחיטוי פנימי ולהרחקת תולעי מעיים. השמן הוא אחד המרכיבים במשחות המשמשות לטיפול בפטריות עור וגירוי בעור. בתערובת עם קמפור, משמש האזוב לתמיסות גרגור וחיטוי שונות ברפואת השיניים והפה (8).

עלי אזוב

מחקרים בדקו את ההשפעה של תרכובות פנוליות, ביניהן קרבקול, על קרומי התא של חיידקים גראם-חיובייים כגון סטפילוקוקוס אאורוס (Staphylococcus aureus) וחיידקים גראם שליליים כגון אשרכיה-קולי (E.coli). כשתא חיידקי בא במפגש עם הקרבקול, שמשמש כדטרגנט, קרום התא שלו, נקשר לחלק ההידרופובי ("שונא המים") בקרבקול, ובצד השני ("אוהב המים") הקרבקול נקשר לתמיסה המימית שמסביב. כתוצאה מכך אזורים מסוימים בקרום התא החיידקי עוברים שינויים מרחביים משמעותיים ובסופו של דבר נוצר חירור בקרום החיידק. כתוצאה מכך מתחילה כניסה מהירה ובלתי נשלטת של חומרים לתוך החיידק, בעיקר נוזלים ומלחים דוגמת סידן שנמצאים בכמויות גדולות מחוץ לתאים. התהליך הזה גורם לחיידק נזק בלתי הפיך והורג אותו. מחקרים שנעשו לאחרונה הראו שהקרבקול אף הצליח לגרום להרג של תאי סרטן (9,8).

שימושים מודרניים בצמח האזוב: שמן מהצמח משמש בתכשירים למערכת העיכול- לחיטוי פנימי ולהרחקת תולעי מעיים; למערכת העור – השמן הוא אחד המרכיבים במשחות המשמשות לטיפול בפטריות עור וגירוי בעור; למערכת הנשימה, בתערובת עם קמפור – משמש האזוב לתמיסות גרגור וחיטוי שונות ברפואת השיניים והפה; משמש לתיבול ושימור מזון – מחקרים שהשוו תכונות מניעת חמצון של כמה צמחים- גינגר, אזוב וטימין הראו כי לאזוב יכולת מניעת חמצון הגבוהה ביותר (10).

שימושים ברפואת הצמחים: לאזוב מעמד חשוב ומכובד ברפואת הצמחים המסורתית והמודרנית – משמש לטיפול בכאבי בטן, הצטננות, שיעול, תולעים במעיים, כאבי אוזניים, טיפול בסכרת. לפי הרפואה המסורתית והמודרנית, מסייע לשיפור פעילות המוח (4).

וברוח הקיימות – האזוב גדל ביננו, לכן הוא מעולה עבורינו.

שימושים אפשריים בצמח האזוב

1. פרחי אזוב

   כתבלין, יבש או טרי, תערובת "זעטר": 60% אזוב, 20% סומק, 17% שומשום, 2% שמן זית, 1% מלח.

2. מומלץ להכין חליטה מפרחי אזוב, (אפשר גם מעלים) ולשתות על בסיס יומי, או במצבי חולי של מערכת הנשימה, העיכול, לחיטוי חלל הפה, לטיהור הנשימה.
3. שמן תשרית – שמן זית עם עלי אזוב מיובשים (לייבש עלים של האזוב ולהשרות בשמן זית, למלא הצנצנת עד לסופה בשמן זית על מנת למנוע התעפשות, להשרות לפחות חודש, אפשר עד שנה). עם שמן זה ניתן להכין משחות, סבונים ולמרוח ישירות על נגעי עור למיניהם: גירודים יובש, פסוריאזיס ועוד
4. שמן אתרי אזוב מהול בשמן זית – לבעיות הצטננויות, סינוסים דלקות גרון (לשימוש חיצוני ופנימי).

מקורות

1. עולם הצומח המקראי יהודה פליקס, 1976
2. צמחי תבלין מרפא ובושם מנחם בר דרומא, 1988
3. צמחי המרפא של ארץ ישראל, כרך א', דן פלביץ וזהרה יניב, 1991
4. צמחים נוגדי חמצון המסייעים לפעילות המוח – מאת דר' מינה פארן,
5. צמחי מרפא לתינוקות ולילדים – מאת סלמאן אבורוכון
6. תלמוד הצמחים, אברהם דהאן, אתר אינטרנט
7. מבוא לספר הרפואות של אסף הרופא, מונטנר זיסמן, 1957
8. Analysis Of The Essential Oil Compounds Of Origanum Syriacum L. 2012. Farhat, M. –Tóth, J. –Héthelyi, B. É. –Szarka, Sz. –Czigle, Sz. Acta Facultatis Pharmaceuticae Universitatis Comenianae, Volume 59, Issue 2
9. Interaction of Four Monoterpenes Contained in Essential Oils with Model Membranes:  Implications for Their Antibacterial Activity. 2007. M. Cristani, M. D'Arrigo, G. Mandalari, F. Castelli, M. Grazia Sarpietro, D. Micieli, V. Venuti, G. Bisignano , A. Saija and D. Trombetta. J. Agric. Food Chem., 55 (15), pp 6300–6308
10. Comparative Study of Natural Antioxidant Activity for Ginger, Oregano and Syrian Thyme. 2013. Qiblawi l., Salami M., Alassaf Z. Int. J. Pharm. Sci. Rev. Res., 22(1), Sep – Oct 2013; nᵒ 11, 56-58

רגע לפני שאספר על איך ומה גרם לי לחשוב ולהניע מהלך של הפיכת גן ילדים לגן שפועל ברובו המוחלט בטבע במרחב הפתוח אני צריך רגע להתעכב ולספר מעט על מה הביא אותי לכך…

זה החל לפני כשמונה שנים אחרי שבמשך כמה שנים הייתי בתהליך של ריפוי אישי מכל מיני חוליים שסבלתי מהם, התהליך המשמעותי של הריפוי החל כשלראשונה גיליתי במהלך טיול בספרד שבו זכיתי להגיע לאיזור שבו אנשים חיים במערות ששיפצו והזדמן לי להצטרף לצורת חיים זו למספר חודשים ובהם התחלתי לגלות את כוחו של המרחב וכוחה של הפשטות עבורי בתהליך הריפוי שלי, אחרי כמה חודשים שבהם חייתי חיים מאד פשוטים במערות ההן בספרד חזרתי לארץ והתחלתי לחפש היכן אני יכול לקיים את צורת החיים המיטיבה הזו כאן בישראל. לאחר תקופת חיפוש של כשנה הגעתי לכליל ושם התאפשר לי לחיות באוהל, לעבוד בחקלאות בשדה קטן ובמקביל לעשות את הקורס של ארגון "שומרי הגן".

השנים הללו שבהם חייתי בקרבה גדולה לאדמה היוו נדבך משמעותי מאד עבור הדרך שלי ועבור מה שאספר בהמשך על הקמת הגן, בשנים אלו גיליתי על בשרי עד כמה יש למרחב הפתוח יכולת עמוקה להעביר אותנו תהליכים משמעותיים ועד כמה התרבות שלנו באיך שהיא בנויה לא מזמנת סוג כזה של תהליכים באופן טבעי ופשוט. מספר שנים של חיים באוהל ובמקביל הלימודים בשומרי הגן הובילו אותי למצפה רמון בידיעה שהמתנה אותה אני מעוניין להעניק לעולם היא לאפשר לאנשים (מבוגרים או ילדים) מפגש בלתי אמצעי עם הטבע, עם החיים. בתחילת דרכי במצפה רמון הפעלתי חוגי טבע בגני הילדים ביישוב אך כעבור חודש של עבודה בתחום פנו אלי מאחד הגנים ושאלו האם אני יכול להיכנס כגנן משלים בגן לשלושה ימים בשבוע משום שאחת הגננות נכנסה לשמירת הריון. הנושא עניין אותי ועבודה עם ילדים תמיד הייתה חלק מחיי והחלטתי שאני מוכן לנסות באם יהיה לי ליווי כלשהו לעבודה.

כבר בראיון העבודה הראשון שאלתי את ההורים מדוע שלא נקיים את הגן בחוץ וציינתי בפניהם עד כמה אני חושב שזה משמעותי עבור הילדים להיות במפגש ישיר עם החיים. הרעיון נראה להורים נכון אך הגיבו בספקנות משום שמדובר בגן של משרד החינוך ולכן הציעו לי שפשוט אתחיל במבנה ומשם נראה. במהלך אותה השנה בכל פעם שהתאפשר לי דאגתי להוציא את הילדים החוצה לטיולים קצרים ודיברתי שוב ושוב עם ההורים על הערך הרב שאני רואה בכך שהילדים יבלו בחוץ, בטבע.

לקראת פסח של אותה השנה קיבלתי טלפון מחברה שהמליצה לי לדבר עם מכר שלה שביקר בגן בדנמרק שמתנהל בחוץ, יצרתי איתו קשר והוא אכן סיפר לי על יום אחד לפני כשש שנים שבו ביקר בגן שהילדים אכן מגיעים ליער ומחכה תה על המדורה ושהיום-יום מתנהל ביער, זה היה נשמע עבורי כמו חלום וביקשתי ממנו עזרה ביצירת קשר איתם, "לצערי", הוא אמר "אין לי שום פרטים שלהם וזה היה לפני הרבה שנים אך אולי שווה שתנסה לרשום בגוגל forest kindergarten או משהו, אולי יצא לך משהו". עשיתי כדבריו, נכנסתי הביתה ורשמתי בגוגל ולהפתעתי הרבה והמרגשת מאד גיליתי שאני לא לבד בעולם כלל וכלל. הסתבר לי שישנם אלפי גנים ברחבי העולם שפועלים בדרך הזו ושזה ממש זרם שהתפתח נחקר וצולם רבות בשלושים השנים האחרונות ורק אני (ורובנו כאן בארץ) לא ידעתי. כמובן שההתרגשות הייתה גדולה מאד ודאגתי להפנות את הורי הגן לסרטונים שקיימים ברשת של הגנים הללו.

באסיפת ההורים הקרובה שבה נתבקשתי לקחת על עצמי את ניהול הגן לשנה הבאה (כי הגננת הראשית יצאה לחופשת לידה…) דיברתי על כך שלמעשה אני חלק מזרם שלא ידעתי על קיומו, הסברתי את הרציונל שעומד מאחורי הדברים וקיבלתי את אישורם של ההורים להתחיל ללכת לחפש אנשי צוות שמעוניינים ללכת את הדרך הזו ולצאת לדרך.

שוטפים כלים

באותו הקיץ יצרתי קשר עם גננת בגרמניה שעובדת בגן כזה וביקשתי להגיע לראות, היא ארגנה עבורי סיור של ארבעה ימים בארבעה גנים שונים שעובדים בשיטה זו, גן יער אנתרופוסופי, גן יער דמוקרטי ועוד.
בסיור הזה למדתי המון על איך זה מתנהל, מבחינת הסדר ומבחינה לוגיסטית וכן מעוד הרבה בחינות וכשחזרתי לארץ הכנתי מצגת (שבזמנו נראתה לי יפה…) ופניתי למפקחת על הגנים מטעם משרד החינוך במחוז שלי, היא נתנה את אישורה להתחיל עם יום אחד מלא בחורשה ועוד יומיים כמעט מלאים, במהלך אותה השנה אחרי שעברנו את החורף הראשון (ואחרי שנסעתי שוב לגרמניה על מנת לראות את הילדים משחקים במינוס חמש מעלות בשלג ולקבל קצת פרופורציות על מה זה חורף) כבר העברנו את הפעילות לשלושה ימים מלאים בשבוע, בסוף אותה שנה ואחרי תהליך ממושך מצאתי את עצמי עומד ומסביר בפני וועדה של משרד החינוך על הרעיון והגן התקבל כגן ניסויי. אחרי שהתנהלנו במשך כשנתיים בניסוי ובמהלכם העברנו את הפעילות שלנו לארבעה ימים מלאים המתנהלים בטבע הגן סיים את הניסוי בהצלחה ולמעשה התקבל כמודל להפצה…

אז מה זה בעצם גן יער?

גן יער הוא גן ילדים שהפעילות בו מתנהלת בחוץ. סדר היום, דומה לסדר היום של גן במבנה והתכנים שלו יכולים להיות זהים אך כמובן שהם מגיעים עם זיקה לעובדה שאנחנו נמצאים בטבע. המודל התחיל בסקנדינביה לפני כ- 30 שנים, מאז נפוץ ברחבי העולם באירופה, בארה"ב, באוסטרליה, וכמובן גן היער המדברי במצפה רמון …

סדר היום בגן

8:00-8:45 – הגעה: הילדים מגיעים. בזמן ההגעה אנחנו מכינים יחד ארוחת בוקר שכוללת: הכנת בצק, טחינה, וירקות. הדלקת האש והכנת פיתות על הסאג', במקביל ברחבי החורשה ישנה מחצלת ועליה מעט ספרים וקוביות עץ קטנות למי שאינו מעוניין להיות שותף בהכנת ארוחת הבוקר. בסיום ההכנה הילדים שוטפים ידיים.

9:30 – מפגש: מתיישבים למפגש בוקר. הנושאים יכולים להיות מאד מגוונים אך כמובן עם התייחסות לתחומי הליבה של משרד החינוך . עונות שנה וחגים. אנחנו מחברים את הנושא להיותנו בטבע. לדוגמא – בימים אלו: הסתיו, והתחושה החיה של העונה המתחלפת. נושא שמחבר אותנו לעונה המתחלפת הוא מחסות לחורף ולכן אנחנו לומדים ומספרים סיפורים הקשורים בתופעות הטבע של העונה הנוכחית, חוקרים עם הילדים מחילות שונות ובונים היחד איתם מחסה במשך התקופה.

9:45 – ארוחת בוקר – ארוחת הבוקר מתחיל ה עם שיר ברכה קצר ואז כל ילד מקבל לידיו פיתה (שהכנו) עם טחינה וירקות.

10:15 - זמן בחירה/משחק חצר. בזמן זה אני מבקש מהצוות להניח לילדים ליצור משחק משלהם, בלי התערבות מבוגר למשך של כחצי שעה.

11:00 – זמן לעשייה – זה השלב ביום שאנחנו כצוות יכולים לגשת ולהחיל להזמין ילדים לבוא ולעשות איתנו דברים הקשורים בעונה בחג או בכל נושא אחר שאנחנו מעונינים להעביר, למשל, בניית מחסות.
במקביל קיימת פינה אחת קבועה ביום והיא שטיפת הכלים ביחד עם הילדים בשלוש גיגיות, אחת עם מים וסבון ושתיים אחרות עם מים נקיים, את הכלים נניח לייבוש על משטח אבנים שיצרנו עם הילדים.

13:00 אוכלים פרי ומפגש סיכום יום. בתום המפגש ילדי הצהרון עולים ברגל לצהרון, את שאר הילדים באים ההורים לאסוף מהחורשה.

למה גן יער?

אשתף כאן כמה מהנקודות המשמעותיות עבורי ללמה חשוב לצאת ליער עם הילדים:

1. נוסעים באוטובוס

   אין צעצועים – יש כלי עבודה: הרציונל שעומד מאחורי העניין הוא להוציא את הילדים מאזור הנוחות שאליו הם רגילים שבו הכל מובנה ומוכן לקראתם, אין את פינת הבית או את פינת הרופא שילדים כל כך רגילים אליה ועל פניו זה משאיר אותם בתוך ריק מסוים שמאפשר להם ליצור את המשחק החופשי שלהם מתוך עולמם הפנימי והמלא בדמיון ולא מקבע אותם אל תוך תבניות מאד ברורות של בית וקופת חולים. העניין עם כלי העבודה מגיע על מנת לתת להם כלים בסיסיים אך מספיק מופשטים שאיתם יוכלו לגבות את עולמם הפנימי הרווי בדמיון ולא לקבע אותם אל תוך משחק מסוג מסוים.

2. קרקע לא ישרה – טיפוס על עצים: בכל גן מומלץ שתהיה קורה או משהו דומה ללכת עליו על מנת לאפשר לילד לפתח שיווי משקל מתוך הבנה ששיווי משקל והיכולת של הילד לאזן את עצמו ברמה הפיזית משפיעה גם ברמה הפנימית על התפתחות הילד ומפעילה אצלו גם מערכות כמו מערכת העצבים ולא רק את מערכת השרירים, כשאנחנו נמצאים בחוץ והולכים על קרקע לא מיושרת ומטפסים על עצים המערכות האלה עובדות שעות נוספות בלי שנשים את תשומת ליבנו על העניין.
3. מרחב נשימה ומרחב לפעילות – המרחב הטבעי הפנוי מעומס של גירויים מאפשר לילדים את המקום להיכנס עמוק יותר לתוך העשייה שבה הם נמצאים, בין אם זה פעילות יצירה, גילוף, ניסור או פשוט משחקי דמיון. תוצר לוואי שחשוב להדגיש שקורה הוא שגם הצוות נהיה הרבה יותר פנוי משום שהוא לא עסוק בלהפעיל את הילדים אלא הוא נמצא שם על מנת לתמוך בעשייה שלהם, הפניות של הצוות מאפשרת כניסה לרבדים עמוקים יותר של עשייה ולמלאכות מורכבות יותר אשר על מנת ללמד אותם יש צורך בפניות הן מצד הצוות והן מצד הילדים העוסקים במלאכה, דבר נוסף וחשוב לאין שיעור הוא הפניות להיות באמת קשוב לצרכיו של הילד.
4. כושר גופני ובריאות כללית פיזית ונפשית – כבר בשלב זה של השנה אפשר לראות איך הכושר הגופני והיכולות המוטוריות הקשורות בהליכה על משטחים לא מיושרים השתפרה לאין שיעור. הילדים מהר מאד מגיעים למצב שבו הם מצליחים לגמוע מרחקים אשר לפני חמישה חודשים היו נראים קשים מדי עבורם, מבחינת הבריאות הכללית מחקרים על גנים דומים אשר פועלים כבר למעלה מעשרים שנה ברחבי העולם מראים שהילדים בגנים מהסוג הזה חולים פחות מגנים אשר מתקיימים במבנה וזה משום שהם נושמים אויר נקי יותר מאשר האויר שנמצא בחלל סגור. דברים דומים נכתבו במחקרים בנושא הבריאות הנפשית של הילדים.
5. התמודדות עם פחדים – מאז התחלנו במהלך לפני כחצי שנה מצאנו את עצמינו מלווים ילדים בפחדים אמיתיים שעלו להם מתוך השהייה בחוץ, כמו פחד גבהים או הפחד מלהתלכלך. יש תחושה מאד חזקה של העצמה שאנחנו נפגשים איתה בכל פעם שפחד כזה עולה ואנחנו מלווים את הילד דרכו.
6. תחושות הצלחה והעצמה – המפגש של הילדים עם הצרכים הבסיסיים של החיים כמו הכנת אוכל או הבאת ציוד, התמודדות עם מזג אויר משתנה, הליכה באזורים יותר מאתגרים שמפגישים את הילד באופן יומיומי עם הצורך להתמודד ומתוך ההתמודדות לגדול. כשאנחנו נמצאים בחוץ האתגרים נמצאים איתנו כל הזמן, מה שמאפשר לילד לפגוש כל הזמן את גבולות היכולת שלו ולאט לאט, בקצב שלו, להצליח להרחיב אותם. אפשר לראות את זה בבירור כשילד מנסה לטפס על עץ ללא הצלחה ומבקש עזרה, אני אעדיף לא להרים אותו אל מקום שממנו לא ידע לרדת אלא לתת לו את הזמן להתמודד עם הקושי, ופעם אחרי פעם רואים שלבסוף, די מהר כולם מצליחים ועם ההצלחה מגיעה תחושת הצלחה מרגשת.

7. אמרנו רגוע

   זמן לעצמם – בהמשך למה שנאמר קודם לכן על היתרונות של המרחב הפתוח ראוי לציין שלילדים יש גם יותר זמן והזדמנות להיות עם עצמם ולזהות את האינדיבידואל שלהם, ביחד עם זה יש להם גם יותר מרחב ושקט למשחקים קבוצתיים במרחב הפתוח, דבר המאפשר עומק באינטראקציה החברתית מתוך פיתוח יכולות חברתיות.

8. ילדים וגננים לומדים לסמוך אחד על השני יותר – למעשה כשאנחנו נמצאים בחוץ אנחנו נמצאים במרחב נייטרלי אשר לא נבנה במיוחד עבור הילדים או במיוחד עבור המבוגרים, אנחנו למעשה נמצאים באותה סירה ביחד איתם. על מנת שנוכל להכין אוכל אנחנו כולנו צריכים להתגייס לאסוף עצים לטובת המדורה, ואנחנו כולנו נדרשים לסחוב את הציוד אשר ישמש אותנו לעשיה, וכשיורד גשם, כשחם או כשיש רוח, אנחנו כולנו מתמודדים עם אותו המצב. הדבר הזה מחייב ומתוך כך גם יוצר ומאפשר הזדמנות לכולנו להיות בחוויה שאנחנו סומכים אחד על השני יותר ואנחנו שבט אחד שמתמודד ביחד עם הקשיים שעולים. זהו דבר מאד לא טריווילי בתרבות של ימינו שבה המבוגר מוצא את עצמו בשירות הילדים ומתוך כך למעשה גם לוקח מן הילד את האפשרות להיות אחראי על חייו ועל ההתמודדות עם הקשיים .

חשוב לציין שכל מה שנכתב לעיל מבוסס על החוויה האישית שלנו כצוות מתוך המפגש עם הילדים בחוץ בששת החודשים הראשונים מאז שהיוזמה הזו החלה לקרום עור וגידים, וכן שניתן לבסס את כל הדברים הללו במחקרים שנעשו ברחבי העולם בעשרים השנים האחרונות.

כמה קישורים לאתרים רלוונטיים לכל המעוניין
http://www.merrohawke.org/about/mission/
http://cedarsongnatureschool.org/resources-and-links/blogs/

וגם פרטים להתקשרות איתי אם יש עוד שאלות או רצונות אחרים.
e-mail – meltzeron@gmail.com
טלפון – 0544-344571
רון מלצר

הקיץ הזה הביא איתו שלל עצום מהגינה, יותר מ- 500 ק"ג של עגבניות עברו אצלנו במטבח. בהתחלה הכנו מטבוחה, ושלל תבשילי עגבניות, ורוטב עגבניות, וסלט עגבניות ומרק עגבניות. אבל בשלב כלשהו (די מוקדם, האמת) תשוקת השימור שלי התעוררה ודרשה שהשפע הזה יימשך עד החורף. לפני שניגשתי למלאכה שאלתי את גוגל לדעתו וראיתי שיש מעט מידע מפוזר. אז למרות שייבוש עגבניות נראה קצת מובן מאליו, הנחתי שיש עוד ששאלו את עצמן מה לעשות.

מה צריך?

מייבש מזון. זה בעצם הכלי היחיד (חוץ מסכין וקרש חיתוך..) ויש פה כמה אפשרויות:

בעזרת השמש:

לבנות בעצמכם מייבש שמש פשוט, תנור שמש או להניח על רשתות ולכסות ברשת כלשהו מחמת הזבובים והנמלים. אצלנו בבית בנינו מתקן ייבוש פשוט, שנראה כמו שולחן בו יש רשת מלמטה ועוד רשת מלמעלה כך נח להניח עליו דברים והוא מגן על הירקות/ פירות מנמלים ומעופפים.

בעזרת החשמל:

מייבש מזון חשמלי קנוי: מתאים למי שחי'ה בעיר או שאין מקום למייבש שמש. צריכת החשמל שלו נמוכה ויש זרימת אוויר טובה כך שהוא הרבה יותר מתאים מתנור רגיל.
מייבש מזון חשמלי ביתי: אפשר להפוך טוסטר אובן למייבש מזון מתאים (כדוגמא, במדריך הזה). באין ברירה, ממש, אז אפשר גם לייבש בתנור. צריכת החשמל היא גבוהה, ומשהו בכל השימוש בתנור הופך את כל העניין לטיפה פחות מרגש.

אז איך מתחילים?

אוספים עגבניות מהגינה, או קונות בזול בשוק. כדאי שהעגבניות יהיו בשלות ממש, כך שאם הן ירוקות ממליצה להשאיר אותן בחוץ כמה ימים. מצד שני, כמו בכל עיבוד ושימור פרי, חשוב שהוא לא יהיה בשל מידי ושלא יהיו בו חלקים שהתחילו להרקיב. זה חשוב במיוחד בייבוש בשמש, כי זה אם נוצר עובש על העגבנייה היא עלולה להדביק את חברותיה באכסון.

חיתוך

בגדול, העיקרון הוא שטח פנים גדול ככל האפשר. כך העגבניה תתיבש מהר יותר והסיכוי לעובש וכו קטן יותר.
שיטה מספר 1: חבר, לקט, לימד אותי שיטת חיתוך שהיתה נראית מלהיבה במיוחד:
חותכים את העגבניה לחצי, כמעט עד הסוף, ואז כל חצי לחצי וכל רבע לחצי נוסף, כך שלבסוף העגבניה מחולקת לשמונה פלחים שמחוברים יחד למטה בקליפה בלבד.

יתרונות החיתוך הזה – אפשר להניח גם ישירות על משטח לא מאוורר, ההנחה על מתקן הייבוש מאד מהירה, וזה תופס קצת פחות מקום, אבל, מהנסיונות שעשיתי בעמק בית שאן, נטשתי את השיטה הזו. העגבניות שחתכתי ככה נטו לגדל עובש הרבה יותר משיטת החיתוך השניה.

שיטה מספר 2: פלחים. כל עגבניה אני חותכת לשמיניות, ואם אפשר אז קצת יותר, אני מנסה לחתוך כך שהפלח יוכל לעמוד על הקליפה ולא ליפול על צידו.

את העגבניות מסדרים במתקן

בשמש: כדאי להניח בבוקר המאוחר, כך שמיד השמש תתחיל ליבש ולא לקראת הערב, כך הסיכוי לעובש גם יורד. חשוב לסדר אותן עם רווחים יפים בניהם לזרימת אוויר טובה. ולכסות. זהו, עכשיו מחכים 3-4 ימים, תלוי במצב השמש. אם זה מקום עם הרבה טל, כדאי לכסות בלילה, שוב כדי למנוע לחות וכתוצאה מזה עובש.

בחשמל: אם זה במיבש מזון ייעודי, אין ממש מה להסביר, מניחים, מפעילים לפי ההוראות ומחכים. אם זה בתנור ביתי רגיל, מפעילים את התנור על החום הנמוך ביותר, עדיף 50-80, מפעילים טורבו, לבערך 4 שעות, אפשר אחרי זה לטבול בחומץ בין יין ולהשאיר לייבוש נוסף מחוץ לתנור.

בודקים את העגבניות, וכשהן יבשות לגמרי, כדאי לעבור עליהן ולוודא שאין עובש שחור או לבן.

אני מייבשת את העגבניות לחלוטין, כדי שיישמרו לאורך זמן בתוך קופסאת פלסטיק, לפני שאני רוצה להשתמש בהן, אני מניחה כמה במים רותחים ויש שממליצות לשים מעט חומץ. לחילופין, אפשר לייבש את העגבניות כך שהן עדיין מעט גמישות, ואז לשים אותן בצנצנת מעוקרת, להוסיף תבלינים (כמו צלפים, פלפל שלם, צ'ילי, רוזמרין, אורגנו, קינמון, שום, חומץ בן יין… בכלל זה המקום להיות יצרתיות) ואז לכסות בשמן זית, לסגור היטב ולשמור במקום מוצל וקריר או במקרר.
בתאבון.

עד לפני שנה גרתי בעיר, לא סתם עיר – בתל אביב, מעוז העירוניות בהתגלמותו. זאת הייתה אווירה שונה עבור המושבניקית שאני שגדלה לצד השדות הפתוחים, המטעים, הואדיות ובעיקר המרחבים הפתוחים. גדלתי בחוויה שיש טבע רק מחוץ לעיר והעיר תמיד נגלתה בדימיוני בתור ערימה אפורה של בניינים.

הימים עברו ומסיבות שונות עברתי בעצמי לעיר. במרכז תל אביב הדימיון מהילדות לא היה רחוק מאוד מהמציאות, אך כאשר מאסתי במציאות הזאת עברתי לגור בשכונת יד-אליהו שהיוותה עבורי את החוויה האידיאלית, להיות מספיק קרובה אבל מספיק רחוקה.

אחרי הגשמים הראשונים הבנתי במהירות כמה ההחלטה הזאת הייתה חכמה כאשר חצרות הבניינים הפכו למרבדים ירוקים של צמחי בר שאין מפריע להם והם צומחים פרא ונהנים מחוסר התחרות ואולי גם מעצלנות התושבים.

בשבילי הייתה זאת חגיגה, בדרך הביתה הייתי עוצרת ומלקטת את הארוחה שלי.

בוסתן אבנר ברמת אביב

איפה כדאי ללקט בעיר?

מצאתי שיש מספר כללי אצבע שמנחים אותי בבחירת מקומות מתאימים לליקוט עירוני:

• מקומות בהם העירייה אינה מרססת – יש עיריות שמרססות ללא רחם, אבל יש עיריות שהבינו שריסוס פוגע בתושבים ומונע צמיחה של פרחי בר בתוך העיר. הן משאירות שטחים לא מרוססים בין בתים, בחורשות ובגינות ציבוריות. בתל אביב יש שלט במקום שבו לא מרססים כדי לשמור על צמחי הבר.

• מקומות שאינם קרובים לכבישים עמוסים - צמחים הם מסנני אוויר מאוד טובים, הם עושים זאת על ידי ספיחה של חומרים מזיקים לתוכם וממשיכים להחזיק אותם. המכוניות שנוסעות בכביש פולטות גזים ופיח שהצמחים סופחים ולכן נעדיף ללקט במקומות שרחוקים מכבישים עמוסים, יותר בעומק השכונה.

• גינות קהילתיות - גינות קהילתיות בדרך מגדלות גידולים אורגניים בלי ריסוס ולכן צומחים בהם צמחי בר. הרבה פעמים מעשבים אותם ומפנים לקומפוסטר, במקום זה אפשר לקחת הביתה ולבשל

• שטחי טבע עירוני – יש לא מעט שטחי טבע במרכזי העיר או בשוליים שקרובים לאזורי מגורים. לדוגמא: גבעות הכורכר בנס ציונה, הבוסתן הקהילתי ביהוד-מונסון, השדות בעמק גלילות בסמוך לשכונת רמת אביב ג'. אלו בדרך כלל אזורים שופעי צמחי בר שנמצאיםממש סמוך לאזורי מגורים שבחלקם אפשר לבשל בשטח ולהנות מפיקניק בחייק הטבע.

ליקוט בשכונת יד אליהו

מתכונים מצמחים שבטוח תמצאו בעיר

סלט חמוץ-מתוק

מצרכים: עלים וגבעולי חמציץ, סלק אדום, גזר, קולורבי, רימון/ קלמנטינה.

• בעזרת פומפיה גרדו קולורבי, גזר וסלק אדום.
• קצצו את החמציצים.
• ביצעו פלחי קלמנטינה או גרעיני רימון.
• ערבבו את כל המרכיבים ותבלו בעזרת לימון, שמן זית, מלח ופלפל.

סלט חמוץ-מתוק

לביבות ירק טבעוניות

מצרכים: כוס וחצי קמח חומוס/ קמח עדשים אדומות, צרור עלים מלוקטים: עלי גדילן (גזור ללא מחטים), עלי סרפד, עלי חוביזה, עלי חרדל, עלי חמציץ (אם אתם מעוניינים בלביבות מעט חמוצות), עלי כף אווז; בצל סגול קטן, שתי כפות טחינה, תבלינים לפי טעם (מלח, פלפל, כמון, זרעי כוסברה), מים לפי צורך.

• קוצצים דק דק את כל העלים.
• מערבבים בקערה את קמח החומוס/ עדשים עם מים עד שנוצרת תערובת אחידה.
• מוסיפים לבלילה את כל שאר המרכיבים ומערבבים.
• יוצרים לביבות בעזרת כף ומחממים מחבת עם שמן ומטגנים.
• אפשר גם לאפות בתנור בחום 180 מעלות ולחסוך את הטיגון.

קציצות ירק טבעוניות

"פסטו" ירוקים

מצרכים: צרור עלים מלוקטים: עלי גדילן (גזור ללא מחטים), עלי סרפד עלי חוביזה, עלי חרדל, עלי חמציץ (מוסיפים חמיצות), עלי כף אווז; זרעים ואגוזים: זרעי חמניה, זרעי דלעת, אגוז מלך, בוטנים; שמן זית ושום.

• קולים על מחבת את כל הזרעים והאגוזים.
• בעזרת מעבד מזון קוצצים את כל הירוקים בתוספת שמן זית.
• מוסיפים את האגוזים והזרעים הקלויים ושיני שום למעבד המזון.
• מוסיפים שמן זית עד לקבלת מרקם רצוי.

"פסטו" ירוקים

או: למה כדאי ללמוד להדליק אש בשיטות ראשוניות (פרימיטיביות) אם כבר המציאו את הגפרורים והמצת ?

כשאנשים יוצאים היום לטייל, הם בתוך בועה של ציוד. אפשר לקחת את הטיול כמייצג את החיים בכלל. אם הציוד יילקח מהם, הם ימצאו את עצמם בבעיה רצינית. ככל שהבועה יותר גדולה, ככה היא מנתקת אותנו מהסביבה, היא חוצצת בינינו לבין הסביבה.

אההה, אז כדאי ללמוד הישרדות למקרה שניפול לאי בודד ולא תהיה לנו קליטה בסמארטפון? אולי, אבל זאת לא הסיבה היחידה והיא ממש לא הסיבה שבגללה אני נמשך לזה ומלמד את זה.

כשמדליקים אש בעזרת שני מקלות יוצאים מהבועה והופכים חלק מהתהליך של האש, מרגישים מחוברים. פה אני רוצה להסביר מה זה "להתחבר" כי זה מושג שחוק משימוש מצד אחד ועם זאת לא ברור.

כשלוקחים שני מקלות ומפיקים מהם אש זה כמו קסם. קסם זה אומר לקחת משהו אחד ולעשות ממנו משהו אחר. לקחנו שני מקלות והפעלנו עליהם את הכוחות שלנו ומתוך השיתוף הזה בין העץ המת לבין הפעולה שלנו, נוצרה אש. נוצר משהו חי ונושם שלא היה שם קודם.

אש זה דבר מדהים. יתכן שאש הייתה אחד מכלי העבודה הראשונים, יתכן שבזכותה יצא ההומו סאפיינס מאפריקה לשאר העולם ויתכן שבזכות האוכל המבושל על אש התפתח המוח שלנו והתרחבו היכולות שלנו.
אני מדליק ככה אש עם אנשים כבר הרבה שנים וכל מי שרואה את זה מרגיש שראה קסם. משתררת דממה עמוקה במשך התהליך, יש מתח באוויר ובסוף יש הרבה ווואאווו ומחיאות כפיים. אני אומר לכם זה בדיוק מה שקורה כשאנשים באים להופעה של קוסם…

וכשמדליקים ככה את האש המדורה מרגישה אחרת. מעריכים אותה הרבה יותר ומוקירים אותה. אבל, ויש פה אבל גדול מאוד לכן אני מלמד את זה וחושב שזה כל כך חשוב (הרבה יותר ממהדורת החדשות האחרונה). זה עונה על השאלה בכותרת, שבגללה אני יושב וטורח לכתוב את המאמר הזה.

הקסם הגדול שקרה פה לדעתי הוא לא שהצלחנו להפיק אש מחיכוך של שני ענפים יבשים בלי גפרורים אלא, שהתעורר בנו רגש. חיבור זה פשוט התעוררות של רגש כלפי הדבר. והרגש הוא החיבור, לא הידע הטכני. חיבור זה רגש!

וברגע שיש לך חיבור עם האש אתה מעריך אותה. ואם אתה מעריך את האש פתאום אתה גם מעריך את שני המקלות שיצרו אותה ואז את העץ שגידל את המקלות ואת המים שהשקו את העץ וכמובן את האדמה עליה העץ גדל וככה זה ממשיך וממשיך…

וכשיש רגש כלפי הדברים מעריכים אותם ורוצים להגן ולשמור עליהם. בגלל זה כדאי ללמוד להדליק אש ללא גפרורים ובכלל לעשות דברים בידיים.

הגפרורים והמצת עשו לנו חיים הרבה יותר קלים ונוחים, אבל גם ריקים יותר ולפעמים סתמיים. כבר אין קסם בחיים, הכל קורה בלחיצת כפתור. אין לדברים את המשמעות המיוחדת שלהם, כי הערך של כל הדברים הוא תמיד אותו דבר – כמה שזה שווה בכסף…

היום יש שמורות טבע, כי האדם הפך לאויב של הטבע וצריך לשמור עליו מפני האדם. זה מראה עד כמה התנתקנו תחשבו על זה רגע…

הרי באנו מהטבע ואנחנו חלק ממנו, אנחנו זקוקים לו בשביל הבריאות הנפשית שלנו ואם הוא לא יהיה גם אנחנו לא.

אז איך זה יכול להיות שנהיינו האויבים שלו?
למה צריך לבנות מרכז קניות על פיסת אדמה כדי שיעריכו אותה?

הפרק הקודם השאיר אותנו עם שלבי תריס מוכנים להרכבה במרפסת חדרה של בתי, אך ללא המסגרות שהתעוותו.

יצחק, נגר ותיק ואיש יקר, נחלץ לעזרה. נסעתי למחסן עצים רציני, מהבודדים שמחזיקים עץ מתאים, ויצחק הסביר טלפונית למחסנאי מה לתת לי. בחרתי שתי קורות ישרות, לא לחות מדי מצד אחד, ולא יבשות מדי (לא סדוקות) מצד שני, של עץ אורן באיכות גבוהה, לא מוקצע. הקורות נוסרו למידה שאפשר להוביל במכונית, ונסעתי לנגריה של יצחק. מכל קורה לא מוקצעת בחתך 5/20 ס"מ, הכין יצחק בניסור והקצעה, שתי קורות במידות כ- 4.2/9.2 ס"מ. לא יכולתי לצלם בנגריה, התמונות בהמשך לאחר איסוף הפרופילים המוכנים, והובלתם לביתי להמשך עבודה. הנה אחד המחברים העליונים, מוכן להדבקה. גם התחתון הוא מחבר מדורג כזה, והאמצעי סין-וגרז פשוט

.

החריצים בסין (שן) למעלה, מיועדים לנעיצת טריזי עץ יחד עם ההדבקה. שיטה זו מאפשרת גמישות בניסור מחברי הסין-וגרז (שקע ותקע), אך מחייבת דיוק וזהירות בהרכבה – מדידת האלכסונים בין הפינות המנוגדות של הדלת, לוודא שהם שווים, ומדידת ה"חלונות" לוודא שמתאימים לסרגלי החריצים. אצלי זזה אחת הקורות בכמה מ"מ בעת נעיצת אחד הטריזים, למזלי לא לכיוון שגרם איזה נזק.

לפני ההדבקה, הורדו הקורות אחת-אחת לחצר ושויפו על שולחן מתקפל קטן, להסרת סימני המקצוע החשמלי. את משולשי הנגרים (סימנים בעיפרון אותם הותיר הנגר כדי שאדע איך להרכיב את המסגרת), השארתי, ושייפתי רק לאחר הדבקת המסגרות ("ש" פירושו דלת שמאל, "2" היא הקורה האמצעית, הקו האלכסוני בין שתי אותיות אלה, וחברו בצד שמאל, יוצרים יחד עם שתי הקורות האחרות צורת משולש).

מאחר ואין לי ראוטר, הכין יצחק את החריצים למסילות ולצלעות המשיקות של כנפי שתי הדלתות, לפני הדבקת הכנפיים. כלי רב שימוש של בוש עם ראש ליטוש, סייע ליישר את הנדרש.

הנה אחת המסגרות מוכנה לקבלת שלבי התריס, לאחר ש"נצבעה" במברשת רטובה, כדי להוציא את הסיבים, ושויפה בעדינות.

הקטנה שמחה לסייע לאבא להרכיב את סרגלי החריצים.

אשר קובעו בפטיש ומסמרים (והיה מוטב לתכנן מראש ולקנות מסמרים בלי ראש)

צביעה באוניאור על בסיס מים, לאחר בחירת גוון בסיוע מרכז נירלט ב"דן דיזיין סנטר" – כתמיד קשובים לילדה ולגוונים הקיימים בחדרה, והתוצאה – כאילו לקחנו אדריכל פנים. רולר ספוג ממתין עטוף בניילון, לבל יתייבש עד שאזדקק לו שוב.

כמה שעות של צביעה, הן יופי של הפעלה לחופש הגדול:

יש לציין כי שלבי תריס (ועוד שלבים דקים כמו אלה שבחרתי) באורך 58 ס"מ הם חריג, בדרך כלל מוסיפים חלוקת ביניים כמו בתריס הישן שבתמונה

טיפ חשוב שקיבלתי מיצחק, היה הרחקת המסילה בכ- 2 ס"מ מהקיר, כדי שהכנף לא תיגע בקיר בשום מצב. במחסן העצים היה עץ קשה משובח מסוג redwood. הכל נתלה על קיר גבס, אשר הדופן החיצונית שלו עשויה לוחות צמנטיים עמידים "מאסטרקיר". מאחר ואני בניתי את הקיר, ידעתי היכן הניצבים, ובהתאם נקבע מיקום הברגים. אלה ברגים קודחים אשר אורכם חושב כך שיחדרו את לוח העץ, את השכבה החיצונית, וייתפסו בפרופילים המחוזקים שבוצעו בקיר.

בהתאמה, קובעו גם פרופילים אנכיים להרחקת הכנף מהקיר לכל גובהה. קצהו של אחד מהם נראה פה ליד ה"סירה" המתאימה לחריץ בתחתית הכנף, והמהווה מעין מסילה תחתונה.

לסיום, הוכנו זוג ידיות משאריות עץ, וחוברו לכנפיים בדיבלים סמויים. הסיכות הנעוצות בידית השמאלית, משמשות לסימון מרכז הקידוח בכנף הדלת.

והנה ידית מורכבת. בצילום אפשר לראות גם משהו מהאור המסתנן לחדר דרך הרווחים בין שלבי התריס. בבוקר עם קרני השמש הראשונות, הטורקיז הזה מאיר ברכות את החדר, כמו בתוך אקווריום

מקובל לכסות את המסילה בקרניז, אולם לבקשתה של בתי ויתרנו על הכיסוי המגושם, וצבעתי את לוח העץ היפה בצבע אטום. בצילום ניתן גם לראות את הגובל המונע ירידת הכנף מעבר לקצה המסילה, או פגיעה של הידיות הבולטות במשקוף. גובל נוסף מונע מהכנף לעבור את מרכז הפתח בעת שהדלת סגורה, כדי למנוע "גיליוטינה" העלולה לתפוס יד בין המשקוף לכנף.

ולסיום, ולפני שהקטנה פונה לציור כוכבים ועננים על הדלת והמשקופים, הנה צילום התריס מבחוץ

עלויות (חומר בלבד) לעבודה כולה

• עץ אורן פיני מאיכות טובה, לא מוקצע – 280 ₪. העץ למסגרת הראשונה (שנזנחה) עלה עוד כמחצית הסכום.
• פרופילים מוכנים לתריסים (שלבים וסרגלי חריצים) – 560 ₪
• מסילות, גלגלים, ברגים – 240 ₪
• שתי פחיות 0.75 ליטר צבע אוניאור מים – 145 ₪

סה"כ: כ- 1,200 ₪

הלקחים שלי הם הוא לבחור עץ שמתאים לעבודה, ולהיעזר בנגר אמיתי היכן שצריך. עדיין הצעת מחיר שקיבלתי מנגריה מתמחה, היתה גבוהה בערך פי 6.

כבר הרבה שנים שאני עושה, מנסה לומד ומלמד פרמקלצ'ר לבוגרים ולילדים, אבל תמיד היתה לי תחושה שמשהו חסר… תנועת הפרמקלצ'ר הצליחה במידה לא מבוטלת להכניס חלק מעקרונתיה למיינסטרים, לאקדמיה (תמיד בשמות אחרים ומתוחכמים) ולגינון, שם אפשר לראות אלמנטים ורעיונות מעולם הפרמקלצ'ר. רק בתחום אחד גדול וחשוב לא ראינו את הפרמקלצ'ר משגשג – בחקלאות האמיתית! והלא זה הרי מהות המילה permanent agriculture – חקלאות (וגם תרבות) בת קיימא. אז זהו, מסתבר שבעולם הגדול מתחילים לצוץ ולהתפתח משקים של חקלאות בת קיימא (restoration/regenerative agriculture) המצליחים מבחינה כלכלית, מרשימים ביופיים ומעוררי השראה. אך לפני שנגיע אליהם כמה מילים על החקלאות הקונבנציונאלית…

החקלאות המודרנית כיום נראית ומתפקדת כתעשייה עתירת טכנולוגיה. בתי צמיחה מבוקרים ושדות מונוקולטורה (גידול יחיד) של ירקות ודגנים חד שנתיים, המתוחזקים באופן שוטף בשילובים שונים של חומרי הדברה קוטלי עשבים, קוטלי פטריות, קוטלי חרקים. זוהי חקלאות המנסה לשמור על רמות יבולים מכסימליות על ידי הזרמת דשנים כימיים בצינורות ההשקיה, ללא התחשבות בהשלכות הסביבתיות לכך. אלפי דונמים של גידולי שדה צריכים לעבור אתחול על ידי קוטלי עשבים וחריש עמוק, בכדי לשמור על האדמה נקייה וערומה, לקראת הזריעה של העונה הבאה. בטבע לעולם לא נמצע שטחים כה נרחבים בהם גדל גידול אחד בלבד. זהו שורש כל הבעיות של החקלאות המודרנית, ההתבססות על מונוקולטורה של חד שנתיים להזנת האדם וחיות המשק. עשבים "רעים", מחלות צמחים וחרקים מזיקים, זוהי דרכו של הטבע לנסות ולהחזיר את המערכת לאיזון. לטבע יש כיוון מאוד ברור, להגיע לחברת השיא של הסוקסציה, ואף אחד לא יצליח לעצור אותה, החקלאי יכול לנסות לעכב את חזרתו של הטבע אך זה יעלה לו (ולכולנו) בבריאות וביוקר.

הדרך להגיע לחקלאות בת קיימא היא להתבונן בטבע ולתכנן את החקלאות שלנו בהתאם. באזורים טבעיים לא מופרים בצפון הארץ למשל, מתקיימת מערכת אקולוגית מאוזנת של יער פארק פתוח. זוהי תצורת צומח שבה חבורת הצומח העיקרית היא של אלון תבור ואלה אטלנטית, המבנה המרווח של צמרות העצים מאפשר צימוח של מגוון חד שנתיים עשבוניים שמהווים מקור מזון לבעלי חיים אוכלי עשב. הפרות הכבשים והעיזים, ניזונים מהעשבייה המגוונת, מפזרים צואה ושתן סביב העצים ויוצרים ברגליהם גומות המשפרות את קליטת מי הגשמים באדמה.

בואו ניקח את העקרונות שעל פיהן עובדת המערכת הטבעית ונתכנן בהתאם למיכון חקלאי מודרני ולצמחים בחירי ליבנו, נבחר גידולים המתאימים לכמות המשקעים, סוג הקרקע, תוואי השטח ולתוכנית עסקית מגוונת ויצירתית. מערכות שכאלה נכנסות לתחום הרחב של חקלאות יערנית (Agro-Forestry) שהיא שיטת ניהול שטח וגידול חקלאי משולב של עצים עם דגנים, ירקות, ומוצרים מן החי. בשיטת גידול זו נעשה שימוש בפרקטיקות של יערנות וטכנולוגיות חקלאיות מתקדמות, ליצירת חקלאות רווחית, מגוונת, בריאה ובת קיימא. קיימות מגוון שיטות של חקלאות יערנית ברמות מורכבות שונות, החל מגידול חד שנתיים בין השורות (Alley Cropping) גידול משולב של מטעים ובעלי חיים (Silvopasture) וכלה במערכות חקלאות יערנית רב שכבתית (Restoration Agriculture), המורכבות ממספר רב של גידולים ובעלי חיים במרעה – זוהי חקלאות פרמקלצ'ר.

אבל רגע האם זה לא יער מאכל?? גם יערות מאכל וגם חקלאות יערנית יכולים להיות מתוכננים במגוון צורות ולצרכים שונים. חקלאות יערנית תהיה תמיד מתוכננת לעבודה עם מיכון חקלאי ולכן יהיו שבילים בין השורות של העצים (עדיף על קו גובה או על keyline) כדי לאפשר מעבר טרקטורים, בעוד שיער מאכל לרוב מתוכנן ושתול בתפזורת כמו בתצורה של יער טבעי. בנוסף על כך חקלאות יערנית היא לרוב בקנה מידה גדול יותר והתוצרת שלה מיועדת למכירה ומעט לתצרוכת עצמית.

אחת הדוגמאות המפורסמות ביותר בתחום זה היא חוות  New Forest Farm. בסרטון זה מציג מארק שפרד (הספר שלו מומלץ בחום!) מערכת חקלאות יערנית מסחרית על שטח של 440 דונם המותאמת לאקלים ממוזג בארה"ב. המרכיבים העיקריים במערכת החקלאית (הגילדה): ערמונים, תפוחים, אגוזי לוז, דלעות ואספרגוס בין השורות, חזירים בקר ותרנגולות לבשר.

דוגמא מאלפת נוספת באקלים טרופי בברזיל. המרכיבים במערכת לפי סדר כרונולוגי של התפתחות הסוקסציה: ירקות בין השורות, בננה, פאפאיה ואקליפטוס לעצה. כאשר העצים מתחילים ליצור צל רב לגידול ירקות מתחילים לשתול גידולי צל מוכרים וממכרים – קקאו וקפה. בשיטה זו נעשה שימוש נרחב בטכניקת גזום ושמוט Chop and Drop. טכניקה שעליה מעיד החקלאי שיצרה את השינוי הגדול בפוריות הקרקע ולהצלחת המערכת החקלאית.

הגיעה השעה לפיתוח חקלאות יערנית בת קיימא רווחית לחקלאי ורווחית לאדמה, זה לא יהיה פשוט באקלים ובבירוקרטיה הישראלית אך זה בהחלט אפשרי. אני מזמין אתכם להיות שותפים להקמת פרוייקט הדגל של חקלאות יערנית ים תיכונית. למען יראו חקלאי ישראל כי טוב הדבר… אם יש לכם גישה לשטחים חקלאיים רציפים מעל ל60 דונם ו/או אפשרות להשקעה כלכלית משמעותית. כתבו אלי לדואר האלקטרוני medagroforestry@gmail.com או דרך האתר http://www.mediterraneanagroforestry.com/

בחודש שעבר הגעתי חזרה לציוויליזציה אחרי סמינר של עשרה ימים שאני וחבר שלי דין הולדנו בשיחה לפני כחצי שנה. הסמינר בא לשאול במשותף – "מהו בית גידולו של האדם?". השארנו מאחורינו שעונים, מכשירי חשמל, נורמות והנחות מוצא – ויצאנו למסע שחוקר את הדברים הכי בסיסיים המרכיבים את חיינו. במאמר הזה אני רוצה לשתף אתכם בתהליך שהוביל אותנו להפקת פרוייקט "habitat", ובמה שהתרחש שם מנקודת המבט שלי. ונלמד להכין כף מעץ וגחלים!

כמו בדרך כלל, המאמרים שלי בבידיים מחולקים לשניים – החלק הרעיוני שמזמין אתכם להיות חלק מתהליך החשיבה, והחלק החוויתי שאותו אני כבר חוויתי ומזמין אתכם לצלול אליו. אז אתם יכולים לדלג הלאה בכל שלב אם תרצו.

כבר כמה שנים שאני מעמיק את הלמידה שלי בעולם הקיימות, במשברים שפוקדים את האנושות, ובשורשים העמוקים שיש לתרבויות העבר שבאנו מהם להציע לנו. בשנה שעברה, כאשר התחלתי לשחק עם המחשבה של עיצוב הבתים שלנו, התחילו לצוף מתוכי כמה מילים – הקשר, בית גידול, מארג חיים, והאדם המארגי. לאחר שקראתי את הפוסט של עידו הרטוגזון בבלוג שלו "טכנו מיסטיקה" על שפת הציפורים, הגעתי לקרוא את הספר "המכשף של צפון האמזונס", המספר על נער ברזילאי שנחטף בסוף המאה ה19 על ידי שבט של אנשי היער ועובר אצלם הכשרה מגיל דיי צעיר להיות הצ'יף הבא. הספר הוא ביוגרפיה של אותו איש הרפואה שברח משם אחרי שש שנים והפך להיות שאמאן ידוע בכל האיזור. הספר פקח את עיניי להבין שתרבות אנושית, ויצורים בכלל – תמיד מתפתחים מתוך הקשר. השבט בספר כל כך קשור למה שקורה סביבו, לקולות של הציפורים, לאופן שבו הוא ניזון, לתהליכי הלמידה השמאניים שלו. האנשים שחיים בשבט הזה – הם הג'ונגל, והג'ונגל הוא האנשים האלה.

הצפרדע, אין לה קיום נפרד מהביצה. היא והביצה צמחו יחד כאורגניזם שלם ומורכב בעל אינסוף הקשרים וחילופי חומרים. הביצה, אין לה קיום ללא הצפרדע. ללא הצפרדע היא תיעלם אט אט. הסוס, גם הוא התפתח יחד עם שדות הדשא העצומים. הדשא זקוק לסוס כמו שהסוס זקוק לדשא. אם נרצה לגדל מדשאה בחצר שלנו, אנחנו נצטרך מכסחת דשא שתחליף את שיניי הסוס, מקלטרת שתחליף את פרסותיו, וקומפוסט שיחליף את הקקי של הסוס. כך הדשא ישגשג. מערכת אקולוגית היא בעצם מערכת של רעיונות התומכים אחד בשני.

אז אני מסתובב כנווד בעולם הזה כבר שנה וחצי עם שאלת מחקר גדולה

– "מהו בית גידול לאדם?"

אני חייב לומר, שאני לא מחפש תשובות. תשובות הם ניסיון לתפוס את המציאות כמשהו סטטי, משהו קבוע ויציב. והרי כולנו יודעים שהכל נע וצומח באופן בלתי פוסק, הרי "אי אפשר לצעוד בתוך אותו הנהר פעמיים"(היראקלטוס), וכנראה ש"אי אפשר לנשק את אותו האדם פעמיים"(ecology of mind). אז אני לא מחפש סט של תשובות שירגיעו אותו לנצח, אני מחפש את סט השאלות שיאתגר אותי בצורה מעניינת לעת עתה.

בשנתיים האחרונות הכרתי את גרגורי בטסון, חוקר המערכות המפורסם שהיה מההוגים הראשונים של האינטרנט, ושל חשיבת במערכות בכלל. הוא היה אקולוג גדול ואנטרופולוג מרתק. הוא טוען ש"הבעיה הכי גדולה של האנושות – היא ההבדל שבין האופן שבו אנו חושבים, לבין האופן שבו הטבע פועל".

אז החלטתי לייצר לעצמי אורח חיים המבוסס על שאילת שאלות – אצלנו בדרור ישראל קוראים לזה "חיים של למידה והתנסות". כדי לשאול שאלות נכונות, אתה צריך לברר את הנחות המוצא שלך – על ידי שאילת השאלות הנכונות – הופה! פרדוקס. או כמו שגרגורי קורא לזה – "double bind". אז אני מבין שהסיפור הזה טריקי, ומתוך כך אני מסיק שאני בעצם צריך ללכת לשאול שאלות הנוגעות לאופן שבו אני שואל שאלות.

אחד הכלים החזקים שרכשתי בעשור האחרון של חיי – הוא המושג "חוויה" – אותו המציא גורדון לפני כמאה שנה בערך. אתם מאמינים?!?! לא הייתה המילה חוויה בעברית עד לפני מאה שנה. מה עשינו בלעדיה? במאמרו "החוויה ככלי ההשגה" – גורדון טוען שה"הכרה" שמפרידה אותנו משאר היצורים – היא הגורם המפריד אותנו מהטבע בכלל. הוא ביקש להביא מושג חדש, שיתאר את המתח שבין ההכרה, לבין החיים – ההוויה. הלחם בסיסים – חוויה. לדעתי, הדרך הכי טובה לשאול שאלות, היא על ידי יצירת חוויות. להיות במפגש אמיתי עם העולם. להתנסות, להתלכלך, להתערבב.

מפה לשם, התחברתי עם אישה מרגשת, מורה רוחנית ומכשפה אמיתית – יעל גביש ממצפה רמון. שקיבלה את המילה הזו במתנה מהבריאה – "מרחוויה". היא מייצרת מסעות חניכה ומעגלי נשים סביב המושג הזה במצפה רמון – מומלץ.

היא הביאה לי אותו ברגע הכי נכון. בדיוק כשאני התעסקתי במושג שהתחיל להגיע למחוזותינו עם תרבות ה"ברנינג מאן" – (temporary autonomous zone)TAZ, או בעברית – "המרחב האוטונומי הארעי"- או בעברית תקנית – "המרחוויה". הנה קישור למאמר ישן שלי בנושא כאן בידיים. המרחוויה היא כלי מאוד עוצמתי – לייצר מרחב של חוויה, מתוך הכרה בתהליכי ההכרה שלנו.

המדריך האוסטרלי מיצ'

החלטנו אני וחבר שלי דין, לייצר התנסות, מרחוויה – שתהיה לנו ללמידה. למידה כמו שאנחנו אוהבים בתנועה – "למידה בחברותא". החלטנו שאנחנו מזמינים שנים עשר חברים וחברות מתנועת הבונים דרור מצפון אמריקה ובריטניה, שנמצאים בסוג של שנת שירות כאן בישראל – לסמינר בן עשרה ימים. לסמינר קראנו "פרויקט הביטט"-project habitat. התחלנו בלהזמין את המדריכים שלהם, עולים חדשים שעשו עלייה ציונית סוציאליסטית במסגרת הבונים דרור בשנים האחרונות – לספר להם על הרעיון ולהראות להם את ההזמנה. הם מאוד התלהבו. וגם החניכים בעקבותיהם. מאותו הרגע, היצירה הפסיקה להיות שלי – היא הפכה להיות שלנו. מדריכים משוגעים ואמיצים.

כך נראתה ההזמנה -
"כאשר האדם המציא את החקלאות, הוא החל במסע של כמה אלפי שנים של התרחקות הולכת וגדלה מהטבע ומסביבתו. כיום, אדם יכול לחיות חיים שלמים מבלי להבין מנין מגיע המזון שלו, כיצד בנוי הבית שלו, מה מניע את מערכות יחסיו, ואיך נוצר האויר שהוא נושם. המזון, האויר, המים, קהילתו, ביתו של האדם – כל אלו הם "בית הגידול שלו" – הhabitat. כחלק ממסענו בתנועה להגדלת זיקתו של האדם לעולם, לאחר ולעצמו, נצא למסע בן עשרה ימים שבו נתנסה הלכה למעשה בבירור היסודות הקיומיים שבזכותם אנו חיים, תוך היכרות עם הסכנות הממשיות המאיימות על עתיד קיומנו כציוויליזציה. בפרויקט שלנו, אנחנו נבנה לעצמנו בית גידול מתוך הרצון לברר את מקומנו במארג ומתוך ניסיון לצלול לעומק שאלות חיינו בלמידה והתנסות.
מטרות התכנית

• פיתוח וגיוון הכישורים החברתיים של החברים במגוון רחב של התנסויות, הדרכה חוויתית המבטאת את מרכיבי הקוד הבלתי פורמאלי.
• לייצר לחברים אופק, דמיון ויצירה על מהי התנועה.
• לחזק את הזיקה שלנו לאדם, לטבע, ולחברה.
• לפתח יחס לעבודה פיזית, לחוויה ויצירת מערכות יחסים דרכה – ברוח הנסקת העבודה.
• פיתוח האוטונומיה העמוקה של החברים בהתנסות.

מרכיבי הפראקסיס בhabitat ומטרות ההתנסויות –
בית גידולו של אדם מורכב ממספר אלמנטים שאינם ניתנים להפרדה, ניזונים ומתמזגים אחד בשניה ויחד מהווים שלם שהוא הבריאה. לצורך בניית ההתנסות המורכבת של עיצוב עצמי מודע של בית גידולו של האדם, נפריד בין ארבעה מרכיבים ונכוון את עצמנו על מנת לעצב את ההתנסות בהתאם למטרותיה. המרכיב החמישי הוא הזורם ושוזר את כל הסיפור שלנו יחד. עיצוב מודע של תפיסת הזמן שלנו הוא אחד המפתחות המרכזיים בתהליכי השחרור שלנו כחברה.

מאותו הרגע שהזמנו את החניכים, התחלנו לבנות את המרחוויה. כל אחד מאיתנו לקח את אחת משאלות המחקר שלנו וכתב עליו פרק שלם שכלל– מטרות, מתחים ומושגים – ולבסוף, אוסף של חוויות. את אוסף החוויות עיבדנו במשותף מתוך הבנה שאי אפשר להפריד אף חוויה מהשנייה, וכולן בהחלט משתלבות בשאר המטרות. בסוף יצרנו לוח זמנים. לוח זמנים ללא שעות כמובן, כי החלטנו להוריד את השעונים בכניסה למרחוויה.

בהזמנה הסברנו לחניכים שהם עומדים לצעוד אל תוך הלא נודע, להשאיר מאחוריהם את ההרגלים שלהם, את השעונים שלהם, את הטכנולוגיה ואת הציוויליזציה בכלל. הם מאוד התרגשו.
עשינו מפגש הכנה בו הכרנו את החניכים, הצגנו בפניהם את הרעיון כולל תיאום ציפיות, עשינו קצת מדיטציה, עשינו מעגל שיתוף של החששות והמטרות האישיות של כל אחד מאיתנו, והודינו בקול רם לכל אחד ששיתף במעגל. היה חשש מהמענה על הצרכים, מהניתוק מהציוויליזציה, מהדינאמיקה הקבוצתית, ומהקור של דצמבר. מעבר לכל החששות, היה ניכר שכולנו מלאים בהתרגשות מההרפתקה שעומדת בפתחנו.

במהלך תהליך ההכנה קיבלנו את העובדה שעשרה ימים של התנסות של עיצוב משותף של חיינו, הוא לא דבר שאפשר להכין בפרטי פרטים – הבנו שאנחנו בעיקר מציידים את עצמנו בכלים תפיסתיים וחינוכיים שיאפשרו לנו להצליח להתמודד עם כמה שיותר מהסיטואציות שיעלו.

בשבוע שלפני תחילת הביטט, דין ואני הבנו דבר חשוב מאוד. הצלחנו לזקק לעצמנו את מטרת העומק הכי חשובה של ההתנסות הזו. מטרתנו היא ללוות את התהליך ההכרתי למצב של "על-הכרה", לעבור לרמת הלמידה השלישית, בה החברים מכירים בהכרתם ודרך כך מזהים את "הסדר המדומיין" שבו הם חיים. מתוך הכרה בסדר המדומיין ובתהליכים ההכרתיים המניעים אותם בחייהם – נוכל כולנו לעצב התנסות בעלת מאפיינים פורצי דרך, חורגים ויצירתיים באמת. אנו מאמינים שדרך צורת החשיבה הזו – נצליח לעשות שינוי עמוק בצפנים של המרקם החברתי של האנושות.

מצוידים במסמך הבסיס של הביטט, בלוח זמנים ללא שעות, בשתי כיפות גיאודזיות שרכשנו ממכינת יפתח, באירוח המלבב של חוות אדמאמא, ובמספר מיומנויות בסיסיות – יצאנו להרפתקת חיינו, עשרה ימים של פרוייקט הביטט.

מכאן אני אציין מספר נקודות מפתח שבעיני חשובות על מנת לתפוס את החוויה ואת מאפייניה –

• השארנו מאחורינו בהדרגה יותר ויותר מרכיבים מהחיים שאנחנו רגילים לחיות. עזבנו את החברים שלא נמצאים איתנו במרחב, את המכשירים הסלולריים ואת השעונים, את הסיגריות ואת האוכל שאנחנו רגילים אליו, את החשמל ואת האור המלאכותי.
• הערב הראשון היה יום של צלילה והתכוונות משותפת – קבלת יומנים אישיים לכתיבה ועיצוב התהליך ההכרתי, ניתוח משותף של החיים בעולם הקפיטליסטי וההשפעות שלו עלינו – דרך ערב בשם "משאירים את חיינו הבורגניים מאחור" בו צפינו בין השאר בסרטון גאוני של לואיס סי קיי המדבר על החיים במירוץ הפוסט מודרני.
• יחד עיצבנו קודים חדשים של התנהלות – חיבוקים מרובים, הקפדה על מעגלי שיתוף קבועים בכל ערב, רישום משותף והומוריסטי של כל קקי שעשינו כדי לוודא שכולנו מתפקדים ברמה הגסטרונומית, השכמה משותפת עם תרגילים של קבלת השמש וליווי מוזיקלי מהחברים השונים, הקפדה על הוקרה והודיה מונחית, טקסים לפני ארוחות המציניים ומוקירים את התהליך שהביא את המזון אלינו.
• נולדנו מחדש כשבט. לשבט שלנו קראנו "טאטיבה" ולכל חבר בשבט היה שם חדש שחבריו נתנו לו. המצאנו שירים וריקודים!

  מחברת של אחת הבנות

• למדנו ללקט צמחי בר שונים ולהבדיל בטעמים השונים. מתוך כך למדנו לסמוך על הטבע ועל הידע שלנו. לבשל על מדורה, לאכול מזונות שראינו שיוצאים מהאדמה המדושנת בקקי שלנו משירותי הקומפוסט. חוויה מעגלית מדהימה.
• עשינו סדנת בישול וסיפור עם תמי מעץ בעיר! לימדה אותנו על תזונה אקולוגית ומחברת. היה מרתק.
• למדנו היגיינה טבעית יותר – לנקות כלים עם עפר מדורה, ללמוד ליהנות מלהיות מלוכלכים. שיחקנו עם זה. באחד הערבים, החניכים החליטו שהם רוצים ביום למחרת לאכול רק עם הידיים כל היום. רק כדי להרגיש מה זה יעשה להם לתודעה. זה היה מאוד מעניין. גילינו שאם אוכלים עם הידיים – אז אין סיכוי לשרוף את הלשון. כי האצבעות יותר רגישות לחום!
• למדנו טקסים שונים מהיהדות ומתרבויות עתיקות אחרות שעוסקים בחיבור בינינו ובינינו לבין הטבע. ניסינו יחד להבין מה עומד בבסיס הטקסים הללו, איך הסיפורים של התרבות שלנו תופסים את מקומו של האדם בטבע ובעולם. את קבלת השבת שלנו עשינו בין שדה חיטה לבין כרם זיתים כשעל ידנו גפן ותיקה. הבנו פתאום במשותף למה דווקא על הצמחים האלו אנחנו מברכים. הם צומחים כאן בארץ בצורה טבעית!
• קראנו יחד את פרקי א' וב' מבראשית בהדרכתו של זאב המדריך וחקרנו את תפיסת מקומו של האדם והטבע בשורשי היהדות. גילינו שההיפרדות מהטבע היא טרגדיה בסיפור שלנו. לאחר מכן קראנו קטעים של אריך פרום וא.ד גורדון על החיבור שלנו לטבע ועל תודעת הנפרדות שלנו אחד מהשני. ניסינו ביחד לברר מה אנחנו מרגישים ביחס לנפרדות שלנו.
• הכרנו את סיפורם של הרפנוי, תרבות איי הפסחא שהכחידה את עצמה לחלוטין. דרך הסיפור שלהם ניסינו להתבונן על התרבות שלנו ולנתח את חיינו על הגורמים המפרקים ועל הגורמים המחברים שיש באתוסים שלנו. את היומיים האחרונים בהביטט עיצבנו מתוך נקודת המבט הזו – ניסינו לשחק עם התרבות שלנו, עם הנחות המוצא שלנו.
• עבדנו את האדמה, יצרנו מערכות שימור נגר, שתלנו עץ, והכנו ביו צ'אר.שאלנו במשותף על תפקידה של האנושות – האם לפגוע או לרפא?
• הכנו שבילים וגילינו מחדש את החושים האבודים שלנו. את האינטואיציה, את שדה הראייה שלנו, את היכולת ללכת יחפים, את המגע ואת חוש הריח והטעם, את הרגישות שלנו. עסקנו המון במפגש ובחיבורים.
• עשינו המון עבודה חברתית – שיחות אישיות, היכרות מעמיקה יותר – ושיחות הקשבה.
• היומיים האחרונים היו התנסות מיוחדת בשם "blueprints" – בה עשינו ייצוא מההתנסות שלנו למקומות שונים בחיינו. יצרנו מדריכים (tutorials), מערכי שיחה ופעילות לקומונות שלנו, טקסי סיכום להתנסות ועבודה אישית על הדברים שאנחנו רוצים לקחת איתנו הלאה לשאר חיינו.

מתקן לייבוש כלים מענפים שזורים

במהלך ארבעת הימים הראשונים, כל אחד מהחברים יצר לעצמו כף וקערה מחתיכות של עץ אבוקדו בטכניקת הגחלים הלוחשות וסכין האופינל המעולה. לאט לאט עזבנו את הכלים התעשייתיים ועברנו לכלים שחישלנו במו ידינו מחומרים מקומיים תוך הכרה ולמידה אודות טביעת הרגל האקולוגית שלנו. אני מרגיש שזו הייתה אחת החוויות הכי חזקות שהיו בהתנסות. מתוך כך אני אשתף במאמר נוסף בשלבים השונים כדי שכל אחד יוכל להתנסות בזה. אני מאמין שאנחנו מאבדים משהו בחווית החיים שלנו כשהכל כל כך מידי וזמין לקנייה במחיר כל כך זול בחנות. לאכול מכפית או קערה שאני הכנתי לעצמי – זה משחרר משהו מאוד עמוק בתפיסה שלי את החיים שלי כאן בעולם.

דיי ברור לי שאני לא אצליח לשתף אתכם בעומק החוויה שעברנו במרחוויה שבנינו. מה שאני כן מקווה שהצלחתי לעשות, זה לגרות אתכם מספיק כדי לצאת וליצור לעצמכם התנסות ברוח הזו. אני מאמין שהיציאה מהיום יום של התרבותש אנו חיים בה יכול לתת לנו נקודת מבט משמעותית על חיינו ולאפשר לנו לשחק עם הצפנים של ההיסטוריה. אני מבחינתי רק התחלתי את פרוייקט הביטט, אנחנו כבר בשיחות על הביטט בסוף החורף לחברים צעירים ומבוגרים שרוצים להיות חלק מהמחקר המיוחד הזה.

אז אמנם הקיץ עבר ואני כותב את המדריך קצת באיחור אבל גם אני מאמין שהוא רלוונטי לכולכם. בואו נבדוק… תרימו את היד מי שיש לו גינה ויש בה מלא יבלית שהוא לא יודע איך להתמודד איתה? יופי. אז גם אני הרמתי את היד, אפשר להתחיל.

למרות שהיא טבעית, ירוקה וחלק מהמערכת האקולוגית (כן, נגע גם בזה) היבלית ממש עושה את המוות לכולנו שעסוקים בגינון או חקלאות. מידי שנה העוסקים במלאכה שופכים דם, יזע, דמעות וגם כימיקלים על עשבים שוטים בכלל ועל יבלית במיוחד… אם תשאלו אותי חקלאות היא מן מלחמה קטנה ויומיומית, ומכל האויבים אני מוצא את היבלית כאויבת המרה מכולן אז אם אני לפעמים מתעצבן או משתמש בתיאורים מוגזמים. תצטרכו לסלוח לי.

קצת תוד"א (תודעת אויב)

הטרמינטור פוגש הידרה

היבלית ממשפחת הדגניים היא צמח ארצישראלי, נראית לרובנו כמו דשא ומאד עמידה ליובש. רוב הדגניים, בהם כל מיני הדשא, תבואה ורבים אחרים, פיתחו הרבה לפני שאנחנו הגענו שיטה גאונית כדי לשמור על עצמם מרעיה של ותנחשו מה - זה שומר עליהם גם ממנו כשאנחנו מחרמשים או דורכים עליהם. מה זאת אומרת? בניסיון לפשט את זה כמה שיותר – לדגניים אין ענפים או גזע שאליהם העלים מחוברים, כל העלים מתחילים בבסיס הצמח. וזה מפני שבבסיס של כל העלים (בכל הצמחים בעולם!!) נמצא איבר חשוב שנקרא ניצן חיקי. אז אם האיבר החשוב הזה נמצא בבסיס הצמח הוא יכול לחדש את הצימוח תמיד, גם אם הוא קיבל עכשיו ביס או חירמוש. מה חשוב כל-כך בניצנים החיקיים האלו?

תדמיינו שניה, מכירים את זה הקטע הזה ב״טרמינטור״ שהמחסל הרע חוטף כדור ואז הוא הופך למין נוזל שיכול להחזיר להפוך שוב ליד או ראש או כל איבר אחר? אז ניצן חיקי זה בדיוק זה. הוא גוש קטן של תאים עובריים שמהם אפשר להצמיח כמעט כל איבר חדש שיש בו צורך. לכן הדגניים שומרים עליהם טוב וככה הם מתאוששים לחלוטין גם ממכסחת דשא לדוגמא ובמהירות שיא.

טוב, נו, זה מנגנון הגנה מבהמות ואנחנו לא בהמות, אפשר לעקור את כל הצמח ובדיוק בשביל זה יש מעדר! תכלס, זה נכון ואתם גאונים, במונחים של אדם קדמון, אבל ליבלית אתם לא תזיזו. היבלית כבר הקדימה תרופה למכה הזו וקוראים לה קנה שורש. ??$#? מה זה קנה שורש? זה ניצן חיקי שהצמח משתמש בו כדי ממש לשכפל את עצמו. קנה השורש ביבלית הוא מה שבד״כ אנחנו קוראים לו השורשים, אבל – הוא גדל הצידה ולא לעומק ויש לו תפקיד שונה לגמרי. הניצן החיקי שבקצה הקנה יהפוך לעוד צמח יבלית חדש, ככה היבלית משכפלת את עצמה כל פעם 5 או 50 ס״מ הצידה מהצמח המקורי ופשוט תדמיינו הידרה מהמיתולוגיה מביאה ילדה עם המחסל הרע – זו היבלית!

מה זה אומר תכל׳ס? מה שנראה לנו שורשים (קנה שורש!) הוא איבר רביה (כמו פקעת נגיד) של היבלית ואם חתיכה בגודל של זרת מהשורש הזה תישאר באדמה ותקבל השקיה היא תתפתח ותגדל להיות יבלית חדשה ויפה. בגלל זה טוריה לא תעזור, כשהופכים איתה את האדמה אנחנו קוצצים את השורש (קנה שורש) לחתיכות מה שיישאר ממנו יגדל יחסית מהר ונצטרך להפוך את האדמה שוב וחוזר חלילה. קנה-שורש הוא גם הסיבה שבחודשים החמים של הקיץ היבלית שורדת – כשנראה לנו שהיבלית מתיבשת ונחלשת, קנה השורש נשאר מתחת לאדמה, סוג של בתרדמת והוא יתאושש ויחזור לעצמו מיד כשנחזור להשקות. זוהי אחת הסיבות לזה שיבלית הדומה מאוד דווקא לדשא המפונק מצליחה לשרוד בארץ גם בחודשים החמים ובשטחים ללא השקיה.

אז מה אני אומר לכם… לגזום אותו לא יעזור, להפוך את הקרקע יעזור אבל לא ממש ושפשוט לייבש אותה זו לא אופציה. מה כן? עוד מעט נתחיל באיך כן כדאי להתמודד עם היבלית אבל אם כבר הגענו עד כאן בואו נסגור את הפינה ונבין עליה עוד כמה דברים. עד עכשיו דיברנו על מנגנוני הישרדות אבל בואו נראה איך הצמח הזה חי ברגיל.

• פריחה - קטנה ומועטה מאד.
• זרעים - קטנים.
• אין השקעה בחלקים מעוצים.
• צימוח לגובה – רק אם יש על מה להישען.
• שורשים - רדודים ולא מפותחים.
• כל החלקים ירוקים ומבצעים פוטוסינטזה.

כמו שזה נראה, היבלית חוץ מלהשתלט על שטח לא משקיעה בכלום. מינימום משאבים בשביל מקסימום התפשטות וזה מתחיל להיראות אולי כמו מדריך די מתסכל… אבל, יש תקווה – דווקא בטבע אנחנו לא רואים את היבלית כל כך הרבה וזה לא שבטבע מרססים. דרך ההתפשטות הזו, בעזרת קני שורש, היא טקטיקה טובה לשטחים ריקים וליבלית ממש קשה איפה שהסוקצסיה מתקדמת. כבר אמרנו שהיבלית לא מצמיחה שורשים עמוקים ולא צומחת לגובה אז בעצם היא מפסידה בשתי התחרויות הכי חשובות בטבע – על מים ועל השמש. איפה שיש אדמה ריקה בגינה שם היבלית תצמח.

איפה אנחנו מוצאים חלקים ריקים בגינה? ערוגות מתוחחות או צעירות, פינות ישיבה, מסביב לעצים, שבילים וחלקות לא מטופחות. בטבע אין ״וואקום״ ואצלנו בגינה מי שממלאת אותו ראשונה היא היבלית.

רגע אחד לפני שנתחיל עם דרכי ההתמודדות, בגלל שבאקולוגיה ובריאה עסקינן ולא רק במלחמה, שאלה שחייבת להישאל בכל זאת – למה זה כן יכול לעזור? בגלל ההתפשטות המהירה שלה והכיסוי הנמוך היא אידיאלית למקומות עם סחף כמו אדמות חוליות או באגני ניקוז לשיפור אחיזת הקרקע. בנוסף היא טובה לרועי הצאן, משמשת כצמח פונדקאי לפרפרים ״סטירית היבלית״ ו״סטירית הטבעת״ ומספרים שמקני השורש, שהם אברי אגירה, אפשר לייצר קמח בעתים דחוקות. לענייננו אנו הגננים, בגינה היבלית טובה בעיקר כמקור לחומר יבש לקומפוסט ולחיפוי. *חשוב מאוד* חובה לייבש את היבלית טוב טוב לפני שמשתמשים בה כחיפוי – ייבוש בשמש מלאה ועדיף בשקית ניילון למשך לפחות שבוע, אחרת כבר הבנתם: היא תשריש בחזרה ותתפשט לכם בערוגה, חבל.

 להרוג יבלית ולנוח

״אני לא יכול להקיף אישה \ שלוש מאות שישים וחמש מעלות \ תמיד נשאר לה סדק דרכו \היא יכולה פתאום להתגלות״

הגענו לשלב המעשי של המדריך הזה ואני אגיד כבר בהתחלה שזה לא שיש פתרון קסם, אלא מספר פתרונות ששילוב ביניהם יעזור להשתלט על הבעיה בכל הגינה.

ניקוש נכון – כדי שנוכל להתחיל עם שטח נקי באמת. כמו שכבר הבנו, במקרה של היבלית מה שקורה מתחת לקרקע חשוב לא פחות ממה שקורה מעל, אם נשאיר קני-שורש בקרקע המצב יחזור לקדמותו וניאלץ לעשב מהר מאוד אחרי ששתלנו. כדי להצליח להפוך את האדמה אבל לא לקצוץ את השורשים לחתיכות קטנות שיהיה קשה אח״כ להוציא פשוט נחליף את הטוריה במקוש או בקלשון ונעבור אח״כ על השטח עם מקלטרת או מגרפה כדי למשוך החוצה את כל קני-השורש ושאר הצמחים. שורשים שנצמדו לרגבים ושורשים שהעמיקו יותר מהגובה שבו הפכנו ינסו להתקע בשטח כשתעברו עם המקלטרת, נסו לשים לב לכך ולשחרר אותם בעזרת עוד כמה מכות עם המקוש.

עידוד תחרות – אז עכשיו שיש לנו שטח נקי, איך אנחנו שומרים עליו נקי? אמרנו כבר שהיבלית היא לא תחרות לרוב הצמחים הבוגרים, בדרך כלל היא נכנסת בווקום שקיים בשטח, בין הצמחים או במרווח שבין הצמח לדופן הערוגה. לכן הפתרון מבחינתנו הוא לא להשאיר את המקום הזה ריק ובהשראת טכניקות מעולם יערות המאכל ננסה לפתח את הערוגה שלנו בצפיפות ורב שכבתיות ככל שניתן. לכן נדאג כבר בשלב התכנון לשתול גם מתחת לעצים, נשבץ צמחים קטנים ונמוכים במרווחים בין שיחים גדולים וגבוהים, צמחי כיסוי כמו בטטה, רוזמרין זוחל, דלועים וכד׳ יכולים לשמש ככיסוי לשטחים רחבים יחסית וכמובן שלא נגרף את חיפויי הקרקע שיוצרים הצמחים. יש המון יתרונות בשתילה רב שכבתית וצפופה וזה נושא שכדאי ללמוד עליו אבל בגדול ניצול השטח בצורה כזו יעזור לכם לקצור יותר פירות ולתחזק פחות, ממש ככה.

ניקינו ושתלנו מיד, אבל השתילים שלנו צעירים ויכסו את הערוגה רק בעוד חודשים, ובינתיים? שתי האפשרויות המומלצות לפעולה:
ניתוק מהאדמה – ערוגות מוגבהות, עציצים ואפילו חפירת תעלה עמוקה (30 – 50 ס״מ) מסביב לערוגה יעזרו למנוע מיבלית לפלוש אליה במהירות בתנאי שעברה ניקוי יסודי.
חיפוי – כיסוי האדמה על-ידי פסולת אורגנית יבשה אדמה נקיה שאנחנו רוצים לשמור עליה מפני התפשטות של יבלית (ועשבים אחרים). כעבור תקופה כשהצמחים שלכם כבר יתבססו, היבלית תסדוק את הקרטונים /גזם ותבצבץ קצת. היא לא תשתלט על הערוגה ובד״כ יהיה אפשר למצוא את קנה השורש ממש מתחת לקרטון או קרוב לפני הקרקע ולעקור אותו במלואו ממש בקלות.

איור המציע דשא כמתחרה ליבלית. למה לא נענע?

נענע, נענע בכל מקום – אמנם היא חלשה יותר מהיבלית, ודורשת השקיה אבל נענע היא השטלתנית הרצויה בגינה, אנחנו צורכים אותה הרבה והיא התחרות הכי טובה ליבלית. הנענע מתפשטת באמצעות קנה שורש כמו היבלית. עם קצת עזרה שלנו יהיה לה קל להתפשט והיא תחליף את היבלית. פשוט עשו לכם ייחורים של נענע ושימו אותם בכל פינה פנויה שיש. אם יבלית חדרה לכם לערוגה של הנענע תוכלו להפוך את האדמה - עם קלשון/מקוש. את שורשי היבלית תפרידו מאלו של הנענע ותחזירו אותה למקומה. זו הזדמנות מצוינת לדשן את השטח ולעשות עוד ייחורים מהנענע. אל תשכחו להשקות טוב טוב אחרי שסיימתם!

השקיה מדויקת – הקפידו להשקות רק את הצמחים שלכם עד כמה שניתן. השקיה בטפטפות לבסיס הצמח בצמחים קטנים או יצירת גומות והשקיית צינור מסביב לשיחים ועצים יעזרו לכם למנוע נגר ובכך לחסוך במים וגם בתחזוקה ועישוב של צמחים אחרים. אמרתי שהיבלית עמידה ליובש אבל ללא מים ההתפתחות שלה נבלמת לכן השקיה מדויקת לבסיס הצמח כדוגמת טפטפות יהוו צעד מונע חשוב לפחות בחודשים בהיבשים.

חיפוי בעזרת רשת – את השיטה הזו מצאתי בספר של דב אילן על גינון אקולוגי והיא מגניבה ביותר אך לצערי לא הצלחתי ליישם אותה בתוך הערוגות ואמליץ להשתמש בה דווקא לשבילים, פינות ישיבה, מסביב לעצים ובפינות גיאופיטים (יש דבר כזה).

רסק עץ על רשת פלסטיק ליצירת שביל בגינה.

הרעיון פשוט: מותחים רשת לא צפופה (רשת פלסטיק שיש בטמבוריות עובדת הכי טוב) על הקרקע, מכסים את הרשת בלפחות 5 ס״מ (עדיף יותר) של חיפוי קרקע, רסק עץ, טוף וכו׳. עכשיו כל פעם שהרבה עשבים צצים לנו דרך החיפוי מה שקורה אחת לתקופה – תופסים את קצוות הרשת, מרימים אותה עם החיפוי מעל ראשי העשבים ומחזירים בחזרה, זו השיטה הבסיסית. למתקדמים אפשר גם לסדר מתחת לרשת קרטונים וכך לשמור על השטח נקי לאפילו יותר זמן. בחלקה שבה שתלתם גיאופטים אפשר להרים את החיפוי בסוף הקיץ לפני שיצוצו הגיאופטים הראשונים ושוב בסוף האביב ובכך לשמור על חלקה נקייה ומסודרת בחודשי הקיץ. מומלץ מאד לא לתת לעשבים להשתולל ולגדול פרא לפני שנרים עליהם את החיפוי בעיקר כדי שלא יפתחו שורשים חזקים שיתפסו מסביב לרשת וכדי שלא יספיקו להזריע את עצמם לשנה הבאה.

חלקה מכוסה בניילון. חשוב לאטום מכל הכיוונים.

חיטוי תרמי – עד עכשיו התעסקנו בפתרונות נקודתיים וספציפיים מאוד לבעיה. מה עושים עם ערוגות גדולות, שלא לדבר על שדות ושטחים חקלאיים? אז חיטוי תרמי הוא פטנט ישראלי עד כמה שאני יודע שהגה יעקב קטן מהפקולטה לחקלאות והעקרון פשוט – בחודשי הקיץ יוני-יולי-אוגוסט מציפים את כל השטח בהרבה הרבה מאד מים ומכסים ביריעות ניילון שקופות וחזקות, חופרים תעלות מסביב לשטח וקוברים בהן את הדפנות של יריעות הניילון כך שאדי המים לא יוכלו לברוח ונותנים לשמש לעשות עבודה כ 30-40 יום. אם קברתם את הניילון בצדדים כמו שצריך ואין בריחות אויר אז קרינת השמש ביולי אוגוסט תהפוך את החלקה שלכם לגיהנום עלי אדמות (עלי אדמות..) שיגיע עד לטמפ׳ של 80 מעלות. אם הרטבתם טוב מאוד כמו שצריך את כל החלקה המים שיתאדו מהקרקע יתעבו בחזרה ויחלחלו לעומק האדמה וכך הטמפרטורה הגבוהה תחדור גם אל מתחת לפני שטח הקרקע עד לעומק של חצי מטר +-. חום חזק כל-כלך לאורך זמן הוא בלתי נסבל והורג כמעט את כל האורגניזם בקרקע, בהם גם יבלית.

חיטוי תרמי אחרי שבועיים

כמה דברים בקשר לניילון – עדיף לבחור ניילון רחב ככל שתוכלו כדי שכיסוי השטח יעשה על ידי מעט חתיכות, ניילונים מסויימים ויקרים קצת יותר, עמידים לקרינת UV ויוכלו לשמש אתכם בכיף לכמה חלקות ואפילו לקיץ הבא.

חיטוי תרמי יעיל מאוד גם לחלקות שסובלות מנמטדות ופטריות קרקע אבל חשוב להדגיש כי הוא מחסל את כל החיים בקרקע גם את הדברים הטובים כמו שלשולים, בקטריות קושרות חנקן, מיקוריזה ועוד ועוד.

זהו. אז אלו כל השיטות שאני מכיר ומשתמש. אה טיפ אחד אחרון - בכל מלחמה על שטח צריך יסודיות והתמדה. מקווה שלקרב הבא תגיעו חמושים בכמה כלים חדשים. שיהיה בהצלחה!

ט"ו בשבט הוא חג העצים. לאילנות יש השפעה מיטיבה על חיינו, על כך כתבנו במאמר קודם.
במדריך זה נהלל את השקד (-:

השקד

הפריחה הלבנה של השקד בולטת על רקע הנופים המוריקים של אמצע החורף, ובצדק הפכה לנושא שירה בחג העצים. פרחי השקד מקדימים לפרוח וכך מאפשרים להם להנות מיתרון הבלעדיות של חרקים מאביקים.
הפרח מכבד את החרק במזון בצורת אבקה וצוף, חלק קטן מהאבקה נדבק על גוף החרק ומשמש להאבקה לפרח הבא. בפריחתו המוקדמת עץ השקד מסתכן: פרחיו עלולים לההרס בסערות החורף. סיכון שכזה, יכול לקחת עץ הפורח במשך עשרות שנים. בשנים מסוימות יפסיד את פרחיו בסערה ובשנים אחרות ירוויח האבקה וחנטת פירות. בשקד אין האבקה עצמית, כלומר, פרח יודע לזהות את מקור האבקה המגיעה אליו ואינו מקבל אבקה של אותו הצמח. מכאן ששקד בודד לא יפתח שקדים כי לא יקבל אבקה מעץ אחר.
תפוצתו של השקד בכל אזורי הארץ! הפרחים הלבנים של החורף, השוקדים לפרוח לפני רוב פרחי עצי הארץ, יעניקו לנו בסוף הקיץ פרי יבש, שומני וחלבוני: השקד, שהוא בעצם הזרע וקליפתו – הפרי. בשפה בוטנית הפרי כולו נקרא בית גלעין: פרי חד-זרעי המכוסה בציפה עסיסית (כמו הזית).

למרות שמרבים לכנות את העץ כ"שקדייה", שמו התקין בעברית הוא "שקד מצוי" ושמו המדעי Amygdalus communis . הוא משתייך למשפחת הוורדניים, יחד עם צמחים כמו תפוח, אפרסק, שזיף, אגס ודובדבן. אם יתמזל מזלנו נוכל למצוא בטבע שקדים מתוקים לאכילה, אם מזלנו פחות טוב נטעם פרי בר מר מאוד מאוד המכיל חומצה רעילה ביותר בשם ציאניד ברמות כה גבוהות שאינו ראוי למאכל אדם.

גידול השקד התרבותי המתוק

מטע שקדים אורגנים בעין חרוד

את השקד תרבתו בני האדם לפני אלפי שנים. מאות שנים לפני הספירה כבר הרבו לגדל שקדים בארץ שהיוו גידול חשוב, היות והצליח לצמוח ולהניב גם באזורים הרריים וסלעיים בהם לא שיגשגו מינים אחרים של עצים. רוב האכלוסיה בארץ התגוררה אז בשדרת ההר ולא בעמקים שהיו חוליים או ביצתיים. באזורים הרריים גידלו את עץ השקד כגידול טרסות יחד עם הזית, התאנה והגפן, והיה למזון בעל ערך רב. השקדים שימשו גם לרפואה ואילו השקדים המרים שימשו לבערה.

יש הטוענים שמקור עץ השקד הוא באגן הים תיכוני. כיום ביקוש השקדים בעולם הולך וגדל משנה לשנה, ורוב השקדים בשוק הבינלאומי מגיעים מקליפורניה, ארצות הברית.
עץ השקד נחשב לאחד מהגידולים המרוססים ביותר, שכולל ריסוס סיסטמי (דרך המים לכל העץ) כנגד מזיקי שלד. השנה, בעקבות מחקר להכנסת ממשק הדברה משולב, ידידותי יותר לסביבה ולאדם, נאסרו לשימוש רבים מהריסוסים הקשים יותר (בחקלאות הקונבנציונלית). לפנינו טבלה מעודכנת המפרטת את ההבדלים בהמלצות לגידול רגיל ואורגני של מטעי שקדים:

חדשות משמחות! בארץ ישנם 3 מגדלים עיקריים של שקדים מתוקים אורגנים: בכפר קיש, בקיבוץ עין חרוד ובקיבוץ נאות סמדר. שלושתם מסורים ומגדלים שקדים נהדרים ששוה לטעום.

אכילת שקדים

שקדים בצורתם הטבעית (לא קלויים ובלי מלח) מהווים מרכיב חשוב בתזונה, כמקור לשומן וחלבון איכותי. הם מכילים גם מגוון מינרלים כמו סידן, מגנזיום, אשלגן, סלניום, ויטמיני B, ויטמין E, סיבים תזונתיים ועוד.
את השקדים כדאי להשרות במים במשך 6-8 שעות ולקלף את קליפתם הדקה החומה שגם היא מכילה את הרעלן ציאניד (אך במידה פחותה מהשקדים המרים). פעולות אלה של טרום הנבטה וקילוף מאפשרות עיכול קל וספיגה טובה של הנוטריאנטים. את השקדים אפשר לאכול כמו שהם, אחרי הקילוף, או להכין מהם "חלב שקדים", "מתוקי תמרים", רוטב שקדים (על ידי בלינדור עם עגבניות ותבלינים ירוקים) או חמאת שקדים (טחינה משקדים).

בעבר כיכבה בשוק חמאת שקדים בשם "שקדייה" מחברה ירושלמית שמתחייבת לכבישה קרה של חמאת השקדים ולערך תזונתי גבוה. בשנים האחרונות, בגלל הביקוש הרב, הופיעו בחנויות חמאות שקדים מחברות מגוונות. לפי מה שנאמר לי ישירות מהם, המוצרים אינם בכבישה קרה, זאת אומרת, השקדים עוברים חימום הרבה מעל 42 מעלות. לפעמים בגלל תהליך הטחינה עצמו, המעלה חום ולפעמים כי קולים אותם כדי לקצר את תהליך הטחינה. שקדים קלויים מאבדים את רוב ערכם התזונתי! השקד החי הבריא והרצוי הופך בחימומו להיות מקור שומן מחומצן ורווי המזיק לבריאותנו ובנוסף נוצרות בו תרכובות סרטניות בשם "אקרילמידים" שאינם רצוית בתפריט.

למה להכין חמאת שקדים בבית?

• מדובר במזון מקומי בעל ערך תזונתי גבוה, מומלץ במיוחד לילדים.
• נוכל להיות בטוחים שמדובר במזון משובח, שהרי בחרנו בעצמנו את השקדים. מומלץ להשיג ישר מהמגדלים בארץ! כך נפחית את העלות, את הזיהום הסביבתי, נתמוך בחקלאים נחמדים ונכיר את מגדל מזוננו. בנוסף שקדים מחו"ל עוברים פסטאוריזציה (חימום באדים ב200 מעלות או קלייה) מה שהופך אותם לפחות רצויים בגלל איכותם הפחותה.
• אנחנו ננהל ונבצע את תהליך הייצור, מה שמאפשר ביקורת איכות מצטיינת (-:
• כלכלית יותר זול מחמאת שקדים קנויה, גם אם נשקיע בשקדים אורגנים!
• ההכנה לא קשה, אך יש לפנות קצת זמן

אופן הכנה

שלב א' – משיגים שקדים איכותיים. משרים כ-250 גר' שקדים במים, במשך לילה.
שלב ב' – מקלפים את השקדים (ממליצים על ציפורן האגודל מהשפיץ לכיוון מטה).
שלב ג' – מכניסים את השקדים למייבש מזון, ב42 מעלות במשך 8 עד 24 שעות או, מכניסים את השקדים לתנור ביתי בטמפרטרת מינימום (פחות מ-50) עם הדלת קצת פתוחה ועל טורבו, במשך לילה.

שלב ד' – מוצאים את השקדים מהמייבש (או תנור) ומייד מכניסים למיכל של מעבד המזון. לא כדאי למלא את המיכל יותר מדי. עדיף להתחיל בחצי מיכל ובהפעלת פולסים כך שהסכינים יהיו יעילים יותר בטחינת השקדים לקרם.
את הטחינה נבצע בתשומת לב, שהרי מעבד המזון מתחמם בעקבות הפעילות הממושכת. כאשר נרגיש שהמכשיר ו/או השקדים בתוכו מתחממים, נעצור את הטחינה, נקרר את השקדים: נכניס את המיכל עם התוכן למקרר או למקפיא, נחכה שיצטננו ונמשיך במשימה.

בהתחלה נקבל סוג של פירורי שקדים, לא להתייאש! (-: מהר מאוד יהפכו לממרח שיהפוך לסוג של "קרם" הלא היא חמאת השקדים שלנו. תהליך זה לוקח כ-20 דקות, למרות שלפי סוג המכשיר, אם הוא מתחמם- יש לעצור, לקרר, ולהמשיך.

התוצאה הסופית: חמאת שקדים חלקה וטעימה מאוד (-:
את התוצרת נאחסן בצינצנת זכוכית נקייה במקרר. כדאי להקפיד לא להכניס כפיות מלוכלכות או לאכול באותה כפית ישר מהצינצנת כדי לשמור על החמאה איכותית לאורך זמן.

איך אוכלים?

את חמאת השקדים מדללים כמו טחינה, עם מעט מים תוך כדי בחישה עד שמגיעים למרקם הרצוי. אפשר להוסיף מיץ לימון ותבלינים טריים (פטרוזיליה, כוסברה, בזיליקום קצת מהחלק הירוק של בצל ירוק). אפשר במקום עם מים לדלל את השקדייה בעגביות מגורדות ותוספת קצת אזוב.
בהתאם לטעמכם, אפשר להשתמש בממרח או רוטב למטבל ירקות, לטיבול סלט, תבשילים, למילוי כריך (יחד עם ירקות :-)

למה להרבות להתעסק עם אוכל?

אפשר לומר שפעולת האכילה היא בעצם תידלוק הגוף שלנו בחומרים שיספקו לנו אנרגיה ואת כל הדרוש לתפקוד התקין של הפיזיולוגיה, המחשבה והרוחניות שלנו (פחמימות, ויטמינים, מינרלים, נוגדי חימצון, אנזימים, חלבונים, שומנים וכו'). אנו חייבים לאכול כדי לחיות.

ללא ספק איכות המזון שאנו בוחרים לצרוך משפיעה על שיגשוג הבריאות וכוח החיות שלנו. בידינו היכולת להחליט במה להזין את עצמנו ואת היקרים לנו. להזין את עצמנו מכל הטוב השופע בטבע המאפשר חופש לבחור בחיים – או להיכנע לתרבות תעשיית-ה"מזון", ה"מוזילה" ו"מקלה" לטווח הקרוב את סל המזון המשפחתי, אך בטווח הרחוק גורמת לחוסר בריאות וחוסר חיות, מכאובים רבים, מוגבלויות, השמנה, חולי, עצב, פגע סביבתי עצום ורווח כלכלי ענק למעטים. מכל אלו, אפשר להימנע! (-:

אין לראות בדאגה זו לבריאותנו מעשה אנוכי פשטני, הרי ככל שנבחר יותר טוב את מזוננו, גם האוויר והמים של כולנו יהיו יותר טובים (פחות תעשיות מזהמות). על ידי בחירת תוצרת מקומית לא מרוססת אנו דואגים לסביבה יותר טובה לא רק לנו אלא לכל דרי כדור הארץ, יחד אנו מרכיבים את פאזל האקוסיסטמה. אנו בוחרים כל יום מחדש לאפשר או לקלקל, בכל ביס שאנו לוקחים.
לכן, בוחנים את התפריט מחדש. בוחרים את מרכיבי הארוחות שיטיבו עימנו ועם סביבתנו. יוצאים להכיר ולתמוך במגדלי המזון הטוב, אלה שעמלים כדי שנרגיש טוב ונוכל לקיים חיים שלמים של בחירה וחיוך (-: וגם, למה לא לנסות לגדל מזון טוב בעצמנו? ניסיתם להנביט?

מקורות מידע

• תזונת האדם ובריאותו
  יצחק בן אורי.
• Dictionary of Natural Foods
  William Esser
• פירות ארץ ישראל
  אסף גור- פירוט ותיעוד על השימושיים השונים בשקדים במהלך ההסטוריה הארצישראלית.
• אתר הגן בוטאני האוניברסיטאי בירושלים

  http://www.botanic.co.il/articles/Show/130

• "הדברה משולבת ידידותית של מזיקי מפתח במטעי השקד"
  עלון הנוטע יולי 2015, חיים ראובני, זאב פרקש, לוטם אזולי.
• Potential Toxic Levels of Cyanide in Almonds (Prunnus Amygdalus) Apricot Kernels (Prunus armeniaca), and Almond Syrup
  ISRN Toxicology- Nadia Chaouali, Ines Gana, Amira Dorra, Fathia Khelifi, Anouer Nouioui, Wafa Masri, Ines Belwaer, Hayet Ghorbe and Abderazzek Hedhili.
• Influence of roasting conditions on health-related compounds in different nuts
  Schlörmann W1, Birringer M2, Böhm V3, Löber K4, Jahreis G5, Lorkowski S6, Müller AK6, Schöne F7, Glei M8
  http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25766804 August 2015
• Acrylamide in Roasted Almonds
  Technical Summary , July 2014 – Almond Board of California