הילדים קנו מדפסת תלת מימד ביתית מחסכונותיהם, והשתלטו על שולחן הנגרות שלי.

במסגרת לימודיהם (“הנדסת מערכות”, 10 יחידות לימוד לבגרות ב”מכטרוניקה” בבית ספר עיוני, בנוסף ללימודים הרגילים במגמה הריאלית. פרויקט ראוי לכל שבח ביוזמת סטף ורטהיימר), התנסו כבר בהדפסה ואפילו במידול.

לי כל העניין הזה חדש. כלואו-טקיסט רגיל לשרטט בעיפרון, ולגשת לשולחן הנגרות עם כלים שמחזיקים ביד.

השאלה הראשונה היתה מה לקנות, שאלתי בכמה קבוצות פייסבוק וגם את אסף, ומהר מאוד התכנסנו למדפסת Creality Ender 3 אותה הזמנו מאתר Gearbest. מחירי המדפסות הביתיות כיום סבירים – שלנו עלתה כ- 840 ש”ח כולל משלוח עד הבית ותשלום מע”מ.

זו מדפסת העובדת עם פילמנט PLA, או בעברית מין חוט פלסטי או יותר נכון ביו-פלסטי (כלומר הוא מיוצר מצמחים ולא מנפט). מדפסת כזו מדפיסה בשכבות והתוצאה היא מעין פסים על הדגם המודפס. יש טכנולוגיות מתקדמות יותר – לא במחיר הזה ולא למשתמש הביתי. גליל PLA במשקל קילו עולה בארץ סביב 80 ש”ח, זו כמות גדולה מאוד לצרכים ביתיים.

כאשר ראיתי לראשונה מדפסות תלת מימד לפני כמה שנים טובות במה שהיה פעם XLN, הרושם היה שהן דורשות עודף התעסקות ואיזה רקע בתכנות. כיום הרשת מלאה קבצים חינמיים או בתשלום, והתוכנות הרבה יותר מובנות להדיוט.

קבצים חינמיים יש באתר thingiverse.com, ואתר yeggi.com הוא מין מנוע חיפוש המפנה גם לאתרים אחרים. עד עתה למדתי להדפיס קבצים בפורמט stl, אותם מעביר דרך התוכנה החינמית CURA כדי להוריד לכרטיס הזיכרון קובץ מוכן להדפסה, ולגשת איתו למדפסת. למה כרטיס זיכרון ולא חיבור קווי? כל הדפסה קטנה לוקחת שעות והמדפסת במרפסת, לא נוח לשבת שם עם הלפטופ כל זמן ההדפסה.

במידול (שירטוט ממוחשב והכנת קובץ להדפסה) עדיין לא התנסיתי. התנסיתי מאוד קצרות בתוכנה דמוית אוטוקאד לפני כשלושים שנה, ובסקצ’אפ כשעזרתי לבכורנו להגיש בקשת פטנט לפני כמה שנים. אחיו מפליא ללהטט בתכנת SolidWorks, לי רשום ללמוד להשתמש בתוכנה פשוטה יותר, אולי OneShape עליה המליץ אסף.

המדפסת מגיעה מפורקת, עם דף הוראות מאוד לאקוני. הנה הקטנצ’יק (כלומר בחור שרירי ששוקל 20 ק”ג יותר ממני) מבריג משהו בזמן שהרכיב את המדפסת לבדו:

והנה העסק מורכב. החוט הצהוב בגליל הוא הפילמנט. השרוול הלבן מזין את הפילמנט לראש ההדפסה בו יש גוף חימום להמסת הפילמנט (החוט הספציפי הזה דורש 200 מעלות). ראש ההדפסה נע על מסילה ימינה-שמאלה, המסילה נעה על העמודים למעלה-למטה, והמגש עליו כתוב Ender נע קדימה-אחורה (אגב גם המגש מחומם, אצלנו ל- 50 מעלות). מימין למטה פנל בקרה די ספרטני ומשמאל החריץ לכרטיס הזיכרון:

קובץ השרטוט בפורמט stl נראה כמו שרטוט תלת מימדי רגיל. במהלך המרתו בתוכנת CURA לקובץ שהמדפסת יכולה לעבוד איתו יש להזין כמה פרטים ובהם סוג המדפסת, איכות ההדפסה (המתבטאת בעובי הפרוסה ובמהירות ההדפסה), עובי הדופן, סוג המילוי ומידת התמיכה, וגם שינוי גודל הדגם אם נרצה. כדי לנסות להסביר מושגים אלה, הנה בצילום הדפסת מחזיק דלת בדמות יודה, קובץ חינמי באדיבות הקישור: https://www.thingiverse.com/thing:3607156. המסגרת רצופה, מילוי מחזקי הדלת נעשה בצורת חלת דבש, והקו משמאל הוא “פיגום” לתמיכת ידו וחרבו של המאסטר ג’דיי:

עם סיום ההדפסה, ניתן לראות את הפיגומים הדורשים הסרה זהירה. זהירות לא להפעיל כח כדי לא לשבור משהו. אם נשבר – סופר גלו או מלחם בטמפרטורה של 200 מעלות:

כפי שקיטרתי כבר בפוסט קודם, הגב מרחיק אותי כבר תקופה ממושכת משולחן הנגרות, וחזרתי לתחביב מימי הילדות – בניית דגמים. הסקרנות והמגוון הרב הקיים ברשת הביאו אותי לנסות להדפיס כמה דגמים. על מכסה המנוע של הזחל”מ ניתן לראות את פסי ההדפסה. אלו נראים היטב גם במקומות אחרים בדגם ומפריעים לצביעה איכותית. מסקנתי לכן היא שלגבי בניית דגמים, המדפסת הזאת לא עדינה מספיק:

הילדים אמנם מנוסים ממני בהדפסה, אבל תיקון תקלות דורש מישהו שניחן בסבלנות “לדבר למכונה”, ולחיפוש ברשת. הנה דגם נוסף שקרה לו משהו מוזר – ההדפסה לא רציפה והדגם די שביר:

חיפוש ברשת העלה ששבועיים בלחות התל אביבית היו קצת יותר מדי לפילמנט. חימום ראש ההדפסה, שליפת הפילמנט אחורה והכנסתו לתנור אפיה ביתי ב- 40 מעלות למשך 4-6 שעות (אצלנו הטמפרטורה המינימלית 50 מעלות, ועדיין נדרש יותר מסבב אחד של ייבוש). לאחר הייבוש אחסנה בשקית אטומה עם כמה שקיות חומר סופח לחות (סיליקה). מאז אנחנו מפרקים ומאחסנים את הפילמנט לאחר כל הדפסה.

תקלות נוספות שחווינו:

אי דיוקים בקובץ ההדפסה – מה שנראה על המסך היה שונה ממה שהודפס, ונראה כמו טעויות שרטוט.

מגש לא מאופס הביא להתבדרות ההדפסה למה שנראה כמו פקעת חוטים.

התחכמות בהגדרות ה”פיגומים” הביאה לתמיכה לא מספיקה ולהתפרקות חלק מההדפסה.

סתימה קטנה אבל נבזית שהביאה לקריעת חוט הפילמנט ולהפסקת הדפסה באמצע.

כל אלה מדגימים את הצורך לעבור פעם בחצי שעה-שעה (והדפסה יכולה לקחת שעות ארוכות) לראות שההדפסה מתקדמת כמתוכנן.

סתימה של ראש ההדפסה שלא נפתרה בחימום הראש והכנסה מלמטה של מחט הניקוי המגיעה עם המדפסת – ביוטיוב מצאתי מה לפרק כדי להכניס את המחט מלמעלה. עדיין לא התנסינו בסתימות הנובעות משימוש בפילמנטים שונים שלהם טמפרטורות המסה שונות. בסך הכל ה- PLA צפוי, חימום הראש מביא לנזילה החוצה של מה שתקוע בדיזה, ואם צריך יש גם מחט מתאימה. במקרה שלנו בו השימוש מועט, הלחות רבה והפילמנט מפורק אחרי כל הדפסה, מקפידים על חימום מסודר ועל בדיקת החומר היוצא מהדיזה לפני ההדפסה ובתחילתה.

בסך הכל תהליכי המרת הקבצים לקבצי הדפסה וההדפסה עצמה, פשוטים לאחר הדרכה קצרה. זה עדיין לא קל כמו עריכת קובץ וורד או פאואר פוינט והדפסה על נייר במדפסת שיש לכל אחד מאיתנו בבית. תכניותי לעתיד כוללות לימוד עצמי של שרטוט ומידול, והדפסת התוצרים, במטרה להכיר את השפה וללמוד להדפיס חפצים שימושיים.

למי ששואל למה לנו כל הצעצועים האלה, הנה דוגמא קטנה לחפץ שימושי שהקובץ שלו נמצא בחיפוש מהיר ברשת https://www.thingiverse.com/thing:3198002 – מחזיק לסט מפתחות אלן שהגיע עם המדפסת כדי שיישמרו יחד ולא יאבדו, כמובן שלכל מפתח קדח בקוטר המתאים לו:

רבים ורבות שואלים אותי על הקשר, ההבדלים והשיתוף בין חקלאות ביודינאמית, חקלאות אורגנית, ופרמקלצ’ר. לתשובה יש הרבה מרכיבים, ואני אנסה לרכז אותם ברשימה זאת. אשמח מאוד להערות דיוקים והשלמות.

לפני שאדון בהבדלים, שווה להזכיר את הדמיון: הבסיס המשותף לכולם הוא בגישה והתכוונות הוליסטית לקשר בין אדם לטבע ולתהליך ייצור המזון. כל גישה מביאה את התובנות היחודיות שלה מתוך הרקע שבו היא צמחה.

מקורות חקלאות ביודינמית, אורגנית ופרמקלצ’ר

חקלאות ביודנמית התחילה בשנות ה-20 של המאה הקודמת מתוך עבודה של ד”ר רודולף שטיינר שפיתח את הפילוסופיה האנתורפוסופית. החקלאות הביודינמית באה כחלק ממכלול רחב של חקר האדם, החברה והטבע אשר הוליד גישות חדשניות לרפואה ותזונה, חינוך (ידוע גם כחינוך וולדורף), אומנויות, מדעי החיים, וגם גישה ייחודית לניהול ארגוני, כלכלי וחברתי.

חקלאות אורגנית, נרשמה כמושג בשנות ה-40 על ידי לורד נורט’בורן, אגרונום שלמד חקלאות ביודינמית וחקר את שיטות החקלאות המסורתית בהודו. בספרו “מבט אל האדמה”, נורט’בורן הדגיש את חשיבות העיקרון הביודינמי לפיו החווה היא אורגניזם חי, ומשם נטבע השם “חקלאות אורגנית”. אך מצד שני נורט’בורן לא כלל בספרו התייחסות להשפעות העדינות והרחבות שבהן עוסקת החקלאות הביודינמית.

פרמקלצ’ר, התחילה את דרכה בשנות ה-70 על ידי החוקרים ביל מוליסון ודיויד הולמרגן, אשר שמו למטרה לעצב חקלאות ומערכות אנושיות בהשראת דפוסים של הטבע והמערכות האקולוגיות. הפרמק’לצר אוספת שיטות של חקלאות מסורתית וגישות מודרניות אלטרנטיביות ומנסה להביא אותם לכדי מכלול בעל עקרונות תכנון עבור התיישבות אנושית. ברבות השנים יצאו מתוך הפרמקלצ’ר תובנות המתייחסות לחינוך, תכנון עירוני ויש גם הלוקחים את הפרמקלצ’ר לתחומי חיים אחרים.

בעוד הביודנמי והאורגני צמחו האחד מהשני, איני מכיר כמה ביל ודיוד הכירות את הביודינמי והאורגני אך סביר מאוד שכן. ציטוט לא ישיר ששמעתי פעם, בו ביל מוליסון אומר: ‘אם פרמקלצ’ר הוא החליפה, ביודינמי הוא הקולב שמחזיק את החליפה’.

פילוסופיה

קשה מאוד לסכם בכמה מילים את הפילוסופיה של כל גישה, אך אנסה להביא את העיקרים:

לפי גישת החקלאות האורגנית יש ארבע עקרונות מנחים: הבריאות, הסביבה, הוגנות ואחריות. הארגון הבינלאומי לחקלאות אורגנית סיכם עקרונות אלו כך: “חקלאות אורגנית הינה מערכת ייצור התומכת בבריאות הקרקע, המערכת הסביבתית ובני האדם. חקלאות זו מסתמכת על תהליכים אקולוגיים, מחזור ושימור מגוון המינים תוך התאמה לתנאים המקומיים – מבלי להשתמש בחומרים מזיקים לאדם ולסביבה. החקלאות האורגנית משלבת ומעודדת מערכות יחסים הוגנות ואיכות חיים לכל המעורבים, ידע מסורתי, חדשני ומדעי לטובת הסביבה המשותפת”.

לפי גישת הפרמקלצ’ר יש 3 אתיקות מנחות מרכזיות: דאגה לאדם, דאגה לאדמה וחלוקה שווה, מתוכם נגזרים 12 עקרונות תכנון כמו: מינימום אחזקה – מקסימום תנובה, לתכנן מדפוסים לפרטים, לשלב ולא לבודד. שני מרכיבים נוספים חשובים בגישת הפרמקלצ’ר היא מצד אחד שעלינו כחברה אנושית להתכונן לאסון האקולוגי המתקרב ולכן עלינו לתכנן מערכות עצמאיות. מצד שני, על האדם לייצר מערכות שאחרי כך שהן יכולות להיות כמה שיותר פוריות ללא התערבות ממשוכת של האדם, כך שנשקיע מאמץ בתכנון ונוכל ללא מאמץ לקצור את הפירות לאורך זמן.

בשביל להבין את הפילוסופיה מאחורי הגישה הביודינמית יש להכיר את הפילוספיה האנתרופוסופית.

“מדע הרוח האנתרופוסופי פותח לפני האדם המודרני דרך להשקפת עולם רוחנית ואנושית חדשה. במרכזה נמצאת האישיות החופשיה והחושבת של האדם העצמאי, המסוגל להתעלות להבנה וניהול מוסרי של חייו מתוך עולם רוחני צרוף” (שמואל הוגו ברגמן).

מבחינת הגישה החקלאית, אפשר לסמן 5 מאפינים עיקריים: החווה כאורגניזם חי, לעבוד עם תהליכים חיים פיסים ואנרגטים, לעבוד עם המקצבים של הטבע, מגוון הוא המפתח, קהילה תומכת חקלאות וחקלאות תומכת קהילה.
האדם נתפס כחלק פעיל וחיוני בתוך המשק החי אשר פועל ביחד עם חברי קהילת החיים למען האבולוציה משותפת של אדמה והאנושות.

ביטוי פיסי

כיוון שכל גישה יונקת ממקורת שונים ועוצבה על ידי אנשים שונים הביטוי הפיסי שלהן לפעמים שונה ולפעמים דומה.

החקלאות הביודינמית שמה דגש על ההשפעות העדינות בטבע, ייצור מזון איכותי ואחריות חברתית ולכן כשפוגשים חקלאות ביודנמית הן לרוב ניראות כמו חוות חקלאיות “רגילות” אשר משתמשות בטכניקות אלטרנטיביות, ויש להם מיתוג ותו סטנדרט משותף שניקרא דמטר.

החקלאות האורגנית גם כן דומה בכך שבעיקרן חוות אורגניות הן חוות חקלאות ייצרניות המשתמשות בחומרים טבעיים, מפחיתות את השפעתן על הסביבה ויש מספר סטנדרטים ומיתוגים לחקלאות אורגנית. החקלאות האורגנית ברוב מדינות העולם מוסדרת בחוקים ותקנות, וישם גופי פיקוח המוודאים כי חקלאים אורגנים עומדים בכללים של אותה מדינה.
עוד חשוב לשים לב שישנם חקלאים אורגנים הפועלים בדומה לחקלאות קונבציונאלית רק עם חומרים הדברה והזנה ממקורות טבעיים, וישנם חקלאים אורגנים אשר אינם משתמשים בשום חומרי הדברה גם לא האורגנים.

החקלאות האורגנית והביודינמי כגישות ייצרניות מארגנות מידי שנה תערוכות יצרנים ומשווקים למחיר וסחר במוצריהן, הגדולה בתערוכות החקלאיות האלו ניקראת ביופאך.

הפרמלצ’ר, כגישה תכנונית שמה דגש על עיצוב מרחבי ולכן לרוב רואים שמקומות העוסקים בפרמקלצ’ר ניראים שונים, הושקעה בהן תשומת לב לעיצוב. פרמקלצ’ר לרוב עוסקת ברמת תכנון המגורים האנושיים ופחות נפוצות חוות חקלאיות ייצרניות נטו.

הפרמקלצ’ר מדגיש את החשיבות של תבניות הטבע ושעלינו כאנשים לחקות את התבניות בעבודה שלנו. הביודינמי המגיע מגישה מעמיקה לחקר מהות האדם והטבע מסבירה מה הם אותן תבניות, מהיכן הן נובועות וכיצד ניתן לעבוד איתן ופחות בצורה שלהן.

לטעמי היופי באה כאשר אנשים עושים שילוב בין הגישה האיכותית של הביודינמי, לבין החומרים הטבעיים באורגני והגישה העיצובית הפרמקלצ’ריסטית.

בריאות

שלוש הגישות מסכימות שבריאות של הטבע ושל האדם הינה מרכיב חשוב בעשייה שלהן.

הפרמקלצ’ר לרוב עוסקת בבריאות של המערכת האקולוגית, בתוכה נכלל גם האדם ולכן יש חשיבות לשמור על הבריאות האנושית, לאור זאת רוב אנשי הפרמקלצ’ר שאני מכיר מאמצים גישות בריאותיות שונות אך אין רצף מובנה בין הפרמקלצ’ר לבריאות האדם.

החקלאות האורגנית, עוסקת לרוב בהפחתת השפעות שליליות על הסביבה כמו: מניעת ריסוסים וחומרי דשן סינטטיים, תהליכי עיבוד טבעיים ושמירה על שרשרת מזון קצרה בה המזון מגיע במהירות מהשדה לצלחת.

החקלאות הביודינמית שמה דגש על כך ששיטות הגידול שלה נועדו לבנות בריאות לאדם ולאדמה ויש בתוכה קשר פילוסופי עמוק בין מה היא בריאות האדם וכיצד היא נקשרת לבריאות החקלאות והקהילה.

מגוון ביולוגי

שלוש הגישות מסכימות שמגוון ביולוגי חשוב לחקלאות, בפרמקלצ’ר ישנה חלוקה מרחבית לאזורים מהבית ועד הטבע בהם לכל אזור יש ייעוד ואיטנסיביות עיבוד. בחוות אורגניות שמים דגש שהמגוון יכול לעבוד עם ובשביל החקלאות – מגוון גידולים, מגוון מחזורי גידול ומגוון אוייבים טבעיים. הביודינמי ממשיך את האורגני ואומר ש-10% מהשטח החקלאי צריך להיות מוקדש לשמירה על מגוון ביולוגי ושיש חשיבות אנרגתית למערכות היחסים בין תפקודים חקלאים שונים של המגוון הביולוגי בכדי לייצר אורגניזם חי.

מסורות חקלאיות

גם כאן, כל הגישות מסכימות שיש חשיבות לשמר ולהנגיש את הידע החקלאי המסורתי בתוך החקלאות המודרנית. יחד עם זאת בחקלאות האורגנית שמים הרבה דגש על ביסוס מדעי של השיטות המסורתיות, למשל הקומפוסט הובא למערב כשיטה הודית מסורתית ויש היום הרבה מחקרים מודרנים על גישה זו. בפרמקלצ’ר יש אנשים ששמים דגש על שמירת הפעולות המסורתיות כפי שהיו ומצד שני יש כאלו המנסים לקדם את הידע המדעי מתוך השיטות הישנות. הביודינמי הגיע מתוך גישה פילוסופית המציע מדע רוח מודרני, המביא את מסורות הרוח של המזרח אל תוך גישה מדעית שיטתית של האדם המערבי. לכן בביודינמי עובדים בשיטות מדעיות עם מסורות אזוטריות כמו אסטרולוגיה וחומרים אלכימיים. חקלאי ביודינמי ידגיש שיש חשיבות לפיתוח החקלאות המודרנית, אך חשוב לדייק אותו כך שלא תיהיה אך ורק מטריאליסטי.

לסיכום, אני אפתח בהתנצלות: אני בטוח שלא נתתי תיאור מלא ומדוייק של כל השיטות ואני בטוח שיהיו אנשים שקצרה ידם על מקלדת שיכתבו ש”גם האורגני הוא כזה” ו”בטוח יש כך גם בפרמקלצ’ר” ו”הביודינמי הוא בכלל לא כך…” – לכן קבלו את התנצלותי מראש.

לטעמי האישי, ומנסיוני עם שלוש הגישות הן משלימות יפה האחת את השנייה בכך שכל אחת נותנת דגש על צבע אחר של הקשת. יותר מזה, ראיתי בעיניי איך אנשים שונים שעוסקים בגישות השונות מבליטים צבעים, גוונים וניחוחות שונים של כל אחת מהגישות.

שווה להכיר את כולם, בטעם האוכל שצומח, בדרך שבה אנשים עובדים ומלמדים. לכל גישה יש לה סל של כלים ותובנות שונה ומשלים לתת לצועדים בדרך, וככול שתעשירו את סל הכלים של העבודה עם הטבע יטב לנו ויטב גם לאמא אדמה.

תודות לדפני ליטמן ואייל אנגלמייר על הארות והערות לטקסט.

פורסם לראשונה במגזין אדם עולם

פעם היה בבעלותי הוסטל על הים בקוסטה ריקה. בגלל שלא היה לי הרבה כסף וגם בגלל העקרונות המנחים אותי בחיי, את רוב מה שתיקנו, שיפצנו או שידרגנו עשינו מחומרים ממוחזרים או בשימוש חוזר (חוץ מהגג, הצבע לקירות והברגים והמסמרים).
אחד הדברים שהיינו צריכים בהוסטל היה וילון מעבר, אחד כזה ששמים על משקוף הדלת, כמו וילון חרוזים, רק שאנחנו עשינו אותו מפקקים של בקבוקי פלסטיק ומכל מיני פיצ’פקעס מפלסטיק שמצאנו בחוף הים.

חשבתי לכתוב מדריך על הוילון שהכנו אבל הבנתי שאין מה להכביר במילים, כי זה דיי פשוט, אז בנוסף לזה אספתי כל מיני רעיונות, שימושיים יותר ושימושיים פחות, לשימוש מחדש של פקקי פלסטיק.

אבל לפני – כמה מילים על איך מחברים את הפקקים:

לרוב השיטה הכי מקובלת תהיה באמצעות דבק פלסטי, דבק חם או כל דבק אחר שנראה לכם. אפשר לנסות להכין דבק ביתי מקורנפלור ומים (או דבק ומים). על אחריותכם, אף פעם לא הדבקתי עם דבק בהכנה ביתית חוץ מעיסות נייר בפעולות של התנועה אז אני לא יודעת איך זה ייצא.

אנחנו הכנו וילון.

כדי לחבר אותם לכדי וילון, עשינו שני חורים בכל פקק עם מחט חמה (אפשר גם עם מקדחה – יותר מהיר) והשחלנו חוט דיג ישן שהשתמשתי בו במשך שנים, עוד מהארץ (כנראה שאני לא דייגת). כל חוט דיג מושחל בפקקים קשרנו על הקורה ממנה היה תלוי הוילון. במקרה אחר בו לא ניתן לקשור לקורה עצמה, תצטרכו לקשור את החוטים למקל עץ (או חומר אחר) ובסיום לחבר את המקל למשקוף.

עוד דרך לחבר את הפקקים היא באמצעות חוטי ברזל או סלילי מתכת או כל רעיון אחר שעולה לרוחכם.

אפשר לעטוף את הפקקים בשאריות בד צבעוניות

למשל, איך הם חיברו את הפקקים האלו?

דוגמאות נוספות ליצירות עם פקקי פלסטיק:

יכול להיות קישוט לסוכה

אפשר להכין פחים. כמעט כמו אריגה.

אהילים למנורות

מסגרות למראות

גם מפקקים של בקבוקי זכוכית אפשר לעשות הרבה יצירות

שעונים

שטיח רצפה לכניסה לבית

עציצים

אקססוריז למטבח

ולבית

שרפרף

ריהוט גינה

משחקים ויצירות עם ילדים

ציורים

וגם יצירה והשראה כחול-לבן (תודה לאורלי מאירי על היצירה וההשראה ושימור ישראל קצת יותר נקיה)

גם לשיבוץ בשביל או בקיר החיצוני של הבית

במדרגות

ואפילו מהשאריות מצאו מה לעשות

בהצלחה לכם.

תהנו!

שתפו תמונות של היצירות שלכם. אני ממש אשמח לראות :)

אז יש לנו ערוגת ירק מפוארת, או לפחות אדנית על אדן החלון

קטיף נכון של העלים יאפשר לצמח להתחדש, ויאפשר לנו להנות משלל עלי ירקות החורף לאורך זמן

קטיף חסה, מנגולד, קייל, באקצ’וי למיניהם:  נקטוף כ3 עלים מההיקף של כל שתיל ונאפשר לצמח להתחדש מהמרכז

פטרוזליה, כוסברה, שמיר: נחתוך את כל השתיל כמה ס”מ מהקרקע ונאפשר לצמח להתחדש כולו. אם נחתוך רק חלק ממנו, העלים שישארו יגדלו על חשבון אלו שנגזמו

בהצלחה

ושיהיה חורף נעים וטעים

אני אוסף את שני הקטנים שלי בני השנה וקצת מהמעון, נוסע הביתה, שם אותם בעגלה הכפולה שבבגז’ שלה כבר הכנתי מראש פירות, ביסקוויטים ומים וכולנו יחד הולכים ברגל לקחת את הגדולה של בת 3 וקצת מהגן. התכנית היא ללכת לגן המשחקים ולתת לבת זוג שלי קצת חופש בשעות אחה”צ. נשמע סביר, נכון?הכל עד הגן עובר חלק אבל פתאום נהיה מסובך. הקטן צועק שהוא רוצה לרדת, הקטנה רוצה עוד משהו שאני לא בדיוק מבין מה, הגדולה רוצה שחברה תבוא אליה. מד הלחץ שלי מתחיל לטפס. הולכים לגן משחקים שם אני רודף אחרי רצונות וצרכים בלתי נגמרים ולאט לאט נהיה פחות סבלני, יותר מתוח ואגרסיביות מתחילה לצאת ממני. אני מתיישב, מותש שהילדים ממשיכים לטפס עליי ולדרוש את מבוקשם.

מעניין אותי לדעת, בזמן שאתם קוראים, מי מכם הגברים חשב על האפשרות שאולי פשוט אתקשר לזוגתי החמודה ואומר לי שאני זקוק לעזרתה ושתבוא כי אני כבר לא עומד בזה יותר?

אני, פעמים רבות, בכלל לא חושב על האפשרות הזאת.

זוכרים את איש המלבורו מהפרסומת לסיגריות? לבדו, רוכן מעל מדורה, נוף מרהיב ושקט מסביבו. ככה גבר אמיתי צריך להיות. לאחר שהתבגרתי חשבתי לעצמי פעמים רבות: “מה הוא עושה עם הבדידות? עם מי ידבר שיחוש עצב? את מי ישתף ברגשותיו? מי יעזור לו אם יקלע לצרה?”

חישבו על עצמכם לרגע.  האם אתם יודעים להעזר? האם עצם בקשת העזרה עושה אתכם בעיני עצמכם חלש, חסר אונים וללא מסוגלות?

ארנסט המניגווי התפרסם כסופר שכותב על המסעות הקשוחים של גברים למערב, לארץ לא נודעת, תוך התמודדות עם קשיים פיזיים ונפשיים ופעמים רבות תוך בדידות והתמודדות של הגבר עם המצבים הקשים בעצמו. באופן אירוני הוא בעצמו סבל מדיכאון קשה ושם קץ לחייו ביריה לראש. מעניין אותי לדעת האם היה גורלו אחר לו יכל לבקש עזרה…

העולם עובד כעת בצורה גלובאלית ואנשים מתבקשים לשתף פעולה כמעט בכל תחום. התלות שלנו אחד בשני הופכת מיום ליום לגדולה יותר אך נידמה שבחיי היום יום זה כימעט בלתי אפשרי לפנות לאדם זר ברחוב ולבקש את עזרתו במקום לפנות לטלפון החכם.

אני זוכר מקרה שקרה לי…התאומים שלנו היו קטנים מאוד, בני כמה חודשים ואשתי יצאה לסידור כלשהו וכך קרה שנישארתי לטפל בהם לבדי. יצאתי לטייל איתם בעגלה ופתאום התחילו שניהם לבכות ולא הפסיקו. הרגשתי כל כך חסר אונים שפשוט פניתי לגבר הראשון שצעד מולי ברחוב וביקשתי שיחזיק אחד מהם בעוד שאני מחזיק ומנסה להרגיע את השניה. הפעולה הזאת גם הרגיעה את הקטנים, גם נתנה לי רווחה נפשית וגם הסבה תחושת ראויות לאדם שעזר לי. שום נזק לא נגרם לתדמית שלי כמובן.

אני מזמין אתכם הקוראים הגברים (או נשים לדבר אל ליבם של בני זוגם או ידידים) לנסות ולהתבונן בתחושה בגוף ובהרגשה הנוצרת מבקשת עזרה מאדם אחר. יתכן ותרגישו בושה, חוסר נעימות אולי השפלה…תדעו שתחושה זו מקורה בתרבות גברית עתיקה שאולי כבר אין לה מקום בימים אלו.

מסעדה להריוניות. זה היה פרוייקט הגמר של סטודנטית יקרה ללבי, שהיתה בהריון מתקדם בתקופת הגשת הפרוייקט.
התנדבתי לייצר את השולחן לתצוגה.
עקרונית, גלגל כבלים יכול לשמש כשולחן As is. אבל הגלגל שהיה לי היה נמוך מדי לשולחן.
הנה מדריך קצרצר שעיקרו תמונות, על איך הגבהתי את השולחן בלי חומר נוסף (כמעט).

פרויקט זה התחיל כאשר מצאתי מגירת מסמכים ישנה של חברת “הארגז” זרוקה ליד הפח.

לקחתי אותה איתי והתחלתי לחשוב מה לעשות איתה, אחרי הרבה מחשבות נזכרתי שמונחות אצלי בצד רגלי שולחן וינט’ג ישנות שפירקתי משולחן שנזרק – גם הם חיכו לישועה.

חשבתי שהשילוב בין השניים יכול להוליד משהו מעניין.

וכך קרה.

בפרויקט הזה ישמתי מיומנויות שונות שכוללות פחחות, צבע, נגרות, רישום (סקיצות) ועיצוב.

תהליך העבודה על הפרויקט נמשך תקופה ארוכה, ביצעתי אותו בזמני הפנוי.

אפשר לראות בצילומים שהתחלתי את הפרויקט בחורף עם חולצה ארוכה וסיימתי אותו בקיץ עם כפכפים :)

קשה להסביר את כל השלבים והתהליכים בכתב, מומלץ לראות את הסרטון המלא.

סרטון הייצור המלא בערוץ שלי :

בשבוע שעבר שיתפתי אתכם בפיתרון שלי לוילון צבעוני, מגניב (בעיניי), ללא עלות ואפס פסולת.

השבוע אשתף אתכם בבעיה אחרת שצצה בהוסטל שהיה לי – איחסון. ספציפית איחסון של הסכו”ם במטבח ושל מיני הסמרטוטים בחדר הכביסה.

הנה הפתרונות לפניכם:

שימושי מאוד ופרקטי ואת הכל מצאנו, כולל החבלים בעזרתם קשרנו.

במהלך שיטוטיי ברשת מצאתי עוד רעיונות לאיחסון שמצאו חן בעיניי:

קלמרים. רק צריך להדביק את הרוכסן לבקבוק עם דבק חם.

אותו עיקרון רק יותר גדול. יכול להתאים כתיק רחצה.

רעיון דומה רק נייח

מחזיק את הפלאפון בזמן הטענה

סדר בארון היצירה

סדר במחסן

בקיצור, סדר בכל דרך שניתן

סדר במדפים

סדר בכל זוגות הנעליים

אפשר לבנות מדפים

איחסון לתבלינים

איחסון שקיות פלסטיק (או בד, לצורך העניין)

שלא יסתם הכיור (אותו עיקרון יכול לעבוד גם במקלחות מסוימות)

מבקבוק חלב למחזיק סקוצ’ וסבון כלים

גרסה נוספת של אותו הרעיון

הייתה (ועדיין ישנה) בעיה של בדלי סיגריות בחוף. זו בעיה חמורה בכל העולם וזה פריט הזבל הכי שכיח בחופי העולם. משום מה הרבה מהאנשים המעשנים מרגישים שהחוף הוא כמו מאפרה אחת ענקית וזה דיי עצוב בעיניי. בקוסטה ריקה ניסיתי לפתור את הבעיה בהצבת מאפרות ענקיות מבקבוקים של גלון ממש כמעט בכל פינה ואפילו הייתי אוספת בדל בדל מהחוף בעזרת מסננת, למרות שאני לא מעשנת.

אם תשימו לב המאפרות מוצבות משני צידי השולחן

לצערי זה לא עזר. המעשנים ברובם לא השתמשו במאפרות שהצבנו והמשיכו להשליך את הבדלים בחוף

רעיון נוסף לבקבוקי פלסטיק, שייתכן וחלקכם כבר שמעתם עליו או נתקלתם בו בעבר, הוא להפוך את הבקבוקים לאקו-בריקס, משמע: לבני בניה אקולוגיות. (או בשפת בידיים: “זבלבלוקים“)

בהוסטל התנסינו גם בזה (אין לי תמונות) וזה פשוט מאוד:  כל מה שצריך זה לדחוף זבל לתוך בקבוקים הכי דחוס שניתן, לסגור עם הפקק, והופ – יש לנו לבנת בניה אקולוגית.

אפשר לבנות מבנים של ממש מהזבלבלוקים

או רהיטים

בדומה לאקו-בריקס, אפשר למלא את הבקבוקים בחול וליצור מבנים חזקים.

מדרגות

אפשר להשתמש בבקבוקים מבלי למלא אותם ולבנות רהיטים:

אפילו סירה לשוט איתה בנהר

אפשר לעשות קיר ירוק מבקבוקים, בתוך הבית ומחוץ לבית, מסובך ומתוחכם, אם תרצו, או פשוט כמו בדוגמה:

או סתם עציץ חמוד לשים על השולחן:

ועוד כמה רעיונות חמודים ופשוטים לביצוע:

תהנו.

עד לפעם הבאה.

יש מעט מאוד מוצרים בתקופה הצרכנית שאנו חיים בה שבאמת נוגעים בצרכים האמיתיים שלנו. בין כל הליסינג הפרטי, הספינרים ושדרוגי הסמארטפונים התכופים, לא קורה הרבה שמתבלטים מוצרי צריכה עם השפעה חיובית באמת על העולם. לא קורה הרבה, אבל כשזה קורה, זה מדהים.

אני רואה את הפיות שנפערים – אסף צ’רטקוף?!, ההוא מ”בידיים”?!, מדבר בעד רכישה של מוצר כשהוא יכול לבנות אותו בעצמו?!  (טוב, נו, הגזמתי, אבל בשביל הסיפור נשאיר את זה כך). אז כן. יש הסבר וסיפור. נתחיל בהסבר: הרי כל מה שאנו משתמשים בו מורכב ממערכות בתוך מערכות. אלא אם כן אתם הבחור הזה, ואתם גרים בחושה ביער בלי חולצה, אז גם כשאתם “עושים זאת בעצמכם” אתם מסתמכים על חומר כלשהו: מי שמרכיב מערכת סולארית בעצמו, עדיין קונה פאנלים ושאר רכיבים, וגם אם הוא מלחים את הפאנל הסולארי בעצמו, הוא עדיין זקוק לתאים פוטוולטאים, למלחם ולבדיל; מי שמכין כוסות מבקבוקי זכוכית, עדיין צריך סכין זגגים; ומי שבונה שולחן מעצים שפירק ממשטחים, עדיין צריך ברגים, לכה, וכלי עבודה לחיתוך וליטוש… בקיצור: זה תמיד עניין של עלות-תועלת (וגם לעיתים של הנאה) בבחירה עד כמה “טהורה” מידת ה”עשה זאת בעצמך” של הפרויקט.

המערכת ביוגז “עשה זאת בעצמך” – זאת לא זאת אבל כך בערך זה היה נראה

וכעת לסיפור – לפני כעשר שנים, השתתפתי בסדנת יום של מורה הפרמקלצ’ר איתי האובן שעסקה בהקמת מערכת לייצור גז טבעי מפסולת בעלי חיים ופסולת מטבח. הוא הביא איתו את הטכנולוגיה מדרום אמריקה (אם זכור לי נכון) ולאחר יום עבודה של חמשת משתתפי הסדנא ואיתי הייתה מערכת מוכנה. כשלעצמו עניין מדהים ומעורר השתאות. אבל העובדה היא שמאז ועד היום לא בניתי את המערכת בעצמי בשום מקום. מדוע? לא בגלל שלא רציתי גז בייצור עצמי, או שלא הייתה לי פסולת מטבח. הסיבות היו נעוצות במערכת עצמה – היא דרשה שטח גדול מאוד ונראתה מאוד לא אסטטית בשביל אלמנט כל-כך גדול בחצר, צמוד למטבח.

הילוך מהיר קדימה – כמה שנים מאוחר יותר, אני משוטט באינטרנט, כמו שאני עושה הרבה גם היום, בחיפוש אחר טכנולוגיות מקיימות ופתרונות פרמקלצ’ר לבעיות שונות (וגם תמונות של חתולים, כמובן). בדרך כלל החיפושים הללו מסתיימים בערוצי יוטיוב עמוסים לעייפה של כל מיני ………………….. אלא שהפעם, הובלתי לאתר של חברה צעירה עם קונספט מדליק שהכרתי כבר – מערכת ביתית להפקת גז טבעי מפסולת אורגנית. אמנם המוצר עדיין היה בפיתוח וניסוי אבל כבר מהתמונות הראשונות נדלקתי.

קודם כל, זה עובד!

אנחנו עמוסים לעייפה במוצרים שסיפרו לנו שהולכים לעשות את החיים שלנו קלים יותר, ומעטים מהם באמת מצליחים. ג’אדטים “אקולוגיים” היא תעשייה מתנפחת בפני עצמה, ובסוף אנחנו מייצרים יותר פסולת ולא הרבה טוב מצליח להתגלגל מזה, אבל העיקר שאנחנו שלמים עם עצמנו שקנינו מוצר “ירוק”. ובכן, ארבעת הדברים הראשונים שחשובים לכל מוצר אקולוגי  – שהוא יעשה את מה שהוא אומר שהוא עושה, שיחזיק לאורך זמן, פשטות בתכנון (עוזר כדי להחזיק לאורך זמן) והאחרון – שיקטין זיהום ועבודה / יגדיל את השפע (כמו שהוא אומר שהוא עושה). המערכת של הומביוגז עומדת בגאווה בכל הקריטריונים הללו.

לסגור מעגלים טוב יותר

בפרמקלצ’ר אנחנו כל הזמן מחפשים אלמנטים שיסגרו לנו מעגלים. בחשיבה מערכתית, כשמערכת לא עובדת היא מייצרת זיהום, שהוא בעצם, בעיני הפרמקלצ’ריסט – משאב שאינו מנוצל כראוי. חוסר בצומח לא מנצל עודף של קרינה כראוי, ואז לנו חם מדי, או חוסר בביומאסה מייצרת סחף קרקע בגינה, ואז האדמה נשטפת ו”בורחת” מאיתנו באופן הכי מילולי. אם חם לנו מדי, אז אנחנו מדליקים מזגן, וזקוקים באנרגיה נוספת מבחוץ (מחוץ למערתכ) בכדי לתחזק אותו. אם האדמה נשטפת, פחות צמחים יצמחו עליה, ויותר אדמה תשטף החוצה, וכל המשאב פשוט נוזל לנו מהשטח במעגל משוב חיובי שנגמר רק שאין יותר אדמה.

עד היום היו רק שני פתרונות לעודפי החומר האורגני שאנחנו מייצרים במטבח הביתי – לפח (מה פתאום!? מי עושה כזה דבר היום?!) או לקומפוסטר. וקומפוסטר זה באמת אחלה. באמת. תעשו קומפוסט. אבל… זוכרים שאתם מערבבים את הקומפוסט ועולים ממנו אדים? ואז אתם מקרבים את היד ומרגישים שהוא ממש חם? זאת אנרגיה שהקומפוסטר “מייצר” ואנחנו לא משתמשים בה, אנחנו פורקים אותה לאטמוספירה, פשוט כי בקומפוסט – אין לנו איך להשתמש בה. בעצם, יש דרך אחת, חימום מים בשיטת הקומפוסטר פאואר, אבל בחייאת, למי יש שטחים כאלו בישראל…? רק מעטים יכולים לבצע את זה, על אף שהרעיון מקסים.

אז איך בכל זאת נסגור מעגל ונשתמש באנרגיה שאגורה בפסולת האורגנית שלנו, במקום לפרוק אותה החוצה מהמערכת מבלי לאגור ממנה אף טיפה? הומביוגז באים לעזרתנו עם מערכת שממצה את כל הפחמן מהזבל האורגני, “מאלצת” אותו להפוך לגז בעיר, ומזינה אותו למקום שבו גז כזה יכול לשמש אותנו – למטבח.
דוגמא מרהיבה לסגירת מעגל – חלומו הרטוב של כל איש פרמקלצ’ר.

פפאיות נהנות מיציאת הדשן של המערכת

זה לא נגמר כאן, כי משהו כן יוצא מהמערכת. לא הכל הופך למתאן, כמובן. מה שלא, חוזר בצורת דשן נוזלי מרוכז, אותו אפשר לפזר (בצורה אחראית, הוא מאוד מרוכז!) לצמחים בגינת הירק. בום! עוד סגירת מעגל. ואם מוסיפים משאבת דשן, כזו של חממות חקלאיות, שיושבת בתוך המיכל שאליו הדשן נשפך, אפילו אפשר לחסוך את העבודה של הפיזור בגינה. ובפרמקלצ’ר, עבודה היא סוג של זיהום (אנחנו עצלנים, וגאים בזה!).

דרך נוספת לשימוש בדשן (שוב, בלי לעבוד קשה) שHomeBioGas ממליצים עליה, היא לחבר את יציאת הדשן ישר לאגן ניקוז מלא ברסק גזם, או מה שנקרא בשפת אנשי הפרמקלצ’ר – מעגל בננות (ופפאיות). הדשן זורם ישירות לאדמה, ומרווה אותה בדשן איכותי, לצמחים ששמחים לריכוז גבוה של הזהב הנוזלי הזה. בננות ופפאיות הן ברירת המחדל, אבל הרבה צמחים טרופיים ישמחו לסידור הזה. דוגמא לאיך בנוי אגן ניקוז שכזה אפשר לראות בסרטון הבא.

ביזור אנרגטי

יש וויכוח לא מוכרע בנושא בין אנשי מקצוע ונוספים, אבל בדיון על ביזור ייצור האנרגיה אני מהאסכולה שטוענת שהסיבה האמיתית שבגללה בזמננו יעיל יותר לייצר אנרגיה בתחנות גדולות ומרכזיות, היא כלכלית, ואיננה מתחשבת באמת בהפסדים האנרגטיים העצומים של הובלת האנרגיה, לכל הפחות (למשל, הבזבוז האדיר שיש לכל מערכת החשמל בעשרות תחנות הממסר והשנאים הגדולים עד שהיא מגיעה לשקע שבקיר בית כלשהו).

כמו שאמרתי, הדיון לא מוכרע אבל אנסה לשכנע אתכם שגם בתרחישים אפוקליפטיים וגם בתרחישים פחות קיצוניים, במקום תחנות כוח מרכזיות או צינורות גז עצומים ומסוכנים, יהיה יותר אפקטיבי להשאיר לפחות חלק מייצור אנרגיה בצורה מבוזרת. ממש באתר שבו משתמשים. גם חיסכון בהובלה, גם חיזוק החוסן המקומי להתמודדות עם מחסור באנרגיה (אפשרי או ממשי – מכל סיבה שלא תהיה). אין סיבה שמה שעבד במשק החשמל (פאנלים סולאריים על גג הבית, מישהו?), לא יעבוד גם במשק הגז.

חיסכון בנפח ומשקל הפסולת הביתית

משאיות זבל מחכות לפריקה במטמנה

יש כל מיני סיבות לא לעשות קומפוסט, אף אחד מהן לא טובה, אבל כולן מוצדקות, חוסר רצון להתעסק, פחד מה יגידו השכנים, חשש ממזיקים ועוד. לדעתי, זה מתגמד לנוכח העובדה שכמעט 50% מנפח הפסולת הביתית של משפחה שאינה עושה קומפוסט (שזה עדיין רוב המשפחות) שווה לכמעט מחצית ממשאיות הזבל שנוסעות ברחובות, מייצרות זיהום ופקקים מיותרים, ובסוף מוטמנות בהר פסולת, שם הם יוצרות זיהום אחר – יציאת מתאן ללא בקרה.

אז לכל מי שחושש מהקומפוסט, או כאמור (ראו סעיף 2) רוצה להוציא מהפסולת האורגנית שלו את המיטב, ויש לו את המקום המתאים להנחת המערכת – יכול לשמוח שתוך כדי שהוא מבשל על גז שהוא ייצר בעצמו, הוא חוסך פסולת מהטמנה.

פשוט ורובסטי

המערכת של הומביוגז

ציינתי זאת כבר לפני, אבל זה דורש סעיף משלו. אין הרבה מערכות שאנחנו יכולים לסמוך עליהן שיחזיקו לאורך זמן. לראייה הן מערכות פרמקלצ’ר אחרות כמו מערכות מים אפורים או בריכות אקולוגיות, שדורשות תשומות של משאבות ואנרגיה להפעלתן, צנרת שנסתמת מהמלחים ועוד ועוד. מערכת הומביוגז היא כל-כך פשוטה (ולכן כל-כך גאונית) עד כדי שבתום התקנה שאורכת שעה וחצי, ופרמנטציה ראשונית שמתחילה את התהליך, אין כמעט מה לעשות חוץ מלמלא בפסולת אורגנית ולהדליק את הגז.

אנטי חזירי בר (כן, כן, אתם שומעים נכון)

חזיר שותה משוקת. מקור: עיתון הארץ, כתבה על השקיית חזירי בר

כל מי שגר בכרמל, עמקים וגליל, מכיר את היונק הפרא הגדול ביותר (לא הומוספיינס, אלא חזיר הבר, sus scrofa) והבאלגן שהוא עושה לקומפוסט. לא מצאתי עד היום מבנה לקומפוסטר שבאמת הצליח להתמודד עם חזירי הבר, ולא משנה אם זה בכליל או בטבעון. היה ניסוי, בהובלה של אורית בוקבוזה, לפיזור צואת אריות כאלמנט הרחקה, וזה עבד, אבל החזיק מעמד רק שבועות ספורים, כי הניחוח הייחודי של הצואה נחלש.

ובכן, זה לא שהמערכת של הומביוגז היא חזקה יותר מקומפוסטרים שבנויים מעץ ומברזל, אלא שעד כה פשוט לא נתקלתי בסיפור על חזירים שניסו להפוך מערכת של הומביוגז כמו שהם כן עושים לקומפוסרים גדולים. התשובה לשאלה למה, היא השערה שלי, ובוודאי שלא הוכחה מדעית כלשהי, אבל בכל זאת אנסה את מזלי – חזירי הבר לא מאפיינים את הריחות של מערכת ההומביוגז כריחות של מזון זמין. במילים אחרות, הם צריכים ריח מסויים של אוכל בשלבי פירוק שונים, כדי שהחזירות שלהם תבוא לכדי ביטוי, והומביוגז פשוט לא עושה להם את זה.

חברה צעירה ומקומית עם הלב במקום הנכון

מעבר לגאווה הלאומית של חברה ישראלית שמצליחה עם מוצר שכולו ירוק, כשכל חברות הסטארטפ הישראליות המצליחות הן בעצם חברות תוכנה, אי אפשר שלא לשמוח על כך שבנסיעה קצרה למטה החברה, אתם יושבים במרכז ההדרכה, הפיתוח ושירות הלקוחות הבינלאומי של החברה. כמי שיצא לו לבקר במרכז החברה מספר פעמים בסיטואציות שונות, זה מרגש לראות את הפיתוח הבא בזמן ניסוי אמיתי וחי של עובדי החברה. גם העובדה שאפשר לדבר בעברית עם מחלקת התמיכה ולדעת שתמיד יש להיכן ללכת כדי ללמוד למה זה עובד ככה ולא אחרת ומה אתה עושה לא טוב, מאוד תומכת בתהליך ההתנעה של המערכת. במילים אחרות, הפוך מקנייה בעלי אקפסרס. לא תקנו ג’ינס ב5 שקלים ותקבלו ג’ינס שבקושי עולה לכם על כף הרגל, לא תקבלו משהו שלא עובד, וכשתשאלו תקבלו התנצלות קרה במייל עם הצעה לקבל החזר.

יוצא לי לראות לא פעם חברות צעירות בישראל, דווקא בתחומים של טכנולוגיה עילית (תוכנה וחומרה, וביומדיקל) במסגרת עבודתי, ולכן כל כך מרגש לראות את ההבדל. הומביוגז, כמו שאני מכיר אותה, הפכה את הפרמידה על הראש, ושמה את ה”למה” לעשות את מה שהיא עושה במרכז.
מציע לכם להציץ ב(לכל הפחות) בחצי הראשון של הסרטון הזה, כדי להבין על מה אני מדבר.

המחיר, רבותיי, המחיר

בואו נדבר מספרים. 700$, עיגול של המחיר הקמעונאי של המערכת, שווים כ2400 ש”ח. בלון גז קטן, שאצלנו בבית נגמר בערך פעם בחודש וחצי (תלוי בעונה) רק במטבח, עולה למלא כ150 ש”ח (המחיר קצת עלה לאחרונה). בשנה זה יוצא 150 ש”ח כפול 9 = 1350 ש”ח. עכשיו בואו נניח שהגזמתי, ובלון גז קטן מוחלף רק פעם בשלושה חודשים. בשנה אנחנו מדברים על 150 ש”ח כפול 4 = 600 ש”ח. מה שאומר שאת המחיר ההתחלתי של המערכת, בהערכה של צריכת גז נמוכה, החזרנו תוך 4 שנים. ספרו לי על עוד השקעה שמחזירה את עצמה בזמן כל-כך קצר, ושכל כולה הקטנת טביעת רגל אקולוגית, והפחתת זיהום וצריכה. אשמח לשמוע ולהשקיע גם בה.

ויותר מזה (שימו לב) – ממש עכשיו הומביוגז השיקה דגם חדש. לכבודו, המחיר המיוחד של כל המערכת הוא 469 דולר -שזה 1800 ש”ח! מחיר זה התחיל בהשקת הדגם החדש וימשיך כך עד לסוף השנה האזרחית.  אז אם אין לכם התלבטות באמת, וזה רק עניין של טיימינג, המחירים אומרים שעכשיו זה הזמן לרכוש.

לסיכום

אז כן, עדיין צריך מקום בגינה, והמערכת עובדת יותר בעונות החמות, ואי אפשר לשים אותה בחנייה הצפונית, וכו’ וכו’. עדיין יש המון מאיתנו, שיש להם מספיק מרחב בחצר, ומספיק שמש, ומספיק פסולת אורגית… אז לכל מי שאוהב לחסוך כסף תוך כדי שהוא מקטין את הזיהום הסביבתי שהוא אחראי לו, הומביוגז זאת אופציה נהדרת מכל הסיבות שלעיל.

קישור לדף הקמפיין של HomeBioGas בקיקסטארטר, כאן.

בפרויקט זה בניתי מנורה משילוב של עץ וברזל כמובן שהשתמשתי בחומרים ממוחזרים כמו בניית ברזל ולוחות עץ מקופסת אחסון והתוצאה המושלמת! אשתי אהבה את זה.

הספר “שביל הזהב לריפוי טבעי” שיצא לראשונה ב-1990, מתאר מה עברה המחברת כדי להחלים מסרטן קשה, ואת יסודות השיטה הפשוטה והמאוזנת בה נעזרה.

הספר “הסודות הפשוטים של הבריאות” יצא לאור בשנת 2017, וכולל הסברים מעמיקים ומחקרים רבים שהוכיחו את חשיבות היסודות עליהם מושתת השיטה. הוא מוסיף מידע ומעמיק את הידע כיצד לנהל חיים בריאים ואף לאפשר החלמה ממחלות כרוניות וניווניות.

מדובר על שינה בהתאם לשעון הביולוגי שמתזמן פעילות של כל תפקודי הגוף.

פעילות גופנית נכונה כדי לאפשר שיפור הכושר הגופני שמעודד החלמה מכל מחלה.

תזונה בריאה ומאוזנת ובשעות הנכונות מבחינת השעון הביולוגי.

הספרים עוסקים בכל היבט של חיי היום יום כדי למקסם את הבריאות.

לאחר קריאת הספר הראשון ניתן להגיע לשרה חמו לפגישת ייעוץ מעמיקה לאלה שסובלים מבעיות בריאות. אנשים בריאים יכולים להסתפק בקריאת הספרים ויישום של השיטה.

קיימת גם אפשרות לעשות מנוי שנתי לתמיכה לאלה שהיו בייעוץ, וגם לבריאים שרוצים לוודא שפועלים נכון. התמיכה כוללת התייחסות לבדיקות דם כדי לוודא שאין חוסרים.

בתכנון יצירת קורס אינטרנטי שיאפשר להפנים בקלות יותר את עקרונות השיטה ויישומה.

מאחלת לכם שפע בריאות ואושר

שרה חמו

הצעד הראשון שעשינו, מפני שחלק ניכר מהעשייה המקצועית שלנו הוא בתחום הבנייה והעיצוב של אתרים – היה להעביר את האתרים שלנו ושל הלקוחות שלנו לאחסון ירוק. אחרי שהתגברנו על המבוכה וההתעוררות המאוחרת (בכל זאת הרבה מהפרוייקטים שלנו הם בתחום הסביבתי-חברתי) יצאנו לחקור את הנושא. לפניכם סקירה קצרה של המסקנות והתובנות.

קצת על תעשיית האינטרנט ופליטות פחמן

טביעת הרגל הפחמנית של האינטרנט

תעשיית האינטרנט היא אחת המזהמות הגדולות, כדאי להכיר בכך. היא נשענת על חוות שרתים ענקיות, מיליונים של שרתים שרצים על חשמל יום ולילה. מעבר לחשמל שנדרש כדי להריץ את השרתים, מושקעת כמות אדירה של אנרגיה כדי לשמור על השרתים מהתחממות יתר. למעשה, 40% מהצריכה האנרגטית של האינטרנט משמשת למניעת התחממות יתר של השרתים. רוב האנרגיה, מיותר לציין – מגיעה כמובן ממקורות מזהמים.

בנוסף, תעשיית האינטרנט היא אחת התעשיות שמתפתחות הכי מהר. צריכת האנרגיה שלה שקולה כיום ל-2% מכלל פליטות הפחמן, בדומה לחברות התעופה, ועתידה לגדול לכדי 14% מפליטות הפחמן עד שנת 2040.

מה זה אחסון אתרים ירוק?

אחסון אתרים ירוק הוא אחסון המנסה באופן אקטיבי לצמצם ולמתן את השפעתו השלילית על הסביבה. היות ולהרבה חברות האחסון אין את המשאבים הנדרשים להקים לעצמם תשתית המייצרת 100% אנרגיה מתחדשת בהיקף שהם צריכות, ישנן שתי דרכים עיקריות בהן הם יכולות לפעול:

Renewable Energy Certificates (REC)

תקן זה מעיד על כך שחברת האחסון השקיעה בחברה המייצרת אנרגיה מתחדשת, השקעה ההולכת לעלויות תפעול ולקידום יוזמות נוספות בתחום האנרגיה המתחדשת.

כאן תוכלו לראות סרטון המסביר את הרעיון בצורה נגישה וידידותית.

(Carbon Offset Certificate (VER

דרך נוספת בה חברות האחסון פועלות היא ע”י קיזוז פחמני – נושא שנסקר בצורה מקיפה ע”י אסף צ’רטקוף ושווה קריאה משלימה לנושא. תקן הנוגע לקיזוז פחמני, מעיד על כך שבמקום כלשהו הופחתה פליטת הפחמן בהיקף שווה ערך לצריכה.

איך לבחור אחסון ירוק?

היות ומאמר זה עוסק באספקט הסביבתי של אחסון אתרים, ולא בצד הטכני שלו – נגע כאן רק בעקרון הרלוונטי לענייננו – מידת הקיימות. בדקו את מידת השקיפות ואת ההצהרות בנוגע לפעולות שהחברה מיישמת הלכה למעשה כדי לשמור על הסביבה.

נסו להבין ככל הניתן היכן ממוקמים השרתים שהולכים לשמש את האתר שלכם ואיזה סוג של אנרגיה הם צורכים. אם ההצהרה בנושא אינה חד-משמעית, ככל הנראה ישנם מספר מקורות אפשריים. בעזרת האתר electricitymap.org תוכלו לבחון את אופני ייצור החשמל הנהוגים במדינה בה ממוקמים השרתים, ולהעדיף שרתים הממוקמים במדינה עם אחוז גבוה של ייצור חשמל ממקורות מתחדשים.

אם ישנן הצהרות ברורות מצד חברת האחסון, הם אמורים להיות מסוגלים לספק פירוט משביע רצון אודות האופן בו הם מתנהלים, לרוב באחד האופנים אשר הוזכרו כאן קודם. אם החברה מציגה תקנים מסויימים המהווים סוג של רגולציה, תוכלו לבדוק גם את אמינותם.

לסיכום

מאמר זה עסק במחיר הסביבתי הכבד של האינטרנט וביכולתנו לעשות בחירה צרכנית פשוטה יחסית – לעבוד רק עם נותני שירות בעלי אחריות סביבתית, המציעים לנו חלופות ירוקות.

בבחירת אחסון ירוק אתם לא מוותרים על האמינות והיעילות של השרתים וגם לא בהכרח עולים יותר. טווח המחירים רחב ותוכלו למצוא גם מחירים המשתווים לאלה של שירותי אחסון אחרים. אם הסתבכתם ואתם לא בטוחים כיצד לבחור שרת אחסון – פנו אלינו בפרטי ונשמח לעזור לכם.

לתקציר הפרקים הקודמים, אפשר להתחיל בקריאה של חיישן למדידת טמפרטורה בעומק קיר – חלק א’.

בחלק זה, ומכיוון שכבר נדרש ממני להציב את החיישנים הראשונים בשטח, אך עדיין ללא מערכת הקריאה (פשוט כי כבר יוצקים יסודות וממ”ד, וזה הזמן להטמין את החיישנים) היה עלי לבחון כמה דברים:

1. שאפשר לקרוא לחיישנים בצורה אבסולוטית (עם כתובית ייחודית לכל חיישן) – כיוון שאחרת, לא אדע בחיים איך לדעת באיזה עומק ומיקום נמצא כל חיישן, נניח אחרי הפסקת החשמל הראשונה.
2. שאפשר לחבר את החיישנים לכבלים ארוכים של כמה מטרים, מבלי לחשוש שהאות יאבד בדרך. לצורך זה נדרש ניסוי קטן.

לאחר שתי הבדיקות הללו, אוכל להכין את מערך החיישנים ולבדוק את תקינותו, לפני ההתקנה בשטח. הקריאה עצמה בפועל תעשה רק לאחר גמר הבנייה, כך שעל הפועלים והקבלן יהיה לנהוג בהם בזהירות יתרה.

תמיד הפחידו אותי המראות של פסולת פלסטיק – בחוף ים הן בתפזורת ובחלקיקים קטנים, בשמורות הטבע, הן בתצורת שקיות מעופפות ובקבוקים זרוקים ובאזורי תעשייה הפסולת נמצא בצורת ערימות של פלסטיקים במכולות האשפה השונות.

יש כמה דרכים לטפל בבעיה העצומה הזאת, במיקרו ובמאקרו.
אני מאמין ששינוי קורה במקביל – מלעלה ומלמטה, ואם נסתכל על השינויים הגדולים ביותר שקרו בהיסטוריית האדם – הן התחילו מלמטה.

אז הפיכת פסולת פלסטיק למוצרים, בתחילה תהיה בקנה מידה קטן וההשפעה על הבעיה העצומה תהיה קטנה.
אבל היי, כל מסע מתחיל בצעד אחד קטן, הנה כבר התחלנו את המסע.

כשהתחלתי את המסע שלי לתוך עולם הרוקחות הטבעית תמיד חששתי להכין לבד סבון. האזהרות לגבי הסכנה הטמונה בשימוש בסודה קאוסטית אותתו לי שלא כדאי לי לקחת סיכון. כשנוכחתי בשיעור בו הדגימה המורה הכנת סבון טבעי עם שמנים צמחיים וסודה קאוסטית הבנתי שזה לא מורכב או מסוכן כמו שחשבתי. תהליך ההכנה עצמו לא ארך יותר מעשרים דקות. לא התלהבתי מההדגמה אבל החלטתי שאם כבר אני מכינה בעצמי תכשירים, מן הראוי שאתנסה גם בהכנת הסבון בעצמי. די חששתי (לא מהסודה קאוסטית) שמא הסבון לא ייצא טוב.

עירבבתי את השמנים הצמחיים עם הסודה קאוסטית (חשוב להגן על העיניים עם משקפי הגנה) עד ליצירת מרקם של פודינג. יצקתי לתבנית. אז קרה הקסם: לאחר כמה ימים הסבון התקשה. הוקסמתי מהתהליך הכימי שביצירת הסבון. ממרקם של שמנים צמחיים הסבון הופך לגוש של מלח (סבון טבעי הוא סוג של מלח) עם גליצרין (גליצרין הוא תוצר לוואי נהדר לעור בתהליך הפקת הסבון).

במשך כחודש חיכיתי שהסבון יהיה מוכן. היה לי קשה להתאפק אבל זה השתלם: הסבון יצר קצף קרמי. זה באמת סבון! הכנת סבון הוא תהליך מדהים ומספק: מה שמתחיל כשמן הופך בסופו של דבר לסבון המייצר קצף. היום כשאני כבר סבונאית מנוסה אני מעצבת את הסבון בכל מיני טכניקות וצבעים טבעיים. לפעמים זה נראה לי כאילו אני סוג של אומנית כשאני מכינה סבון. אני רואה בזה סוג של תרפיה. לטווח הרחוק אני גם חסכתי הרבה כסף על סבונים מוכנים.

רק כשאתה מתנסה בעצמך בהכנת סבון טבעי אתה מתאהב. בסופו של יום אני יכולה להגיד: “וואוו! אני יודעת להכין בעצמי את הסבון שלי”. כמה אנשים יכולים להגיד את זה?

איך אני מכינה סבונים עם כמה שפחות יצירת פסולת? על זה תדעו במאמר הבא.

בוקר שישי

בדרך לקורס פרמקלצ’ר

בית לחם הגלילית

אני אוהב להגיע מוקדם

לטייל בשדות

לדרוך לאט על רגבי אדמה יבשים

לשוטט בין חממות

אני מצלם קצת וחושב

עכשיו נערכות הפגנות ילדים

בכל העולם

גם בנותיי ישתתפו באחת

זו מלחמה אליה נגרר הדור שלהם

בגללנו

כי טעינו לחשוב שאנחנו שונים ונפרדים

לא חלק מהמארג השלם

הרשתות החברתיות יגעשו

יתעוררו ויכוחים

על יערות הגשם ושטחי המרעה

גזי חממה, שריפת דלקים

נִגָּרֵר להרבה נתונים

ושוב נפספס את כל העניין

כאילו אפשר לבודד

דבר אחד מאחר

להפוך לְמִסְפָּר, לִשלוט וּלְוַסֵּת

ואז לפתור את הכל

נעלי העבודה מרעישות

על העלים היבשים

אור השמש חם וצהוב

הצללים ארוכים

אני לא רואה פה ריאות ירוקות

לא יודע כמה טון חמצן מופק

כמה טון פחמן דו חמצני

נקלט פה בכל רגע נתון

אני רק הולך כאן

מרגיש קטן

בין הפיקוסים הענקיים

בכניסה

הענפים שלהם נמוכים

צריך להתכופף קצת

כמו לקוד קידה.

אין דבר עצמתי כמו חבורת אנשים שמתכנסים יחד לביצוע משימה או הליכה לקראת מטרה משותפת. הרבה ספרים ומאמרים נכתבו על עבודה קבוצתית. אני רוצה להביא את הזווית שלי לקבוצה שאני אוהב לקרוא לה בשם “מעגל גברים” כי היא (למרבה ההפתעה) מורכבת רק מגברים אך מתנהגת כמו כל דינמיקה קבוצתית, גם כזאת מעורבת.
הקבוצה מתחילה עוד הרבה לפני שהתחילה במציאות. היא נוצרת ונבראת בתוכי. הרצון שלי שהדבר יקרה מתעורר בגלל חוויות משמעותיות שלי כמשתתף במעגל גברים. בשנת 2012 כאשר עשיתי את דרכי ביער השומרים בטבעון , ראיתי מדורה, התקרבתי והוזמנתי לשבת ליד האש. אז קראו לקבוצה “מעגל גברים פראי” בגלל העובדה שלא היה לה מנחה מובהק. אספר על צורות שונות של מעגלי גברים בפעם אחרת.
בחזרה להתחלת בריאת הקבוצה. כמו אישה שרוצה ילד תהליך ההריון ארוך ולעתים מייגע. אני מתחיל להזיז דברים. מתחיל לשאול את עצמי שאלות טכניות לכאורה שמסמלות את תחילתו של המבנה הבסיסי שבתוכו הקבוצה תתקיים. המבנה הזה (stracture) שאנשי טיפול מכנים סטינג, הוא חשוב ביותר ובלעדיו לא תתאפשר קבוצה. מהות הקבוצה ומשמעותה נוצקת לתוך המבנה אשר מגדיר מתי הקבוצה תיפתח, מה שעות עבודתה ולכמה זמן אני רוצה שתפעל, האם זו קבוצת רכבת שאנשים מצטרפים ועוזבים, מה המינימום של משתתפים ומה המקסימום שהקבוצה תכיל וגם מה מטרות הקבוצה ואיך אשווק ואציג אותה לעצמי על מנת שאוכל להציג אותה לאחרים ולעניין אותם.
קשה לגייס גברים לכל מה שמריח מרחוק כמו טיפול. גברים הרי מסתדרים לבד, לא זקוקים לעזרה וגם אם כן לרוב לא יכריזו על זאת. זאת אומרת שאני ממש צריך להיות מכוון ומדויק במסר שלי על מנת שמי שישמע או יקרא על המעגל יאמר לעצמו:”ואללה זה יכול להתאים לי”. גברים יגיעו למעגל כאשר הם במשבר כלשהו (חיפוש עצמי, חיפוש פרנסה, משבר זוגיות, נתק מילדים) או לאחר שהם אפויים מספיק מבחינת התפתחות אישית בחייהם. ולמה הכוונה? גבר שכבר עשה איזו סדנת מודעות עצמית, הלך לטיפול בשלב כזה או אחר בחיים או הגיע למקום שהוא אומר לעצמו שכל הדברים שניסה לא הצליחו – סיכוי טוב שיגיע למעגל.

כאשר אנשים מתחילים לפנות אליי, אני נוהג לשוחח איתם טלפונית כדי לברר האם הם מתאימים למעגל ולמה בעצם הם רוצים לבוא. יש אנשים שלא אקבל מכמה סיבות. הסיבה הראשונה היא אם הם צרכנים של בריאות הנפש ברמה כזאת שתוכן השיחה גדול עליהם ועלול לפרק אותם מבחינה נפשית או שאני חושש שהקבוצה לא תוכל לעכל את החומר הנפשי שהם מביאים. במעגל שהנחיתי בחיפה הגיע משתתף, בחור צעיר בן 26 שסבל מחרדות שונות ובאמת לאחר כמה מפגשים הבנו בשיחה משותפת שהמעגל לא עושה לו טוב והוא עזב. גם במעגל בהנחיתי בטבעון השתתף בחור שהתמודד עם דיכאון, חרדות ונטל תרופות פסיכיאטריות רבות. לתקופה מסוימת היה ניראה שהקבוצה מסוגלת לשאת אותו והמפגשים דווקא נתנו לו עוגן אך היה ברור שהמטען הרגשי שלו הכביד מאוד על הקבוצה שמיהרה לספק לו פתרונות מעשיים איך להיפטר ממחלתו. במקרה נוסף, בשעת גיוס משתתפים לקבוצה מסוימת, הרגשתי צורך להיפגש עם משתתף ובשיחה איתו התגלה שהוא עבר התעללות פיזית מצד אביו בילדותו ולאחר השיחה איתי שהציפה אותו מאוד הוא פשוט נעלם ולא ענה יותר לשיחותיי. אינני יודע אם מעגל גברים היה מיטיב עימו או מזיק לו.

תמיד אני שואף להתחיל עם בערך 15-16 גברים במעגל חדש מתוך ידיעה שלפחות 3-4 גברים יעזבו כבר בחודש הראשון. לאנשים שרוצים לבוא למפגש התנסות בודד אני אומר שאין חיה כזאת אצלי ואפשר לבוא לחודש התנסות בתשלום. מפגש אחד לא יכול מבחינתי להראות בצורה מלאה את מה שהמעגל נותן. 4-5 מיפגשים בחודש מלא יכולים כבר להראות זאת ואז המשתתף יכול להחליט. בנוסף, הבקשה מהגברים לבוא לחודשים מלאים בתשלום קדימה,  מייצרת מנגנון בולם למשתתף שרוצה לנטוש את הקבוצה מבלי להיפרד. גברים נוטים לעשות זאת מהצורך להימנע מכאב הכרוך בפרידה ובמעגל אני רוצה להנחיל תרבות שונה.

מעגל הגברים נכנס להגדרה של קבוצות לעזרה עצמית ולא קבוצה טיפולית. אני נוהג לומר זאת תמיד למשתתף בשיחה ראשונית. העובדה הזו חשובה מאוד גם אם לא תמיד ברורה למשתתפים שאינם בקיעים בהגדרות של עולם הקבוצות, אך לי היא מאוד ברורה וממקמת אותי בעמדה של מנחה-משתתף. הנחיה משתתפת שונה מאוד מהנחיה של פסיכולוג או תרפיסט. בקבוצה טיפולית נהוג שהמנחה מאפשר לחרדה לעלות על ידי כך שהוא לא מכוון את הקבוצה לתרבות שיחה מסוימת או לנושאים רלוונטיים. הכל פתוח ועצם זה שהכול פתוח מכניס את המשתתפים למצב רגרסיבי (חזרה להתנהגויות ורגשות ראשוניים) והנחות סמויות (הנחה סמויה יכולה להיות שהמנחה יכול בכוחו בלבד להציל את הקבוצה ולפתור את בעיותיהם של משתתפיה). בקבוצות שלי אני אומר שהכוונה היא “לדיבור מדויק שיוצא מהלב, נכנס אל הלב וללב העניין” ובכך אני יוצר כוונה. לעתים אני מכניס פעילויות שונות, בעיקר במפגשים הראשונים כאשר המשתתפים רק מתחילים להכיר איש את רעהו. פעילויות אלו מטרתן להקל על ההיכרות וליצור אווירה טובה אך כמובן שגם שם לא כולם חווים קלילות ושחרור. בשיטה שתיארתי להלן יש חיסרון בולט מבחינתי כי הוא לא מאפשר לפעמים למשתתפים להביא את עצמם בצורה אותנטית ואמיתית ואולי ענף  מאוד ראשוני עלול להיגדע בתחילת הצמיחה בכך שאני מנחיל תרבות שאומרת “ככה זה במשפחה שלי, ככה אני רוצה שתנהגו”. המשתתפים, ככל הניראה לא יעזו לעשות דברים כנגד “האבא” של הקבוצה ומה שהוא מחליט מתוך חרדה קדמונית לאיבוד אהבה או שייכות וגם מתוך התמסרות לסמכות שהיא “יודעת, וותיקה, מכתיבה ושולטת”. בהמשך הדרך וכאשר המשתתפים מתחילים לחוש בנוח, התקווה שלי היא, כמו ילדים או מתבגרים, שהגברים ימצאו בעצמם את האומץ למרוד בי, לומר את עצמם בעצמם ויצאו לחפש את התרבות והמנהגים שהם רוצים שינכחו בחיי הקבוצה ולאו דווקא מה שאני כמנחה החלטתי בראשית חייה.

קבוצה לא יכולה להתקדם מילימטר מעבר למקומו של מנחה הקבוצה. אם לי כמנחה יש רגשות של בושה בנושא מיניות או פחדים בנושא עימות וקונפליקט, יהיה לי קשה עד בלתי אפשרי לעודד ולקדם את הקבוצה בנושאים אלו. בסופו של דבר מנחה קבוצה הוא רק בנאדם שנמצא במסע התפתחות אישית ומקצועית וחשוב לזכור זאת. לעתים משתתפים עוזבים את הקבוצה כי חוו אותי בצורה תוקפנית, לא מכילה או שנטשה אותם ואת רגשותיהם. לדוגמא, משתתף בקבוצה עזב כי הערתי לו שדבריו נשמעו פילוסופים ולא אישיים. כמובן שיתכן שהיו סיבות נוספות לעזיבה אך מבחינתי הוא חווה אותי כמשתיק ומסרס כפי שחווה את אביו בילדותו. אפשר לקרוא לביקורתיות זו שיצאה ממני “ככשל אמפתי”. ביחסים עימו כנראה שהמקום הזועק קרא לי באופן לא מודע לשחזר מקום נוזף ומאשים ובכך הוא השלים מהלך של עזיבה כפי שעשה במקומות אחרים. אני כותב מילים אלו מתוך מקום כנה ומתבונן על חוסר המושלמות שלי, על תהליך הלמידה שלי ועל המחירים שאני ומשתתפי הקבוצה משלמים בחוסר מושלמות זו הפוגשת מקומות כאובים שלהם. ככה זה.

יום המפגש הראשון מגיע. אני כותב לאנשים ומזכיר להם עובדה זו וכך גם את התשלום עבור ההשתתפות לחודש הקרוב. לחלק מהאנשים תזכורת על תשלום יכולה להישמע טרחנית או מצוקתית אך מבחינתי זהו דבר חשוב התומך במבנה שתיארתי קודם ובלעדיו הקבוצה לא יכולה להתקיים (ובמובן מסוים גם אני חדל להתקיים). התזכורת על המיפגש מעוררת את המשתתפים שחלקם אולי מנותקים רגשית מכך שמהלך כל כך משמעותי יתחיל בקרוב. אני מגיע שעה לפני ההתחלה כדי להכין את מקום המפגש. סידור הכיסאות במעגל בצורה מדויקת מבחינה גאומטרית הוא משמעותי בכך שיוצר סדר, אסתטיות ויופי.

המיפגש הראשון מתחיל בכך שאני מברך את המשתתפים על האומץ שלהם להגיע ולקחת חלק במעגל, חולק איתם את ההתרגשות (ותמיד אני מתרגש) שאני חש במעמד זה ובעצם כך נותן לגיטימציה לחרדה שכולנו חשים, מספר להם מעט על ההיסטוריה של מעגלי גברים ועל החיבור שלי לנושא ואז מזמין את המעגל להתחיל להכיר את משתתפיו ובכך מתחיל המסע המשותף. במאמר הבא אכתוב על סוגי מפגשים, תמות ונושאים שעולים, חלוקת זמן במעגל, תרבות שיחה, קונפליקטים, על מה לא מדברים ועל מה כן, משתתפים מוחצנים מול מופנמים, עצות, הדהודים ודיבור בשפת אני.

לפני כחמש שנים, הצטרפתי לראשונה לתרגול זן מסורתי עם קבוצה קטנה בחיפה.

כשנתיים קודם לכן נולדה לי ביתי השנייה, לא ישנתי טוב בלילות, העסק שהקמתי קרטע והעבודה השתלטה על חיי. הרגשתי שאני לוקח אותה איתי לכל מקום ולא מצליח להשתחרר מהרשימה האינסופית של הדברים שעליי לעשות. הייתי לחוץ, מתוח, עצבני ובלתי נסבל. לאחרים ולעצמי.

מעולם לא התנסיתי בתרגול זן, ובכל זאת חשבתי שאני יודע מה זה. הכרתי מעט את האסתטיקה של גני הזן היפניים והיה לי נעים לדמיין את עצמי יושב ומודט על טטאמי בגן ירוק שכזה, מחזיר את השלווה לחיי.

באחר צהריים קייצי אחד, נפגשתי עם חברי קבוצה המתרגלת באופן קבוע אחת לשבוע.

לבשנו חלוקים אפורים ואחידים והתישבנו בדממה על כריות במעגל. אחד החברים קם, הדליק קטורת וקד קידה מול פסל בודהה שישב על ספריה ישנה. חבר אחר הכה בקערה והתחיל לשיר משהו בקוריאנית.

הסיטואציה נראתה לי כל כך מוזרה שנשכתי את שפתיי כדי לא להתפוצץ מצחוק. אחר כך קמנו והחברים החלו בצ’נטינג של סוטרות. ניסיתי לעקוב אחריהם, אבל הטקסט היה בתעתיק מקוריאנית לאנגלית ולא הבנתי מילה.

לרגע הרגשתי כמו בבית כנסת וזה עורר בי התנגדות קשה. זה לא נגמר. הדם פעם ברקותיי, היה לי חם והחלוק הארוך שלבשתי רק בישל אותי עוד יותר. כל העניין נראה לי כמו טעות והתחלתי לתכנן איך לתרץ את העזיבה שלי מיד כשתגמר השירה. רק שתיגמר כבר.

ובכל זאת מצאתי את עצמי נשאר גם כשנסתיימה השירה. התיישבנו על הכריות, גבנו פונה למרכז המעגל ופנינו מול הקיר. מישהו היכה שלוש פעמים במקל במבוק חצוי במרכזו וזה נתן את האות להתחיל במדיטציה.

“מה אני עושה פה? מה לי ולדבר המוזר הזה? מה זה קשור אליי?”

השאלות האלו לא פסקו לנקר בראשי. הזמן חלף מאוד לאט, הרגשתי שהוא זורם לאחור ולא אצא מהחדר הזה לעולם. כשהיתה הפוגה קלה ממבול המחשבות שמתי לב שמאוד לא נוח לי. הכרית שנראתה לי רכה בתחילת הישיבה היתה פתאום קשה כאבן. כאב לי הגב, כאבו לי הברכיים. הייתי משוכנע שהאיש עם המקל התבלבל או שהשעון שלו מקולקל, “למה הוא לא מכה במקל כבר?!?” התעצבנתי.

לא רציתי להיות שם יותר, רציתי להיות במקום אחר, כל מקום, רק לא במקום בו הייתי.

ואז נשמעה מכת מקל נוספת, האות לקום. הנחנו את המזרונים והכריות בצד, שעונים על הקירות והתחלנו להלך במעגלים כשאני גורר את רגליי הרדומות ופוער רווח ביני ובין האיש שלפניי.

דווקא כשהרגליים התחילו להשתחרר לי נשמעה שוב מכת מקל, התיישבנו לחצי שעה נוספת, ארוכה, דביקה וכואבת.

זו היתה חוויית הזן הראשונה שלי.

הערב הוכתר בעיניי כטעות. אכזבה, בזבוז זמן מוחלט שאין לו שום קשר אליי.

שבוע לאחר מכן באתי שוב. וגם בשבוע שאחריו.

היום אני מבין שבאותו ערב מוזר, בפעם הראשונה, שרפתי את המחסן.

במחסן הזה היו ערימות של ארגזים, מלאים בדעות קדומות על העולם ועל עצמי. בצד אחד מסודרים ומקוטלגים הארגזים עם הדברים שאני אוהב ומעדיף, הדברים שמתאימים לי ואני רואה כחלק ממני. ובצד השני הארגזים עם הדברים שאני לא אוהב, מעדיף להרחיק מעליי, הדברים שאני פוחד מהם ומעדיף שלא להתקל בהם. באמצע, הדברים שאני אדיש אליהם, לא אוהב ולא לא אוהב. אינסוף דעות, התניות, הרגלים שסחבתי איתי לכל מקום, בכל זמן. גם לתרגול הזן עצמו באותו אחר צהריים חם.

המחסן הזה היה על הגב שלי כל כך הרבה שנים שחשבתי שזה באמת שלי, שזה חלק ממני, שזה אני.

רק כשהוא נשרף, נפתחה לרגע האפשרות לראות שמאחוריו, בוהק ומאיר, תלוי ירח.

עם התרגול אני שם לב שהמחסן המוזר הזה שב ונבנה מחדש עוד בטרם כבות הלהבות. בכל רגע, עם כל חוויה, נותר אוסף, מקוטלג לארגז ונערם לערימה גבוהה. כמו בסרט שרץ לאחור, המחסן מתהווה והנה הוא שוב עומד על תילו ומסתיר מחדש את מה שקורה עכשיו. את הירח.

בהקשר הזה, תרגול הזן הוא קופסת הגפרורים שלי.

שיר ההייקו הפותח את הפוסט הזה נכתב על ידי המשורר היפני Mizuta Masahide.

חברים שמעוניינים להצטרף אלינו לתרגול מדיטציה בדרך הזן מוזמנים למצוא קבוצת תרגול קרובה באתר בית הספר של קואן אום.

לפני כשנה וחצי חזרתי בהיסוס לתחביב נעורים ישן, דגמי פלסטיק. בזמנו הדרכתי בגדנ”ע אוויר ובהתאם בניתי בעיקר דגמי מטוסים. הפעם נשארתי קרוב לאדמה, ובונה בעיקר דגמי רק”מ וכלי רכב. קנה המידה נותר כשהיה – 1:72, האורך הממוצע של הדגמים – עד 10 ס”מ. יש הבונים דגמים גדולים יותר, אני מנסה להישאר במסגרת מה שאפשר לאחסן בויטרינה אחת ולא לחזור לימים בהם תקרת חדרי בבית הורי כוסתה דגמי מטוסים. הרבה דברים השתנו בשלושים ומשהו השנים שחלפו – רמת הדגמים שאפשר לראות ברשת, סרטוני ההדרכה הזמינים, החברים במועדון בוני הדגמים  IPMS  ישראל, חומרי הבניה שהשתכללו והיכולת להזמין כל דבר בקלות.

כדי להכניס אותנו להקשר, נדרשתי לתכנן פין שטוח שיוכל לזוז לשני הכיוונים, לשליטה באמצעות ארדואינו. אני מניח שאתם מכירים את סביבת הפיתוח בארדואינו, לפחות עקרונית, ואם לא, אז כדאי לראות קצת בקישור הזה מה אפשר לעשות עם הטכנולוגיה הזו. יש עשרות דרכים שבהן ניתן לבחור כדי לבצע את המשימה, ובסופו של דבר מה שיקבע מה הדרך שבה תשתמשו היא הזמינות שיש לכם לחלקים שונים, והידע שיש לכם לגבי הפעלתם.

בעצם, אפשר להבין את המערכת כהמרה של שליטה בתנועה סיבובית לשליטה בתנועה קווית. לצורך העניין, לא נתעמק בפרויקט שלשמו נדרשתי לעשות זאת, אלא במנגנון עצמו.