מתקן לשעוני יד לתלייה על קיר… מפה לשם, החלטתי שמעניין יהיה לעשות את המתקן בצורת שעון יד גדול. בפינטרסט אפשר למצוא כמה דוגמאות למתקנים לשעונים, אבל לא התחברתי לשום דבר יותר מדי, והם גם תמיד היו למספר שעונים, ואף פעם לא למעל עשרים, ולשם אני שאפתי. הרי זאת מתנה למישהו ספציפי שיש לו כ25 שעונים והאוסף עוד יכול לגדול.

המתקן המינימליסטי עשוי מצינורות ביוב 4 צול, חתוכים לחצאים ושלישים, מחוברים ביניהם. החלק שדרש יצירתיות היה השלב של החיבור ביניהם. כל השלבים מתועדים בסרטון הקצר, אבל אפרט קצת יותר כאן בטקסט כדי להוסיף מידע רלוונטי על התהליך. נקדים בסרטון, ונמשיך בשלבים למי שצריך הסברים.

הגב מזכיר לי בזמן האחרון מי בעל הבית פה, ושואל מה לבן 50 פלוס המוכר למדע האורטופדיה, ולתחביבים נמרצים כמו נגרות וטיולים למיטיבי לכת. עד שיתרצה ונגיע לעמק השווה כנראה לא יהיו הרבה פרויקטים חדשים, אבל הבטלה הכפויה מעלה את הרצון להעלות זכרונות ולתת עצות מהיציע, לחזור לסדרת הפוסטים על שולחן הנגרות ולעדכן מה התחדש עם השנים.

מי שיש לו שולחן נגרות די בסיסי כמו שלי, כלי עבודה ושאריות עץ – יכול לבנות, לנסות ולחקור מתקני עזר כאוות נפשו. כל מיני מלאכות כמו קידוח וניסור בזווית מדויקת או הקצעה מורכבת, אינן טריוויאליות לחובב שלא מנגר בכל יום ואין לו "muscle memory" מתאים. כמה פיסות עץ במקום המתאים – והקצעה בזווית קשה הופכת להסעה פשוטה של  המקצועה כנגד גובל.

אותי כנראה מניעה הסקרנות לא פחות מאשר העיסוק במלאכה עצמה, ומכאן מגוון הניסוייים שחלקם כמובן יותר או פחות מוצלחים

תהליך הכביסה אמנם מוכר, אבל כל מרכיב בו הוא יצרן פסולת בפני עצמו: בשלב הכיבוס יש לנו את מכונת הכביסה עצמה שבוודאי תהליך ייצורה היה מזובל למדי, יש את הסבון והמרכך על בקבוקיהם וכימיקליהם, את המים שזרומים לביוב ואת החשמל הלא ירוק שלנו. בשלב הייבוש יש את המייבש זולל האנרגיה, או לחלופין את מתקן התלייה והאטבים שנוהגים להתפרק ולהתפורר. מצאנו לאט לאט שכל אחד מהשלבים האלה יכול להיות יעיל יותר, זול יותר לאורך זמן, וגם ירוק יותר.

זו הפעם הראשונה שאני כותבת מדריך, אז אשמח למשוב גם על איכות/בהירות ההסברים שלי. האם "חפרתי"? (כנראה כן). האם חסר מידע?

העריסה היא מתנה ממני לכבוד הלידה, והרעיון בהתחלה לא התקבל כלכך. היו שאלות מטעם הזוג הצעיר: מה פירוש עריסה שבונים לבד? יש לזה תו תקן? זה יתאים לצבעים של החדר?

אני נגרית חובבת, ממציאנית קצת הזויה, לא מאורגנת, די חפיפניקית. ב- 30 שנים האחרונות עשיתי די הרבה פרוייקטים שימושיים עם עץ, וכמעט תמיד בסוף הצליח לי. לא ברור איך. בדרך כלל הלקוח הייתי אני בעצמי. הפעם, העריסה היא לנכדתי והלקוחות הם הוריה, שלשמחתי מרוצים מאוד מהתוצאה. ואם הם מרוצים – גמני מרוצה.

הפרק החמישי בעלילות שולחן הנגרות בסדנא הביתית. הקצעה היא פעולה המלווה בהפעלת כח אופקי על השולחן. השולחן שלי קל מדי ושני זוגות המלחציים לא אידיאליים. הפעם ננסה כמה מתקני עזר לסיוע בהקצעה.

בשבועות האחרונים אגרתי מידע רב והפצתי אותו בנוגע לאסון באמזונס, המשבר האקולוגי העולמי הגדול ביותר, לפחות לשנת 2019. בדרום האמזונס בברזיל נרשמו השנה מעל ל- 74,000 שריפות, כאשר כ10,000 מתוכם ממש מהימים האחרונים, השנה הכי בוערת בעשור האחרון. על פי נאסא, חלק מהשריפות כל כך גדולות שניתן לראותן מהחלל! הדיווחים ברחבי הרשת מראים תמונה לא מעודדת במיוחד: איזורים שלמים שלא ניתן להבחין בהם מרוב סמיכות העשן, שריפות יותר גדולות ממגרשי כדורגל, סאו פאולו תחת עננה שחורה באפילה כמעט מוחלטת בשעות הצהריים.

סאו פאולו בחושך ב2 אחרי הצהריים

לצערנו הרב שריפות ענק משתוללות גם ברחבי אירופה ואפריקה, תנאי אקלים קיצוניים כבר תועדו בכל פינה בתבל, מחקרים המזהירים אותנו לגבי עתידנו מתפרסמים מידי יום ואנחנו בנקודת אל חזור, מדענים מסוימים אפילו נותנים דד-ליין: יש לנו 12 שנה להציל את עצמנו. אבל החשיבות שיש ליערות הגשם באמזונס היא כל כך רבה שהשלכות השריפות הן הרות אסון, הרס חסר תקדים. יערות הגשם באמזונס, או בכינויים (ולא סתם) “הריאות של כדור הארץ”, אחראים לפליטת מעל ל20% מהחמצן אותו אנו נושמים ואחראים לספיחה של כ25% מהפחמן הדו חמצני, יותר מכל שאר יערות העולם ושאר יערות הגשם. האמזונס, בגודל של כ5.5 מליון ק”מ רבועים, הוא הכלי החשוב ביותר שנותר לאנושות כדי להילחם בשינויי האקלים ובהתחממות הגלובלית. וזה עוד בלי שניגע במגוון הביולוגי הקיים באמזונס הכל כך חשוב לקיום מערכת אקולוגית יציבה ובריאה, דבר ההכרחי להישרדות האנושות. כריתת עצים ביער הגשם מייצרת 8% מפליטות הפחמן הדו חמצני הגלובליות, יותר מכל האיחוד האירופי.

שריפות טבעיות כמעט ולא קורות באמזונס בגלל מזג האוויר הלח. אז איך בעצם התחילו השריפות האלו?

מדענים ומומחים טוענים לשלוש סיבות עיקריות: כריתת יערות, חקלאות ובצורת.

“קשה מאוד שיהיו שריפות טבעיות באמזונס; זה קורה, אבל הרוב מגיע מידם של בני אדם”, אמר פאולו מוטיניו, אחד המייסדים של המכון לחקר הסביבה באמזונס. מוטיניו, שבילה כמעט 30 שנה בעבודות ביערות האמזונס, אמר כי שריפות משמשות לרוב לניקוי שטחים אדירים לחקלאות או כריתת עצים. השריפות בקלות יכולות לצאת מכלל שליטה, בעיקר בחודשים בהם לא יורד כמעט גשם – בין אוגוסט לנובמבר.

השריפות באמזונס והעננה השחורה מעל סאו פאולו. הקשר ישיר

נשיא ברזיל, ז’איר בולסונארו, זכה לביקורת רבה מצד מנהיגים עולמיים על התנהלותו באמזונס, שם הסירה ממשלתו את ההגנות הסביבתיות כדי לעודד חקלאות וכרייה במכרות.

אנשי איכות הסביבה טוענים כי החקלאים הציתו את היער כדי לפנות אדמות לרעות בקר. לדבריהם, מדיניות הפיתוח של הממשל מאשרת ומעודדת את כריתת היערות לצורכי חקלאות, מרעה בקר וכרייה. תאוריה נוספת, אולי מעט קונספרטיבית, טוענת שהשריפות נגרמו ולא בטעות שבוע לאחר שהילידים הברזילאים באמזונס זכו בתביעת ענק בבית המשפט כנגד אחת מענקיות הנפט.

אלפי ילידים וילידות, אנשי השבטים של האמזונס, נאבקים כבר שנים כנגד מדיניות ממשלות ברזיל השונות לגבי הניצול המסיבי של יערות הגשם, אבל בחודשים האחרונים, מאז מינויו של בולסונארו, המאבק החריף, אלפים מסכנים את חייהם יומיום ויוצאים לרחובות, בין היתר בעיר הבירה ברזיליה, כדי להפגין נגד בולסונארו ולעצור את תופת השריפות ואת תופת המדיניות הממשלתית באיזור. ילידי האמזונס, הם משם ולכן הם הראשונים להיפגע ממדיניות כזאת דורסנית, אך אם המדיניות הזו לא תשתנה במהרה ובאחת, ההשפעות השליליות לא ייפסקו בברזיל, אלא ישפיעו על כל העולם ועל האנושות כולה.

מפגין מול שוטרים

הילידים מפגינים כבר חודשים

בולסונארו מצידו, לא בוחל באמצעים, ביטל את הביקורת והציע, ללא כל עדות או הוכחה, כי השריפות נגרמו על ידי פעילים של ארגונים לא ממשלתיים כגמול על צמצום המימון שלהם וכדי לגרום לו להיראות רע מול הציבור. “אולי – אני לא מאשר את זה – הם מבצעים כמה מעשים פליליים כדי למשוך את תשומת הלב כנגדי וכנגד ממשלת ברזיל”, אמר בולסונארו בתקשורת. “יש מלחמה בעולם נגד ברזיל – מלחמת מידע”, הוסיף לומר.

התובעים הפדרליים באזור האמזונס פתחו בחקירות לגבי הגברת כריתת היערות בחודש האחרון, על פי דיווחים של התקשורת המקומית. התובעים אמרו כי הם מתכוונים להגיש רשלנות אפשרית מצד הממשלה הלאומית באכיפת קודים סביבתיים.

https://www.youtube.com/watch?v=zhESYHHbzsc

עידכון: נכון ליום שבת 24.8.19, התחיל לרדת גשם באמזונס. גם בולסuנארו הבטיח לשלוח חילות ופלוגות של הצבא כדי לסייע להילחם באש. לפי מיטב ידיעתי, רוסיה ובוליביה שלחו מטוסים לכיבוי שריפות בשביל להילחם באש. ואולי עוד מדינות יצטרפו למאבק. המאבק הוא לא רק של ברזיל, הוא של כולנו.

נקודה חשובה: שריפות ענק משתוללות גם בבוליביה, פרו ופרגוואי. האמזונס הבוליביאני איבד 1,600,000 דונם של יער טרופי. הרשויות בבוליביה מנסות לקבוע את סיבת השריפות. מחוז סנטה קרוז, בו מתרחשות מירב השריפות בבוליביה, הוא אזור קריטי לחקלאות ולגידול בקר. נשיא בוליביה שכר מטוס כיבוי לביצוע משימות כיבוי אש של האמזונס הבוליביאני. בפרו דיווחו על רמות גבוהות יותר מהרגיל של פחמן דו חמצני בגלל השריפות מברזיל ובולוביה,

מפה של השריפות המתחוללות ביבשת אמריקה הדרומית.

מה שהוביל לדאגה לבריאותם של התושבים. דיווחו גם על שריפות בודדות באיזור, אולם הרשות האזורית עידכנה כי אין להן קשר לאלה בברזיל. ממשלת פרגוואי הכריזה על מצב חירום בעקבות שריפות שפרצו במחוזותיה.שריפות גם דווחו בגרינלנד ובסיביר וברחבי אירופה. חודש יולי דווח להיות החודש החם ביותר בהיסטוריה ברחבי העולם. מכל השריפות המשתוללות, אלו ביערות הגשם באמזונס הן המדאיגות ביותר.

אבל אנחנו לא בברזיל, אז מה אנחנו יכולים לעשות?

הצעד אולי הכי חשוב שאנחנו יכולים לעשות בתור אזרחים הוא להפעיל לחץ אזרחי, להראות את כוחנו כשאנחנו מאוחדים לקראת מטרה משותפת – הזכות שלנו לאוויר נקי, מים נקיים, אדמה בריאה. על מנת להקל עליכם מלשוטט ברשת, קיבצתי מספר צעדים שונים שתוכלו לנקוט כדי לעזור לשמר את האמזונס, לכבות את השריפות ובשאיפה לשנות את מדיניות ממשלת ברזיל באמזונס.

תרומות כספיות

ישנם מספר אירגונים לא ממשלתיים וארגוני צדקה שניתן לתרום אליהם שפועלים באופן ישיר לשימור יערות הגשם ובפרט האמזונס:

• Rainforest Trust: אירגון שכל יעודו לקנות שטחים לשימור ביערות הגשם ברחבי העולם ולשמר את החיים הילידים שם, מציע אפשרות לבחור בדיוק לאיזה פרוייקט הכסף שלכם יגיע. מאז 1988, האירגון הציל כמעט 100 מיליון דונם של יערות גשם. https://www.rainforesttrust.org
• One Tree Planted: אירגון שכל מטרתו הוא ייעור מחדש של העולם. זהו אירגון שפועל בכל העולם ובמידה ותחליטו לתרום את כספיכם אליהם תוכלו לבחור איפה בעולם הם ישתלו את העץ (בתקווה עצים) שתתרמו. https://onetreeplanted.org
• Plant A Billion Trees: זהו קמפיין של The Nature Conservancy שמטרתו לשתול מיליארד עצים ברחבי העולם. https://www.nature.org/en-us/get-involved/how-to-help/plant-a-billion/
• Rainforest Action Network: אירגון הפועל נגד חברות ותעשיות שכורתות יערות ומחמירים את שינויי האקלים, מספקים מחקרים התומכים בפעילותם. זהו גם כן אירגון הפועל בינלאומית שכרגע מאפשר תרומה ישירה למען האמזונס. https://www.ran.org
• World Wildlife Fund: משימתם היא לשמור על הטבע ולהקטין את האיומים הדוחקים ביותר על מגוון החיים בכדור הארץ, פועלים ב6 תחומים חשובים: אוכל, אקלים, מי שתיה, חיות בר, יערות, אוקיינוסים. באתר שלהם הם מציעים עוד דרכים בהם אתם יכולים לסייע ליערות הגשם ולילידים באמזונס. https://www.worldwildlife.org
• Amazon Watch: מגינים על האקלים ועל יערות הגשם על ידי תמיכה בילידים. https://amazonwatch.org
• The Amazon Conservation Team: כשמו כן הוא, אירגון שכל מטרתו היא לשמר את המגוון הביולוגי ואת שלמותם של היערות והן שמירת הזכויות של הילידים החיים שם. https://www.amazonteam.org
• The Rainforest Alliance: האירגון גם כן אוסף תרומות להילחם באש ובזילות ביערות הגשם באמזונס. פעולת האירגון “ברית יערות הגשם” הינה רחבת היקף, החל במאבק בכריתת היערות ובשינוי האקלים לבניית הזדמנויות כלכליות ותנאי עבודה טובים יותר עבור אנשים כפריים, על ידי פתרונות לאתגרים סביבתיים וחברתיים דחופים. פעולתם מביאה יתרונות אמיתיים ומדידים ליערות, לקהילות ולמגוון הביולוגי ברחבי העולם. מאחר והם תומכים ביער בריא=חקלאות בריאה, יש להם תו תקן למוצרים ולחברות שלא מזיקים ליערות הגשם, אפשר לחפש את המוצרים האלו במדפים הקרובים לביתכם (לא יודעת אם הם קיימים בישראל) או להזמין ישירות מהאתר. https://www.rainforest-alliance.org
• Amazon Aid Foundation: מחנך ומפעיל אזרחים גלובליים להגנה על האמזונס באמצעות אמנות, מדע, מולטימדיה וקולנוע. https://amazonaid.org
• TIME – This Is My Earth: אירגון משלנו כחול-לבן. בדומה לכמה אירגונים אחרים, הם לא עובדים ישירות באמזונס, אבל פעילותם חשובה לא פחות לשימור המגוון הביולוגי. בכספי תרומות הם רוכשים אדמות ודואגים להעביר אותם לידי הילידים לשימור עבור דורות העתיד. https://this-is-my-earth.org

עצומות

ישנם מספר אירגונים (שגם להם ניתן לתרום, אם תרצו) האוספים חתימות של אזרחים מודאגים ואכפתיים מכל קצוות תבל בנושאים שונים, ביניהם תמצאו גם:

• Change Petitions: אתר העובד ברמה בינלאומית, מעודד אנשים לפתוח עצומות ולאסוף חתימות לגבי כל נושא החשוב להם. בחיפוש מהיר באתר ניתן למצוא מספר לא מבוטל של עצומות הנוגעות ליערות האמזונס. https://www.change.org/search?q=amazon%20rainforest
• Greenpeace: אירגון מאוד מוכר שפועל כבר עשרות שנים בתחומים סביבתיים ומנהל מאבקים ממושכים בעד שימור הטבע. האירגון נחל לא מעט הצלחות ופועל בקנה מידה כלל עולמי עם מאות אלפי מתנדבים ומיליוני תורמים. המאבק שלהם בשימור יערות הגשם לא התחיל עם השריפות האחרונות בברזיל אלא מתרחש כבר מספר שנים. לעצומה: https://www.greenpeaceil.org/forests-2016
• Avaaz: באופן אישי זהו אחד האירגונים המועדפים עליי. האירגון עובד במתכונת דומה לchange, פלטפורמה אינטרנטית פתוחה שבה כל אחד יכול להתחיל עצומה בנושא החשוב לו, בין אם מקומי או עולמי, אך בשונה מצ’יינג’, אוואז מחבר את העצומות האלו לתוצאות בשטח ולוחץ אנשי מפתח ופוליטקאים בעלי השפעה לבצע את השינויים הנדרשים. לאוואז אמנם 5 שנות פעילות בסך הכל וכבר נחלה הצלחה רבה בהרבה תחומים וניצחה הרבה מאבקים ברחבי העולם, העצומות של אוואז מתורגמות ל15 שפות ונגישות באופן ישיר למעל ל50 מיליון משתתפים ב194 מדינות, וכבר ניהלה מעל ל2,500 עצומות בנושאים הקשורים לשימור הטבע, פגיעה במיעוטים, הפסקת ניצול בעלי חיים ועוד. הקמפיין להצלת האמזונס: https://secure.avaaz.org/campaign/en/amazon_apocalypse_loc/?fpla

שינויים בהרגלים

כוחו של האזרח הקטן, נאמר הרבה פעמים, הוא בכיסו. איגדתי כאן מספר הצעות, חלקן נוגעות לשימור יערות האמזונס בפרט, חלקן נוגעות למלחמה האישית של כל אחד מאיתנו נגד שינויי האקלים ולשימור המגוון הביולוגי בעולם.

• הפחתת צריכת מוצרי נייר ועץ המגיעים מיערות הגשם: לא תמיד ניתן לדעת מניין מגיעות המחברות עליהן אנחנו כותבים או נייר הטואלט בו אנו משתמשים. לכן המלצתי היא להפחית את השימוש בהם ככל הניתן. אפשר לבדוק באתר של “ברית יערות הגשם” (ע”ע) שמה שאתם קונים אכן לא מגיע מיערות הגשם (עם עץ זה אולי קצת יותר קל) https://www.rainforest-alliance.org/find-certified
• קנייה מקומית: לקנות תוצרת שהיא מקומית, גם פירות וירקות, ככל הניתן. קנו מקומי, איכלו מקומי – זה אולי אומר שפירות מסוימים לא יהיו קיימים כל ימות השנה ורק בעונה מסוימת, או שאולי משהו שאתם רגילים אליו מאוד והוא אפילו מאוד בריא יצטרך לרדת מהתפריט (למשל קינואה). קנייה מקומית מפתחת את הכלכלה המקומית, מפחיתה שינוע של מוצרים (ולפיכך מונעת פליטת גזי חממה ופחמן דו חמצני) וגורמת לצריכה יותר מודעת ומצפונית.
• Go Vegan: אולי לחלק זה נראה שינוי מאוד קיצוני ואני לא בעד שינויים קיצוניים, לכן גם אם השינוי יהיה בהדרגה זה מעולה וזה עוזר. למשל, בתור התחלה, הפחיתו עד שתעלימו לחלוטין את צריכת הבקר שלכם, וזאת במיוחד אם אתם רוצים לסייע למצב באמזונס. חלק ניכר מבשר הבקר הנצרך ברחבי העולם מגיע מיערות הגשם, אותם כורתים כדי לרעות בקר בשטחם, ועל הדרך גם מגרשים ילידים מבתיהם. עוד נתונים מעניינים: על כ80% מהאדמות המיועדות לחקלאות, הרבה מהן באמזונס, מגדלים את המספוא והאוכל לבעלי החיים שאנחנו הורגים כדי לאכול, תעשיית המוצרים מהחי היא התעשייה המזהמת ביותר שפולטת הכי הרבה גזי חממה לאטמוספירה ובנוסף, במעבר לתזונה טבעונית אתם לא רק עוזרים לבעלי החיים אלא מפחיתים את כריתת היערות, מפחיתים את פליטת גזי החממה, מפחיתים את בזבוז המים ועוד.
• קנו תוצרת אורגנית: קנו אורגני ככל הניתן, לא רק ברכישת מוצרי מזון אלא גם ברכישת מוצרי קוסמטיקה וניקיון – העדיפו תמיד את המוצרים הטבעיים, האורגניים, הם בדרך כלל מיוצרים בתוצרת מקומית. ואם אתם יכולים להכין בעצמכם – מה נפלא!
• עברו לדפדפן ecosia.org: זהו דפדפן חיפוש שמחוייב לשתול עץ על כל 45 חיפושים. www.ecosia.org
• צריכה מצומצמת ומחושבת: אני לא אטיף לכם להפסיק לקנות כי אני מבינה את הצורך. אני כן אדגיש שחשוב לקנות לפי צורך ולא עם העיניים (בגרגרנות) ולדעת איפה אתם קונים ומה אתם קונים. להסתכל תמיד על רשימת הרכיבים ולוודא שאין שם שמן דקלים (או שם אחר לשמן דקלים), סויה או מייצבים מהחי, להמנע ככל הניתן מצריכה של תאגידי ענק כמו נסטלה, קוקה קולה, פרוקטר וגמבל, ועוד חברות כדומיהם, ואם חשוב לכם תוכלו להימנע ממוצרים המגיעים מברזיל עד שיחזירו את ההגנות הסביבתיות שהסירו. ומעבר לכך ולנקודות שציינתי למעלה, אתם יכולים גם: לעשות שימוש חוזר, לקנות מוצרים ובגדים יד שניה, לתקן כל מה שניתן ככל שניתן, לתרום חפצים שאין לכם בהם צורך, להפריד זבל ולעשות קומפוסט, למחזר ועוד. באמת שיש הרבה מה שניתן לעשות.
• לחץ צרכני: רשת הסופרים הידועה שופרסל מוכרת מוצרים רבים המגיעים, בדרך ישירה או עקיפה, מהאמזונס ופוגעים, בדרך ישירה או עקיפה, ביערות הגשם. כצרכנים אנחנו יכולים להפעיל לחץ ולדרוש מרשת שופרסל לשנות את מקורות האספקה שלה. ניתן לשלוח מייל למנהלת האחריות התאגידית של שופרסל: lironsh@shufersal.co.il. שופרסל רוכשת את מוצרי הבשר שלה מאוליגרך ארגנטינאי בשם אדוארדו אלשטיין, מבעלי השליטה בחברת האחזקות IDB, שמעבר לשופרסל, מחזיקה גם בישראייר, כלל ביטוח, סלקום ועוד. הפעילות של אלשטיין פוגעת ביערות הגשם בצפון ארגנטינה (שגם שם יש שריפות עכשיו) במסגרת חברות הבשר שהוא מחזיק, הבשר אותו שופרסל מוכרת לנו, לקוחותיה בישראל. צרכנות מודעת משפיעה! כוחנו הוא בכיסנו, וחשוב שבסופו של דבר לא נממן פעילות שהורגת את הקיום שלנו על גבי הפלנטה. קישור לכתבה בגלובס.
• הפגנות מול שגרירות ברזיל: הפגנות אלו מתרחשות בכל העולם וכן התרחשה אחת בישראל ביום שישי 23.8 ומתקיימת עוד אחת מחר, יום שני 26.8 בשעה 10:30 בבוקר. כתובת: קומה 30, יהודה הלוי 23, תל אביב.
• פנייה לשגרירות ברזיל: במידה ולא הייתם נוכחים בהפגנות אבל תרצו להשמיע את קולכם מול המדיניות הברזילאית, ניתן לפנות לשגרירות במייל: consular.telaviv@itamaraty.gov.br.
• רעיונות נוספים לפעולה מקומית ניתן לכתוב בתגובות.

פעולה עם כוונה: כוחה של הכוונה – כוח יוצר מציאות שאם מלווה בפעולה התומכת את הכוונה בעל השפעה רבה ויכול לשנות את העולם. אם אתם אנשים שמודעים לכוחה של הכוונה אתם מוזמנים להקדיש את התרגול שלכם לשלוח רפואה לאמזונס ותפילה לגשם שם – בזמן המדיטציה, היוגה או הריצה, השחייה בים או בנהר, הטיול היומי על חוף הים, בשהותכם במקדש התפילה המועדף עליכם (בית כנסת, כנסיה או מסגד) – בקשו שהאש תכבה. שלחו תפילות לאמזונס.

מרוב עשן לא רואים את היער. תמונת לוויין של נאס”א

ולסיום, וידאו מעורר השראה של צ’ארלס אייזנשטיין, פילוסוף מעורר השראה שכותב הרבה על הסיפור שהתרבות האנושית מספרת לעצמה על עצמה.

יום אחד הסתובבנו אני ובני בשאלה “מה מתחשק לנו לעשות?” כשעלה הרעיון לארגן מסיבה. התמה שעליה הוחלט די מהר הייתה מסיבת סוף השרב (ז”א, סוף הקיץ). החלטנו שבמסיבה כזאת אמורים להיות כל מיני דברים, כמו הזמנות אישיות (זמן לתרגל כתיבה וצביעה בתוך הקווים), גלידה (סורבה פירות שהכנו בעצמנו), מאכלי קיץ, בריכה ו…מגלשת מים. הזדמנות לבנות משהו. מעשה שהיה כך היה.

מסעדה להריוניות. זה היה פרוייקט הגמר של סטודנטית יקרה ללבי, שהיתה בהריון מתקדם בתקופת הגשת הפרוייקט.
התנדבתי לייצר את השולחן לתצוגה.
עקרונית, גלגל כבלים יכול לשמש כשולחן As is. אבל הגלגל שהיה לי היה נמוך מדי לשולחן.
הנה מדריך קצרצר שעיקרו תמונות, על איך הגבהתי את השולחן בלי חומר נוסף (כמעט).

פטיש הוא לכאורה כלי פשוט. הפילוסוף מרטין היידגר כתב ב"אנליזת הכלים" שכאשר אדם עובד עם פטיש, הוא אינו שם לב לכלי אלא מתרכז בעבודה עצמה. הכלי "מוכן ליד" ובעת עבודתו אינו שם לב לטכנולוגיה של הכלי. הפילוסוף בן זמננו דון איידי המשיך והגדיר כלים כאלה כ- embodiment, מונח שתורגם לעברית כ"הגפנה", כלומר בעת שימוש בפטיש נרגיש שהוא מהווה חלק של גופנו.

מה לי ולכל הפילוסופיה הזאת? זוגתי שתחיה היא ד"ר לפילוסופיה של הטכנולוגיה, ותרגמה לעברית את ספרו של איידי "פוסטפנומנולוגיה וטכנומדע". אל תשאלו אותי מה זה אומר, הבאתי את הפסקה לעיל כדוגמא שגם פילוסופים דגולים וחכמים ממני מצאו עניין בכלי הזה.

פטישי פלדה

הכלי העליון הנראה בתמונה הבאה הוא כנראה הדבר הראשון שרובנו נחשוב עליו בתור פטיש. ראש בחתך ריבועי במשקל כ- 300 גרם, ידית עץ – והנה יש לנו עם מה לתלות תמונות על הקיר.

באמצע פטיש דומה בעיצוב קצת אחר. למרות שהוא מודרני, מחובר ראש הפטיש לידית ברצועות מתכת, בדומה למה שהיה נהוג לפני מאות שנים – אז היתה יציקת ראש הפטיש לעתים גסה מכדי ליצור בה חור מדויק לידית.

גם מידות ראש הפטיש עשויות להשתנות – למטה פטיש מאולתר עם ראש במשקל כ- 50 גרם שמישהו הכין לעצמו לעבודה עדינה כלשהי

פטישים משולבי חולץ מסמרים

כל מי שחילץ פעם מסמר מלוח עץ ישן מכיר את הפטישים האלה. אלה בדרך כלל פטישים עם ראש במשקל כחצי קילו שבחלקו העליון זוג שיניים חולצות. למטה "פטיש טפסנים" של איקאה העשוי כולו מתכת. הידית מדגימה את מקומות האחיזה הנוחים – סמוך לעקב הידית מקום נוח ליד להכאה בפטיש בכוח, ניתן גם לאחוז בצוואר הידית לעבודה עדינה. בפטישים מסורתיים מסוג זה לעתים הידית מצופה עור במקום גומי.

למעלה, וגם בתמונה השניה, פטיש דומה אשר פניו התחתונות מחורצות – זה "פטיש גגנים" המיועד למסמרים גדולים יותר שראשיהם מחוספסים.

את הרעיון לפטיש שבאמצע קיבלתי מספר נגרות ישן. אם אתם צריכים להרכיב רהיט עם מסמרים במקום צר, נניח ארונות מטבח כאשר עוד היו בונים אותם מעץ מלא ומחברים במסמרים, זה הפטיש עבורכם – ראש בגודל מלא וידית קצרה. לי אין הרבה מה לעשות איתו אבל היה לי ראש פטיש לא מנוצל והכנתי לו ידית.

פניו התחתונות מחורצות – זה "פטיש גגנים"

נפחות ומסגרות

פטישי נפחים ומסגרים הם עניין בפני עצמו. הם גדולים וכבדים יותר – לפטיש העליון ראש במשקל קילו. אני לא בנוי לכלים במשקל הזה ולא לעומס העבודה של נפח שהולם בפטיש כמה מאות פעמים ביום, כל יום.

לשני הפטישים העליונים צד אחד שטוח וצד אחד מעוגל, ball peen hammer. לפטיש התחתון צד אחד שטוח והשני מחודד, אולי זה פטיש נפחים בסגנון צרפתי ואולי לא, וכבר ראיתי שמרכיבים את הראש הפוך מאשר אצלי. גם הידית כאן בתמונה ממש לא רצינית.

פטישי נפחים ומסגרים

פטישי פליז

לא רק פלדה – לשני הפטישים האלה ראשי פליז. הם קלים יותר – 100 ו- 200 גרם, ומיועדים לכוונון מקצועות עץ. ראש הפטיש רך יותר מלהב המקצועה ולכן לא יגרום לו נזק

פטישי פליז

פטישי עץ ומקבות

יש גם פטישים העשויים עץ קשה, מקבות. זו שלמעלה משמשת בעבודה עם מפסלות נגרות, פני המקבת בשיפוע כיוון שמשתמשים בה בתנועות קצרות סמוך לכתף כדי להלום בעקב המפסלת. זאת להבדיל מפטיש רגיל המתוכנן להלום בעצם המונח של שולחן, רחוק יותר מאיתנו.

נגרים השתמשו באופן מסורתי במקבות להרכבה ופירוק של רהיטים, שכן הם לא אמורות לפגוע בפני העץ, עם זאת עדיין מוטב להוסיף פיסת עץ קטנה לספיגת החבטה. יש פטישים כאלה בהן אחת הלחיים מצופה עור.

המקבת בתמונה התחתונה היא ניסוי בסגנון מקבות גילוף. אלה מקבות בעלות חתך עגול המיועדת לעבודה עם מפסלות גילוף, כלומר מפסלות שהלהב שלהן אינו שטוח אלא בעל צורה מסוימת. חדי העין ישימו לב שפני המקבת עשויות מעץ רך בעוד שהיה מוטב לבנות את המקבת כולה מליבת העץ הכהה. זו מקבת שבניתי מתוך סקרנות והיא אינה בשימוש.

מקבת

מקבת גילוף

פטיש גומי

הנה עוד פטיש עם פנים רכות, העשוי לשמש להרכבה ופירוק של רהיטים. בנגרות המסורתית השתמשו לשם כך בפטישי עץ או פטישי עור בהן ראש הפטיש עשוי עור גס מגולגל ומודבק rawhide mallet.

פטיש גומי משמש גם בעבודות אחרות בהן נרצה לשמור על פני המשטח מנזקים, כמו עבודות  אלומיניום וריצוף.

רצפים משתמשים גם בפטישי פלדה די כבדים עם ידית עץ קצרה ועבה, כאשר חלק מהמהלומות ניתן בעזרת עקב הידית.

פטיש גומי

פטישים משולבים

בימים בהם בעל המקצוע היה נודד ממקום למקום ברגל או על אופניו, היה חשוב לצמצם את המשקל שנשא ולכן כל כלי מילא כמה פונקציות.

למעלה כלי שקצת מזכיר לי את "הנוסע השמיני". הוא שימש בוני גדרות מסוג מסוים בארה"ב ומכיל מגזרי תיל, צבת, פטיש לחיבור המסמרים לעמודי העץ של הגדר ושן חולצת המתאימה למסמרים בצורת האות "ח".

למטה כלי של סנדלרים, איתו יכול הסנדלר למתוח את העור על האימום ולנעוץ את המסמרים, מבלי להניח את הכלי מהידיים

פטישים משולבים

לסיכום

כפי שראינו, פטישים הם כלים יותר מורכבים ויותר רבגוניים ממה שניתן לחשוב. בין אם אתם מתחברים לפילוסופים שהוזכרו לעיל או סתם אוהבים לעבוד בידיים

כשקנינו את הדירה היינו זוג צעיר עם זאטוט ועוד שניים בדרך. חדר גדול וריק קיבל את השם הזמני "חדר סטנגה", ואחר כך הפך לחדר משחקים לילדים. שולחן סלון ישן ורעוע שהיה בדירה שימש את הקטנים כשולחן לציור בצבעי פסטל. כמה שנים אחר כך גבהו הילדים ופיתחו תחביבים אחרים, והשולחן נשלח לשיפוץ

על רגל אחת, הרעיון הוא לחווט את כל עומק הקירות, הרצפה והתקרה בחיישני טמפרטורה שמאפשרים למדוד את השתנות מפל הטמפרטורות לעומקו של הקיר /תקרה / רצפה,ובעצם לספר אמפירית ובמידה רבה של דיוק על ההתנהגות הטרמית של המבנה. מכיוון שמדובר במבנה גדול ובמספר רב של עמדות, בין החיישנים תתקיים תקשורת אלחוטית עם אתר אינטרנט שאוסף את המידע ומסדר אותו.

אז מלמעלה למטה, יש לנו אתר אינטרנט שאוסף את המידע (את זה כולנו מכירים ויודעים איך הוא נראה). המידע נשלח לאתר דרך רשת הWifi הביתית. זה די מובן (גם אם לא בהכרח קל לביצוע).

את יחידות החישה שמפוזרות ברחבי המבנה חילקתי לשתיים. יחידות של רצפה ותקרה שהחיישן בהם צריך להיות אטום למים, ויחידות של עומק הקיר, שימדדו גם לחות יחסית ויוכלו לתת אינפורמציה על איך הקיר מתמודד עם לחות מבפנים ומבחוץ.

במדריך זה אתייחס ליחידה של הרצפה / תקרה, בעיקר מבחינת האלקטרוניקה. על התכנון הפיזי של היחידה אדבר במדריך הבא.

הצעד הראשון שעשינו, מפני שחלק ניכר מהעשייה המקצועית שלנו הוא בתחום הבנייה והעיצוב של אתרים – היה להעביר את האתרים שלנו ושל הלקוחות שלנו לאחסון ירוק. אחרי שהתגברנו על המבוכה וההתעוררות המאוחרת (בכל זאת הרבה מהפרוייקטים שלנו הם בתחום הסביבתי-חברתי) יצאנו לחקור את הנושא. לפניכם סקירה קצרה של המסקנות והתובנות.

קצת על תעשיית האינטרנט ופליטות פחמן

טביעת הרגל הפחמנית של האינטרנט

תעשיית האינטרנט היא אחת המזהמות הגדולות, כדאי להכיר בכך. היא נשענת על חוות שרתים ענקיות, מיליונים של שרתים שרצים על חשמל יום ולילה. מעבר לחשמל שנדרש כדי להריץ את השרתים, מושקעת כמות אדירה של אנרגיה כדי לשמור על השרתים מהתחממות יתר. למעשה, 40% מהצריכה האנרגטית של האינטרנט משמשת למניעת התחממות יתר של השרתים. רוב האנרגיה, מיותר לציין – מגיעה כמובן ממקורות מזהמים.

בנוסף, תעשיית האינטרנט היא אחת התעשיות שמתפתחות הכי מהר. צריכת האנרגיה שלה שקולה כיום ל-2% מכלל פליטות הפחמן, בדומה לחברות התעופה, ועתידה לגדול לכדי 14% מפליטות הפחמן עד שנת 2040.

מה זה אחסון אתרים ירוק?

אחסון אתרים ירוק הוא אחסון המנסה באופן אקטיבי לצמצם ולמתן את השפעתו השלילית על הסביבה. היות ולהרבה חברות האחסון אין את המשאבים הנדרשים להקים לעצמם תשתית המייצרת 100% אנרגיה מתחדשת בהיקף שהם צריכות, ישנן שתי דרכים עיקריות בהן הם יכולות לפעול:

Renewable Energy Certificates (REC)

תקן זה מעיד על כך שחברת האחסון השקיעה בחברה המייצרת אנרגיה מתחדשת, השקעה ההולכת לעלויות תפעול ולקידום יוזמות נוספות בתחום האנרגיה המתחדשת.

כאן תוכלו לראות סרטון המסביר את הרעיון בצורה נגישה וידידותית.

(Carbon Offset Certificate (VER

דרך נוספת בה חברות האחסון פועלות היא ע"י קיזוז פחמני – נושא שנסקר בצורה מקיפה ע"י אסף צ'רטקוף ושווה קריאה משלימה לנושא. תקן הנוגע לקיזוז פחמני, מעיד על כך שבמקום כלשהו הופחתה פליטת הפחמן בהיקף שווה ערך לצריכה.

איך לבחור אחסון ירוק?

היות ומאמר זה עוסק באספקט הסביבתי של אחסון אתרים, ולא בצד הטכני שלו – נגע כאן רק בעקרון הרלוונטי לענייננו – מידת הקיימות. בדקו את מידת השקיפות ואת ההצהרות בנוגע לפעולות שהחברה מיישמת הלכה למעשה כדי לשמור על הסביבה.

נסו להבין ככל הניתן היכן ממוקמים השרתים שהולכים לשמש את האתר שלכם ואיזה סוג של אנרגיה הם צורכים. אם ההצהרה בנושא אינה חד-משמעית, ככל הנראה ישנם מספר מקורות אפשריים. בעזרת האתר electricitymap.org תוכלו לבחון את אופני ייצור החשמל הנהוגים במדינה בה ממוקמים השרתים, ולהעדיף שרתים הממוקמים במדינה עם אחוז גבוה של ייצור חשמל ממקורות מתחדשים.

אם ישנן הצהרות ברורות מצד חברת האחסון, הם אמורים להיות מסוגלים לספק פירוט משביע רצון אודות האופן בו הם מתנהלים, לרוב באחד האופנים אשר הוזכרו כאן קודם. אם החברה מציגה תקנים מסויימים המהווים סוג של רגולציה, תוכלו לבדוק גם את אמינותם.

לסיכום

מאמר זה עסק במחיר הסביבתי הכבד של האינטרנט וביכולתנו לעשות בחירה צרכנית פשוטה יחסית – לעבוד רק עם נותני שירות בעלי אחריות סביבתית, המציעים לנו חלופות ירוקות.

בבחירת אחסון ירוק אתם לא מוותרים על האמינות והיעילות של השרתים וגם לא בהכרח עולים יותר. טווח המחירים רחב ותוכלו למצוא גם מחירים המשתווים לאלה של שירותי אחסון אחרים. אם הסתבכתם ואתם לא בטוחים כיצד לבחור שרת אחסון – פנו אלינו בפרטי ונשמח לעזור לכם.

כלי עבודה בכלל, וכלים של אינסטלטורים ומכונאים בפרט, הם נושא מרתק בעיני. פעם זו המכניקה של הפעלת הכוח, פעם הגיאומטריה של הכלי ופעם המנגנון מעניין. הכלים לעיל במידות שונות וקובצו פחות או יותר לפי גודלם. כיאה לכלים שהגיעו מפה ומשם וחלקם יותר זקנים ממני – לא כולם שמישים, וראויים לכן רק לתליה על הקיר (אם אתם מוצאים עניין אסתטי בתליית כלים חלודים על הקיר…). חלקם, ואת זה קשה לראות בתמונות – קטנים ממה שאפשר לצפות ויתאימו רק לצינורות קטנים.

הכלי התחתון בתמונה הוא מפתח ברגים מתכוונן שהומצא במאה ה- 19 ומכונה בארץ מפתח שבדי. השפתיים שלו מקבילות וחלקות, הוא יודע לפתוח אום או בורג עם ראש משושה מבלי לשרוט את המתכת, וכוונונו נעשה על ידי הבורג שבצידו.

הכלי העליון לעומת זאת שונה ממנו – יש לו לחיים קעורות עם שיניים לאחיזה בכוח (תוך שריטה) של צינורות עגולים, וכוונונו נעשה בעזרת אום גובל. אה, ויש מקומות בהם הוא נקרא מפתח שוודי, והמפתח הקודם – מפתח פולני.

אשתי הייתה צריכה שולחן מתקפל ליריד, יום אחד ראיתי שולחן פלסטיק מתקפל זרוק ליד הפח. הפלסטיק שלו היה שבור ורגליי המתכת היו במצב טוב.

החלטתי לקחת אותו איתי ולהפוך אותו למשהו אחר.

אספתי משטחי עץ ישנים ובניתי מהם את המשטח העליון של השולחן הממוחזר.

פירקתי שלושה משטחים והשתמשתי גם בקרשים העליונים וגם בקרשים העבים יותר.

מהקרשים העבים יצרתי את המסגרת שמתחת (התשתית) שמחברת בין כל הקרשים.

טיפ חשוב שלמדתי תוך כדי הפרויקט הזה: את הקרשים העבים פרסתי למידות הרצויות בעזרת מסור עגול – מצאתי שיטה מאוד יעילה לניסור גם אם אין מסור שולחן,

מחברים את הקרש עם 2 ברגים (לא באזור החיתוך !!!) ל”חמור” יציב ומנסרים עם הגובל של המסור (ראו סרטון)

את הקרשים חיברתי אחד לשני בעזרת ברגים ודבק נגרים.

סרטון הבנייה המלא:

מבחינה עיצובית החלטתי לסדר את הקרשים על פי סדר הגוונים מבהיר לכהה.

הסיבה לשוני בגוונים היא שהשתמשתי בקרשים מכמה משטחים שונים.

חשוב להקפיד להשתמש אך ורק במשטחים שלא עברו תהליכי חיטוי בחומרים מסוכנים.

אני משתמש במשטחים שעברו טיפול בחום ומסומנים באותיות HT

מערכת המים האפורים שלנו בנויה כך: מכונת הכביסה, המקלחת ושני הכיורים מנוקזים דרך מפריד שומנים אל שני אגנים ירוקים (אמבטיות) הממוקמים זה אחרי זה. מהאגנים הירוקים המים זורמים אל חבית גדולה ובתוכה משאבה. המשאבה מופעלת אוטומטית, ומזרימה את המים אל מערכת טפטפות הפרוסה בגינה. אעבור על כל אחד מהחלקים להלן.

בעיית הפלסטיק החד פעמי היא תופעה עולמית שמדירה שינה מעיניי רבים. יש כאלו המטיפים לגבי בעיית החד פעמי כבר עשורים; יש כאלו שלאחרונה נחשפו לכך ומשתנים בהתאם להרגלים החדשים של חיים ללא פלסטיק חד פעמי; ויש כאלו שעדיין בכלל לא מוטרדים והדבר היחיד שמעניין אותם זה הנוחות שלהם וההתמכרות שלהם לצריכה. אני, לצערי או לשמחתי, נמנית מבין הקבוצה הראשונה. כבר לפני שנים רבות הפסקתי להשתמש ולצרוך הרבה מאוד מוצרי צריכה מזהמים, אבל זה נושא להרחיב עליו בהזדמנות אחרת. בהזדמנות הזו ארחיב על מוצר מסוים שאני ממעיטה להשתמש בו ככל הניתן עד שכמעט אין לי צורך בו – קשית השתייה.

הרבה מתווכחים על הצורך בקשית כדי לשתות, האם בכלל זהו מוצר חובה להרוויית הצמאון? זה בהחלט ניתן לדיון. יש אנשים רבים שלא מסוגלים להיפרד מהקשית, משקאות קרים מאוד בדרך כלל נהוג ויותר מהנה לשתות עם קשית וכמובן שהקשית מסייעת לזאטוטים ולזקנים בשתייה. עד לפני כעשור, מרבית הקשיות היו עשויות פלסטיק שלא ניתן למחזר. למען האמת זה כך גם היום. הפלסטיק הוא הגורם המזהם ביותר את האוקיינוסים וחלק מהזבל הקיים במים הוא גם קשיות פלסטיק. הומצאו כבר קשים מחומרים אחרים, יותר ידידותיים לסביבה, כאלו שמתפרקים במים, כאלו העשויים מעמילן תירס, נייר, במבוק, פסטה ועוד, אבל גם הם – חד פעמיים. אני החלטתי להתנסות בקשית שתייה מסוג אחר – הסוג הרב פעמי, כזה מנירוסטה שנשמר לכל החיים, והוא גם מתקפל ונוח לניקוי. תכירו את קשית השתייה של FinalStraw.

לראשונה נתקלתי ב-FinalStraw באתר הפרויקטים והקמפיינים Kickstarter. למי שלא מכיר, זהו אתר בו אנשים פרטיים בעלי רעיונות מבריקים יכולים להציע לאנשים לרכוש את הרעיון במכירה מוקדמת, מה שנקרא גיוס המונים. וכך רכשתי את הקשית.

מלבד לכך שהקשית הגיעה אליי בדואר יותר משנה לאחר שביצעתי את ההזמנה, אני מאוד מרוצה מהמוצר. ועל כך אפרט:

1. בטיחות: אולי מה שהדאיג אותי יותר מכל בקשית שתייה רב פעמית הוא השימוש בקשית באירועים חברתיים הומי אדם. לא בגלל שאני מתביישת. וזה גם לא משנה אם הקש עשןי מנירוסטה או זכוכית, אם מישהו נתקל בך מלפנים בחוזקה בדיוק ברגע בו את לוגמת משקה באמצעות הקשית, את עלולה לפצוע את החניכיים או לשבור שן, ואף יותר גרוע אם ניתן יד לדמיון. FinalStraw פתרו את הבעיה הזו בכך שציפו את הקשית בסיליקון גמיש בשני קצוותיו כדי להגן על הפיות שלנו מנזק בלתי הפיך. חלק מקשיות השתייה הקיימות בשוק נמכרות עם פיה מסיליקון שמלבישים על הקשית. ב-FinalStraw זה מובנה בתוך הקשית. הקשית עשויה מנירוסטה ולכן אין חשש שתישבר.

2. ניקיון: נקודה חשובה בקשיות השתייה הרב פעמיות הוא הניקיון  יחד עם הקשיות נמכרים גם מנקים מיוחדים לקשיות, לרוב עשויים מנירוסטה בתחתית ובחלקו העליון מברשת קשה בסגנון מנקה מקטרות. FinalStraw התמודדו עם האתגר בשתי דרכים מתוחכמות:

א. הם ציפו את בפנים הקשית בסיליקון גמיש שקל יותר לניקוי (וגם לאיחסון, ראו סעיף 3)

ב. הם הוסיפו מנקה מקטרות קטן וחמוד (ומתקפל, ראו סעיף מספר 3)

3. איחסון: הקשית מתקפלת! וזה שוס כי זה ממש נוח. כמו שצויין בסעיף הקודם, FinalStraw ציפו את פנים הקשית בסיליקון גמיש מה שמאפשר לא רק לנקות בקלות, אלא גם לקפל אותה ולהכניס למין נרתיק קטן שבקלות מתחבר למחזיק המפתחות שלך, נכנס לתוך הארנק שלך, תוכלי שיהיה לך את הקשית תמיד, בכיס, מוכנה לשליפה.

בנרתיק יש גם מקום קטן למנקה הקטן והחמוד שציינתי בסעיף הקודם, שגם הוא מתקפל. את יכולה אפילו לבחור את צבע הנרתיק, ובאתר של FinalStraw החברה תורמת אחוזים מהמכירות של הקשית המגיעה בנרתיק השחור.

4. מחיר: פה החיסרון הגדול של FinalStraw לעומת מתחריו – המחיר. כשרכשתי את קשית השתייה דרך הפרוייקט ב-Kickstarter שילמתי 25$ עבורה. כיום הקשית מוצעת לרכישה באתר במחיר של 29.5$ לא כולל עלות משלוח של 15.3$ עד 45.99$.

לטעמי זה מחיר גבוה מידי לצרכן הישראלי וחבל שכך. המוצר עצמו באמת נהדר. אם הייתי נחשפת למוצר הזה במחירו הנוכחי כנראה שלא הייתי רוכשת אותו בגלל המחיר.

דירוג המוצר:

חובה על המדף: 2/10 (כי באמת שהרוב יכולים בלי)

איכות המוצר: 7/10 (כי 30$ זה באמת יותר מידי)

מקווה שנהניתם מהסיקור שלי.

מוזמנים לכתוב בתגובות באיזה סוג קשית שתייה אתם משתמשים, אם בכלל, ואפילו לכתוב תוכן מקורי משלכם באתר. (ההרשמה בחינם)

ליום הולדת 4 של הבן שלי החלטתי שאני בונה לו מתנה מסלול מכוניות.

הדברים שחשבתי עליהם בשלב התכנון היו ליצור משחק שמשמש גם לאחסון (או חנייה) של מכוניות הצעצוע, שלא יתפוס הרבה מקום בבית וכמובן שיהיה כיף למשחק.

ישבתי והתחלתי לעשות סקיצות ידניות של המשחק – אחרי שלב הסקיצות הכלליות עברתי לתכנון כל המשחק בתוכנת תלת מימד – והתחלתי לדייק את כל הרעיונות למידות אמיתיות ולפרקטיקה של הבנייה עצמה.

את התכנון התאמתי גם ליכולות היצור הביתיות שיש לי ולכלים שיש ברשותי, וגם לחומרים שיש לי זמינים.

התחלתי את כל התכנון מהבסיס של כל המשחק, פלטת עץ סנדוויץ 1.10X1.10 מטר שמצאתי בפח (שימשה בעבר כמכסה של ארגז עץ).

חומרים נוספים:

PVC מוקצף (החומר הלבן שמשמש כמעקה) היה מונח אצלי במחסן הרבה זמן ללא שימוש.

עץ אורן – הכל ממשטחי רהיטים ישנים וקורות עץ סטנדרטיות שאספתי מליד הפח.

מקלות מטאטא – קניתי 2 במידה שתכננתי למרות שהיו לי בערמת חומרי הגלם (מסתבר שיש כמה מידות קוטר :))

סרטון שלי ושל הבן משחקים:

סרטון הבנייה המלא שהכנתי:

לקראת יומולדת כיתה של בני ש, החלטנו שאת ההפעלות נבנה בעצמנו, ואחת מהן תהיה בניה כלשהי. אחרי מחקר קצר ננעלנו על מכונית עם גומיה כקפיץ והחלטתי להכין ערכה שכל ילד יקבל, וממנה הוא יבנה את המכונית שלו בעצמו (ככל הניתן).