אצלנו בטבעון יש פרוייקט מגניב מאוד שנקרא "מדור לdoor". הרעיון, אותו ייסדו עומר וערן, שני בני טבעון, חיילים בזמנם הלא-פנוי, הוא פשוט להסביר וקשה לבצע. מדובר על פרוייקט שיפוץ בתים (ואני מדבר על שיפוץ מכף רגל ועד ראש, לא שפכטל-צבע סתם, אלא מגיע אפילו לחשמל, חידוש מטבח, בניית דקים וריהוט הבית מחדש). אבל לא רק, פרוייקט שיפוץ בתים לנזקקים (שאותרו בשיתוף פעולה עם הרווחה ביישוב) בחינם. אבל לא רק – כל העבודה נעשית בהתנדבות, כשרוב המתנדבים הם בני נוער וחיילים. בקיצור, להוריד את הכובע. כל חודשיים וחצי בערך מתארגן לו סופ"ש ארוך של עבודה, ועד לאותו סופ"ש – לאחר ראיון עם בעל הבית, מתחילים לאסוף רהיטים, מוצרי חשמל ואף חומרי גלם – הכל בתרומה, אם מבעלי מקצוע וחנויות ואם מאנשים פרטיים.

איך ששמעתי שהפרוייקט הזה קם, ישר ידעתי שהסדנא הקהילתית לקיימות צריכה להיות חלק מזה. מאז ועד היום, בשני הפרוייקטים האחרונים תלמידי בי"ס אורט "גרינברג" (שם הסדנא ממוקמת) שגם מתנדבים בפרוייקט מגיעים בשבועות שלפני השיפוץ לסדנא עם משימה. הפעם – ריהוט חצר לפרוייקט הקרוב.

במקרה הזה היינו צריכים להתחיל ולסיים את הכל באותו היום (הסדנא לא פעילה בסופ"ש כחלק ממוסד ציבורי אשר ממוקם בשכנות לבית כנסת, וצריך לשמור על סטטוס קוו ועל שכנות טובה). משתנה נוסף שעצר אותנו מלתכנן מבעוד מועד את הפרויקט היה שגם העץ, שניתן בתרומה, הגיע ממש באותו הבוקר.

השיפוע זה כל העניין

אז ראינו את החומר (קורות אורן מהוקצע של 5×10, 5×5, ו-2×10), והתחלנו לתכנן. ידענו מראש שבעל הבית חייב לשבת גבוה בפאת בעיה רפואית ולכן החלטנו להעתיק את הגובה והשיפוע של כיסא קיים שהסתובב בסדנא. מדדנו את השיפוע באמצעות מד זווית והעתקנו אותו לרגליים ולמשענת. החלטנו לבצע מושש בודד ועוד מושב כפול, כדי לעמוד במסגרת הזמן (אחר-כך במקום עצמו, ארגנו החברה בזריזות עוד שולחן קפה מגניב כדי להשלים את הסט. ראו תמונה אחרונה).

רגל בשיפוע 80 מעלות

כדי שהמושב יתאים גם הוא לשיפוע החלטנו גם שם לשמור על אותם 80 מעלות. הקורה המאוזנת חוברה לרגליים עם ברגים ארוכים ודבק.

שיפוע המושב גם הוא ב-80 מעלות

שיפוע המשענת – אותו הדבר

את המשענת החלטנו להשאיר באותו השיפוע, שכבר השתלט על כל העיצוב של הכיסא. כדי שיהיה חיבור טוב בין הקורות שנושאות את משקל המשענת עשינו חיתוך מוזר כזה בחיבור עם הרגל האחורית של הכיסא בכל צד. עד כאן השתמשנו רק ב5×10.

קווי המתאר של הכיסא מצויירים בקורות הנושאות

ועכשיו… לרצף

הכיסא הזה כל-כך פשוט שמה שנשאר לעשות הוא רק לרצף בקורות 2×10 חתוכות לרוחב המושב, מחוברות עם ברגים (ללא דבק) ועם רחב של 2 ס"מ בין קורה לקורה.

מרצפים את משענת הכיסא

כאן אפשר לראות גם את המושב הכפול, שחושב פשוט כמו שני מושבים בודדים. אפשר לראות שלושה תומכים במושב הכפול, כיוון שלייתר בטחון החלטנו שצריך לתמוך גם באמצע. השארנו שוליים של 2 סנטימטר מכל צד של הקורות המאוזנות (2×10) לאסטתיקה.

המושב הכפול – עם שלושה תומכים מפאת רוחב הספסל

ומשענות יד?

כדי להשלים את הכיסא הרכבנו גם שתי משענות יד בצד כל אחד מהמושבים. המשענות עשויות מקרש 2×10 שנכנס בין השלבים של הריצוף, ונגרע ממנו ריבוע כדי שיתאים בדיוק לקורת המשענת. את המשטח למשענת היד חיברו ברגים מהצד ודבק. המשטח נשען על קורה של 5×5 שחוברה עם בורג אחד מלמעלה ועוד אחד מתחת למושב.

כיסא עם משענות יד

וזהו זה…

כמו שציינתי, החבר'ה שעזרו לי לבנות בסדנא, הלכו והמשיכו את הפרוייקטון הזה באתר עצמו. צבעו את שני הספסלים שלנו והוסיפו שולחן קטן. בסיום הריהוט שבנינו נראה כך (אני הייתי צובע בצבע בהיר יותר, אבל זה עניין של טעם ושל הצע של צבע מתרומה).

הריהוט מוכן וצבוע

מה שמדהים בפרוייקט הזה הוא כמות ההשקעה וההתנדבות של מלא אנשים. כדוגמא לכך, אציין שגם את הדק שאתם רואים בתמונה בנו ב60 שעות שבהם הפרוייקט התבצע. הוא לא היה שם לפני.

מעניין אתכם להצטרף לעזור? בקרו בדף הפייסבוק של דור לdoor גם אם אתם לא מטבעון. רעיון ששווה לעקוב אחריו. עומר וערן, מוריד את הכובע.

Save

Save

עד לפני שנתיים בערך, רוב מערכות היחסים שלי עם גברים היו לא-משהו בלשון המעטה.
הייתה שם הרבה חשדנות, טינה וביקורת מצידי כלפי הגברים בחיי.
אני לא מדברת רק על מערכות יחסים רומנטיות, אלא גם על ידידים גברים, קולגות, גברים זרים ברחוב/בסביבה שלי, ואפילו על הבן שלי.
לא הצלחתי להבין למה גברים מתנהגים בדרך שבה הם מתנהגים כלפי.
וגם הייתה לי אמונה שגברים הם לא-אמינים ואפילו מסוכנים ושאני צריכה להזהר מהם באופן כללי.

לפני שנתיים וחצי בערך, התחלתי לעבור תהליך של התעוררות לעצמי ולחיבור שלי לגוף שלי (שיתפתי ארוכות בסיפור האישי שלי במאמר הזה), וכחלק מהתהליך הזה התחלתי לקרוא ולחקור גם את מערכות היחסים שלי עם גברים. הגעתי בחיפושיי אל אישה מדהימה ומעוררת השראה בשם אליסון ארמסטרונג.

אליסון חקרה גברים מתרבויות שונות ובכל רחבי העולם במשך שני עשורים.
והיא כתבה ספר, שהוא אחד הספרים הכי חזקים שקראתי בנושא מערכות יחסים,
שנקרא "קוד המלכה". The Queen’s Code

קוד המלכה

הספר מגולל את סיפורה של קימברלי, אישה אמריקאית ממוצעת, שחוותה כשלונות חוזרים ונשנים של מערכות יחסים עם גברים וגם חוותה טראומה מינית בילדותה. בעזרתה של סבתא שלה, קלאודיה, היא לומדת את "קוד המלכה" והופכת את מערכות היחסים שלה עם גברים מקצה לקצה.

בדומה לקימברלי, גם אני עברתי תהליך כזה עם הספר ועם הקורס שעברתי עם אליסון.

הבנתי לאט לאט איך אני מחבלת במערכות היחסים שלי עם גברים בגלל האמונות השליליות שיש לי עליהם.

הבנתי איך התנהגויות יומיומיות שלי מסרסות את הגברים בחיי – בלי שבכלל הייתי מודעת לכך!

מאז שנחשפתי לעבודה של אליסון ארמסטרונג, הבאתי שינוי עמוק למערכות היחסים שלי עם גברים.
אני מוקפת בגברים אוהבים ותומכים בחיי: בעבודה, בבית ובכל מקום.
ובשנה האחרונה אני נמצאת בזוגיות חדשה, אוהבת ועמוקה יותר מכל מה שהכרתי בעבר.
אני מרגישה תחושה של שותפות עמוקה וכבוד הדדי עצום עם הגברים בחיי.

אני רוצה לשתף אותך בתובנות המרכזיות שאני הפקתי מהספר וגם להזמין אותך להעמיק יחד איתי את התובנות האלה אם תרצי.

"גידול צפרדעים"

אז מה בעצם קורה כאן?   

על פי הגישה של אליסון, רוב הגברים מגיעים למערכת היחסים איתך בתור "נסיכים" – ואנחנו אלו שהופכות אותם ל"צפרדעים" על ידי תהליך של סירוס – ומוציאות מהם את הגרוע ביותר שלהם.

איך אנחנו עושות את זה?

לפני שנכנס לזה , חשוב להסביר מה זה בכלל סירוס, ולמה אנחנו עושות את זה.

כשאליסון מדבר על "לסרס" גברים, הכוונה היא – להפחית מהיכולת שלהם לספק או להגיע לתוצאות. אפשר גם להסתכל על זה כעל הפחתה מהכוח שלהם ומהאמונה שלהם ביכולת שלהם.

נשים מסרסות גברים לא כי הן רעות, ביצ'יות או חסרות-לב.

אנחנו עושות את זה כי:

א. חלקנו מאמינות שגברים הם מסוכנים/ לא אמינים / אי אפשר לסמוך עליהם / בוגדניים וכדומה. זה קורה או בגלל שנפגענו מגברים בעבר או שספגנו את האמונות האלה דרך התודעה הקולקטיבית של הנשים בעולם שנפגעו כל כך הרבה מאלימות של גברים. לכן, אנחנו מאמינות באופן תת-מודע שחשוב להחליש גברים – כדי להגן על עצמנו.
ב. אנחנו לא מודעות לכך שמה שאנחנו עושות מסרס את הגברים שבחיינו, כי אנחנו לא מבינות את ההבדלים בין נשים לגברים ולא מבינות שהם שונים מאיתנו.

מה שקורה בפועל הוא שגבר שעבר סירוס הופך להיות גבר ממורמר ולאורך זמן – כועס ואפילו זועם.
באופן אירוני, התגובה של גברים לסירוס הוא לחפצן נשים (objectification) – כלומר לראות אותן או לנהוג בהן כחפצים. וכך המעגל נמשך…

איך נשים מסרסות גברים?

יש הרבה דברים שאליסון מדברת עליהם בספר "קוד המלכה" ואני ממש ממליצה לקרוא אותו. אביא כאן כמה דוגמאות:

1. לקטוע אותם באמצע משהו שוב ושוב. בעוד שנשים יכולות להתמקד בכמה דברים בו זמנית (למשל: לדבר בטלפון עם חברה, להכין ארוחת ערב, לשלוח אימייל ולהניק בו-זמנית ), רמות הטסטוסטרון בגוף הגבר גורמות למוח שלהם להיות ממוקד רק בדבר אחד (single-focused). זה לא רעיון תיאורטי! יש מחקרים ביולוגיים שמראים שהמוח הנשי והגברי מכויל אחרת. בכל רגע נתון, המוח הגברי ממוקד בדבר אחד וייצור של תוצאה אחת בלבד. כאשר את קוטעת אותו באמצע, הוא ממש צריך לעבור לחלק אחר של המוח שלו כדי להתמקד בדבר החדש שאת מבקשת ממנו לעשות – כלומר: להקשיב לך. אם את עושה את זה שוב ושוב, זה מפחית את היכולת שלהם לספק את התוצאה שהם ממוקדים בה ואף יכול להביא לתסכול וכעס ומתח ביניכם. מה שגברים הכי זקוקים לו זה שנסמוך עליהם ונכבד אותם. הכבוד והאמון וההערכה שלנו הם כמו מים ושמש עבורם. יש לזה סיבה ביולוגית ותיכף אגיע לזה.

2. להתעלם מהם. חלק מאיתנו, כנשים, למדנו שזה מסוכן להסתכל לגבר בעיניים כשאנחנו חולפות על פניו או לחייך אליו – שהוא יכול לפרש את זה כהזמנה למשהו לא-רצוי. אך למעשה ההתעלמות שלנו מהם מתסכלת אותם, גורמת להם להרגיש כאילו הם אוויר. גברים באופן כללי לא מבינים כמה אנחנו מפחדות מהם. גבר שהוא בריא ולעולם לא יתקוף אישה או יכפה את עצמו עליה (וזה הרוב המוחלט של אוכלוסיית הגברים) לא מבין שאת רואה בו כאיום, כי הוא יודע שהוא לא יזיק לך. אז נגיד שאת במשרד, חולפת כל יום על פני מישהו שעובד במשרד הזה, ובכל פעם את משפילה את העיניים, בלי מבט או חיוך. או ברחוב את חולפת על פני גבר שמסתכל עלייך ואת מתעלמת ממנו. ההתנהגות הזו מסרסת אותם. ואז התגובה שלהם היא לראות אותנו כ"ביצ'ית", "מלכת הקרח" וכדומה – כלומר לחפצן אותנו. כשאת מתעלמת מגבר – את מתכחשת לקיום שלו כסתם עוד בן-אנוש בעולם הזה, ומתכחשת לעובדה שאולי הוא יכול לתרום משהו חיובי לחיים שלך. כשאת הופכת למלכה של חייך ומערכות היחסים שלך, את יכולה להתחיל להאיר את האור שלך בעולם בלי פחד, לראות את כולם כבני אדם, לראות אותם ממש – ולחייך ולקרון לכל מי שחולף על פנייך – בין אם זה גבר או אישה. החיוך שלך יכול למלא אותם באנרגיה לכל היום ואת יכולה להכיר כמה אנשים ממש מדהימים על הדרך.
הארה חשובה: כמובן שאני מדברת על סיטואציות שבהן את באמת בטוחה. אם את נמצאת בחניון חשוך באמצע הלילה, זה אולי לא הזמן המתאים לתרגל את העקרון הזה…

3. לא לדעת לקבל את מה שהם רוצים לתת – זה עקרון חשוב. בעידן החדש הזה, כל כך חשוב לנו להיות נשים עצמאיות, שיכולות לספק את הכל לעצמנו, שלא צריכות גבר שיספק להן משהו, שיכולות לפרנס בעצמנו וכולי וכולי. וזה נכון, וזה חשוב ועבדנו קשה כדי לקבל את העצמאות הזו. אך עבור הגברים בחיינו, זה מאוד מאוד קשה כשאנחנו לא מסוגלות לקבל מהם את כל מה שהם רוצים ומשתוקקים לספק עבורנו. זה לא אומר שעכשיו את צריכה לחזור למטבח ולתת רק לגבר לפרנס. אבל תתחילי לשים לב כמה הוא משתוקק להעניק לך את מה שאת צריכה. שאלי את עצמך: האם יש משהו שאני לא מאפשרת לגבר בחיי לספק עבורי? אולי בתחילת מערכת היחסים הוא ממש רצה להעניק לך משהו ואת לא היית מסוגלת לקבל, אז עכשיו הוא כבר הפסיק לנסות? בדקי איפה העקרון הזה פוגש אותך.

4. לא לאפשר להם להגן עלינו – לגבר בריא יש צורך עמוק להגן על נשים. לא רק על האישה "שלו" אלא על נשים בכלל בסביבתו. כשהתחלתי לשים לב לזה – וגם להעריך ולהוקיר את זה – החברות והשותפות שלי עם גברים עלתה בכמה דרגות. עכשיו אכנס קצת לביולוגיה של העניין. מבחינה ביולוגית, כדי שהגזע האנושי ישרוד – הגברים הם פחות "יקרי ערך" מהנשים. גבר יכול "לייצר" הרבה תינוקות כי הוא יכול "לפזר" את הזרע שלו ולהכניס הרבה נשים להריון. אך האישה היא יקרה מפז, אנחנו כגזע זקוקים יותר לנשים מאשר לגברים כדי לשרוד ולהתרבות. בנוסף, נשים הן המין החלש יותר פיזית. זוהי לא אמירה שובינסטית – זוהי עובדה ביולוגית יקירותיי – ברור שיש יוצאות דופן, אבל לרוב, הגברים הם יותר חזקים וזה פשוט מכיוון שיש להם כמויות טסטוסטורון הרבה יותר גבוהות בגוף מלנשים! לכן מבחינה ביולוגית לגברים יש דחף עצום להגן על נשים כי אנחנו יקרות ערך עבורם. אנחנו פשוט לא מודעות ומודעים לדחפים הביולוגיים שלנו וכמה הם משחקים תפקיד ענק במערכות היחסים שלנו. אז כשבן הזוג או ידיד מנסה להגן עלינו, אנחנו מתעצבנות! – "מה אתה אבא שלי?? מה אתה חושב שאני ילדה קטנה, שאני לא יכולה לעשות את זה בעצמי?? אתה מנסה לשלוט בי??" וכדומה.

אני רוצה לספר לך סיפור אישי על הנקודה הזו,
וזה מתחיל להיות קצת ארוך (המאמרים שלי תמיד יוצאים הרבה יותר ארוכים ממה שתכננתי…)
אז הנה וידאו עם הסיפור שלי, עוד נקודות חשובות למחשבה וגם הזמנה להעמיק את הגילוי של "קוד המלכה" ביחד:

הנה הלינק להדרכה החינמית – "להיות המלכה של מערכות היחסים שלך" 

הארה לכל הפמיניסטיות/ים בקהל

קודם כל אני מאוד פמיניסטית ופועלת יום יום להעצמת נשים בעולם הזה. מבחינתי פמיניזם זה לא רק "לטשטש את ההבדלים בין נשים לגברים". חשוב לטשטש את ההבדלים כשמדובר בשיוויון שכר ושיוויון זכויות וכדומה.
אך פמיניזם זה גם לחגוג את ההבדלים בין נשים לגברים – לחגוג את היותי אישה בעולם והיותך גבר בעולם – כי זה נפלא!
אני יודעת שהגישה של קוד המלכה יכולה להשמע, ברמה השטחית, קצת מיושנת או אנטי-פמיניסטית – כאילו אנחנו מתייגות נשים וגברים ("נשים הן ככה וגברים הם ככה") ושולחות את הנשים חזרה למטבח. כן, ברמה השטחית זה יכול להיות נכון, ויש כאן הרבה הכללות, אך אם תעמיקי בזה קצת יותר, תתחילי להתנסות בעקרונות האלה בחייך ולראות את התוצאות.

הגישה שלי לחיים היא: "מה שנכון – זה מה שעובד".
אם תוכן מסויים הכניס לחיי טרנספורמציה כל כך עמוקה – הוא נכון עבורי.
ומה שלא התאים לי מתוך התוכן הזה – סיננתי.
האם התוכן הזה נכון גם עבורך? תצטרכי להתנסות ולגלות בעצמך..:)
אל תאמיני למילה ממה שאני אומרת – זה משהו שאני אומרת לכל התלמידות/ים בכל הסדנאות שלי… תתנסי ותגלי מה נכון לך.

לסיכום…

המאמר הזה היה סוג של טעימה קטנה מהעבודה של אליסון ארמסטרונג – "קוד המלכה".
העבודה שלה מאוד מקיפה ומלאה בתובנות חשובות ועוצמתיות בנוגע להבדלים בין נשים לגברים, תקשורת בין נשים לגברים ועוד הרבה דברים מרתקים.
אני ממש ממליצה לקרוא את הספר המלא, אפשר להזמין אותו אונליין באתר שלה.
ולמי שלא זורמת עם אנגלית ו/או בא לה להעמיק בנושא הזה –
מוזמנת להרשם לשיעור אינטרנטי חינמי שאני הולכת להעביר בנושא:
"להיות המלכה של מערכות היחסים שלך"
כל הפרטים כאן בלינק – מחכה לראות אותך שם!

לחיי שותפות מלאת כבוד והערכה הדדית בין נשים וגברים…
אפרת

Save

Save

Save

עם פרוץ עונת המתנות לסוף שנת הלימודים אני מגלה כל פעם מחדש עד כמה קלה ידם של ההורים על אבזם הארנק. קונים מתנות יקרות, שמשקפות היטב את כמות הכסף שהוצאה אך אין בהן שום הבעת רגש וקשר, או זכרון אמיתי. ככל שזה תלוי בי אני משתדלת לתת מתנות קטנות, מותאמות, ואם המתנה לא עשויה במו ידי אז לפחות האריזה. לחותמת עץ קטנה שקניתי כמתנה בפחות מ 10 ש"ח יצרתי קופסת קרטון מתאימה. כמובן שאפשר לצור קופסאות בגדלים משתנים.

כדאי להשתמש בקרטון ביצוע. הוא קל לחיתוך וסופג היטב דבק. אפשר לקנות קרטון ביצוע בגדלים משתנים: רבע, חצי וגליון שלם. כדי שפנים הקופסא יראה טוב נדביק על צד אחד של הקרטון נייר אריזה חום. כמות יפה של דבק פלסטי, שנמרח לשכבה דקה ושקופה בעזרת שפכטל מאולתר מחתיכת קרטון.
(בקבוק לחיץ מצויין לשמירת דבק פלסטי. בסוף השימוש לוחצים פעמיים שלוש עד שהפיה מתרוקנת והדבק נשמר בלי מכסה זמן רב. אפשר לאלתר בקבוק דומה על ידי הדבקת פיית תרמיל סיליקון לבקבוק חצי ליטר)

מניחים על הדבק את נייר האריזה ומחליקים בידיים את ההתכווצויות והבועות שנוצות. מניחים בצד לכמה שעות. כשהדבק מתייבש נייר האריזה נמתח ומתקבל משטח חלק ויפה.

מציירים על פני המשטח שני עיגולים בהתאם לגודל הרצוי. קוטר אחד מהם גדול המשני ב – 4 מ"מ. גוזרים עם מספריים טובות או סכין חיתוך (להקפיד שהלהב חד ואם יש צורך לשבור "פס", כדי שהקרטון יחתך בחיתוך נקי). בהתאם לגובה הקופסא הרצוי חותכים פס קרטון. בצד שאינו מכוסה בנייר אריזה עושים חתכים קטנים מקבילים, בניצב לרצועה, במרחק חצי ס"מ זה מזה. החתכים חורצים באופן עדין ביותר את הקרטון.

את אחד משולי הרצועה הארוכים נעטוף ברצועת נייר אריזה. שוב על ידי מריחת שכבה דקה ושקופה של דבק פלסטי. לא מחכים לייבוש. חותכים את הרצועה לאורך המתאים לקוטר הקופסא פלוס שלושה ארבע מילימטר עודפים שאותם נחתוך בסיום החיבור.

מתחילים במלאכת החיבור. מכינים רצועות קטנות של נייר דבק (קרטון ביצוע לא אוהב ציילוטייפ) ומחברים את הרצועה סביב לעיגול. הצד החשוף של הקרטון החוצה.

צריך לעבוד בנחישות: להדביק היטב את נייר הדבק לעיגול למתוח ולחבר לדופן. עובדים כך סביב סביב ומתאימים את אורך הרצועה. מחברים את שני הקצוות בנייר דבק. בחלק הפנימי של החיבור מדביקים רצועה צרה של נייר אריזה שתסתיר ותחזק את החיבור.

נחזור על אותן פעולות עם המכסה. כדאי לבדוק שוב שקוטר המכסה גדול ב – 4 מ"מ מקוטר הקופסא.

חותכים רצועת נייר צבעוני שתספיק לעטוף את הקופסא מבחוץ. גובה הרצועה כגובה הקופסה פלוס חצי ס"מ. מדביקים את הרצועה מסביב לקופסא כשעודף הגובה בתחתית. גוזרים חתכים קטנים סביב העודף כפי שמודגם בצילום:

מדביקים את הזנבות שנוצרו במעט דבק, זנב אחרי זנב, ומוודאים שבמקומות החופפים הם מודבקים זה לזה.

גוזרים מאותו נייר או אחר עיגול בקוטר הקופסא מינוס מילימטר ומדביקים מעל הזנבות. בצילום החלק התחתון של הקופסא.

חוזרים על אותן הפעולות עם מכסה הקופסה. אני השתמשתי לכיסוי הדופן של המכסה ברצועת נייר אריזה.

הקופסא מוכנה.

Save

Save

Save

Save

השם "מסור מסגרת" זה מין תרגום עצמאי למונח Frame Saw. נזכרתי במסור בעת צפייה בערב יום השואה בסרט "התנגדות", המתאר את קורות חבורת הפרטיזנים של משפחת ביילסקי. כאשר האחים עוזבים בפעם האחרונה את ביתם ועוברים ליער עם מעט מאוד ציוד, נושא אחד מהם מסור כזה על כתפו.

העיקרון פשוט, וניתן לבניה גם בתנאי חיים של פרטיזנים ביער – מסגרת עץ בצורת האות H, להב דק וצר העשוי פלדה כלשהי, ומולה חבל מלופף למתיחה.
מלבד הנוסטלגיה לימים בהם בעלי מקצוע היו בונים את כלי העבודה בעצמם, יש גם היגיון פרקטי במסור כזה – המסורית המתוחה יכולה להיות דקה וצרה, ובהתאם החיכוך שלה עם העץ יהיה נמוך. מסורי מסגרת מייצור סדרתי עשויים להיות מצוידים במנגנון המאפשר סיבוב הלהב סביב צירו, וכך ניתן לנסר בהם קורות לאורך מבלי שגשר העץ ייתקע ויפריע לניסור, ועשויים להיות מצוידים בידיות אחיזה נוספות בהמשך ללהב.
למי שעדיין לא השתכנע, הנה בצילום שלושה קרובי משפחה של מסור זה. הגדול הוא מסור למתכת hacksaw (מי שזה עיסוקו, עשוי להצליח לנסר איתו סורגים ושרשראות של אופניים), הבינוני הוא מסור קשת לניסור עדין בעץ (מחברים, חלקי פאזל), והקטן – מסורית למתכת. בנוסף, מיוצרים גם מסורי יוקרה לעץ.

בני דודים של מסור המסגרת

הכל החל בכמה קורות מעץ בוק בחתך כ- 4/2.5 ס"מ שנמצאו במכולת השיפוצניק, והתברר שהן יוצרות צורת H (באורך כ- 60 ס"מ ובגובה כ- 50 ס"מ), מה שאיפשר בניית מסגרת למסור, בהסתמך על מחברי סין-וגרז הקיימים:

מסגרת H מעץ בוק שנמצאה במכולה לפינוי

סימון שקעי האחיזה בניצבי המסגרת. בצורה דומה עוצב גם ראש הניצבים. בניצב הקרוב אלינו, ניתן לראות שקע ("גרז"), אשר בהתאמה לו יש תקע ("סין") בקורה האופקית:

אחד משקעי האחיזה נעשה בכמה דקות עבודה עם הרבה אבק, עם שופין גס (שופין משובח חדש מהניילון, בהמשך ייצרתי לו ידית. לא מומלץ לעבוד עם שופין ללא ידית מסודרת):

אפשר ליצור את השקעים גם בניסור וגילוף במפסלת, וראשית ננסר קו אנכי בנקודת השיא של העקומה:

בצילום הבא נראית עבודה לא נכונה עם המפסלת, לקח לי זמן לתפוס את הפרינציפ – צריך להתחיל מהקצה וללכת לכיוון המרכז כאשר לאחר הכניסה הראשונית לעץ, מטים את המפסלת בזווית חדה הרבה יותר. אם אתם יודעים להשחיז מפסלת ומיומנים וזהירים מספיק כדי לעבוד עם כלי חד כזה, ניתן ללמוד את הטכניקה מסרטונים בהם פול סלרס בונה מסור כזה, גגלוPaul Sellers Framesaw :

עיגול הפינות נעשה עם מקצוע משיכה:

והוכנו חריצים למסורית בתחתית הניצבים:

המסורית שקיבלתי היתה שארית ממסור סרט (מסור גדול הנמצא בשימוש נגרים מקצועיים), וטיב הפלדה חייב קידוח עם נוזל קירור, בעזרת ראש מקדח איכותי מתאים. דרך קדח זה הושחל בורג רגיל לקיבוע המסורית לגוף המסור:

שאריות של חבל כביסה ושארית עץ לאחיזת החבל המלופף, והמסור מוכן. בצילום מכוסה קצה הלהב במגן פלסטיק:

לבדיקה האם המסור באמת עובד, לקחתי כמה מסורים והנה ההשוואה לאחר 10 מעברים של המסור. במסור שלנו נעשו שני הניסורים משמאל, יתר הניסורים הארוכים שייכים למסור יפני, והקצרים למסורים מסורתיים שקיבצתי לניסוי זה. במבחן התוצאה, המסור חותך מהר, אך זווית האחיזה לא טבעית לי, וכיוון שאיני מיומן בשימוש בו, סטיתי מקו הניסור הישר.

ניסויים בניסורים

וכמה מילים על להבים. אני השתמשתי בשארית של מסור סרט, המגיע מחוסם ואינו נזקק להשחזה. ידידי המלומד ט. בנה פעם מסור מסגרת תוך שימוש במסור לגירוד וליישור טיח (התמונות להלן באדיבותו):

לאחר הסרת החלודה ויישור הלהב, בחר ט. להשחיז את שיני המסור עם דרמל, כלי שלא עמד לרשות מיודעינו לבית ביילסקי:

השחזת מסורים היא אמנות שכמעט פסה מן העולם, אבל מי שיודע לעשות אותה, יכול לקחת פס פלדה, לנסר בו ידנית את השיניים, להשחיז עם שופין משולש (השחזה מסוג אחד לניסור לאורך הסיבים, RIP, ואחרת לניסור לרוחבם, CUT), ולבסוף לסכסך (כך קוראים להטיית השיניים אחת ימינה ואחת שמאלה, באמצעות הכלי הנראה משמאל).

Save

Save

Save

שנים אני מחכה לכל הזדמנות טבעית או פחות טבעית לרבוץ בבוץ. יש סיכוי שאבותיי הקדמונים היו היפופותמים.תמיד חשבתי שזה בטח משהו שמיוחד רק לי, אבל בשנים האחרונות אני פוגש יותר ויותר ילדים ומבוגרים בסדנאות ושיעורים שאני מעביר, שמאוד נהנים מהעבודה והפיסול בבוץ . אפילו אלו שבהתחלה אומרים איכס… ו"זה לא בשבילי"  לאט לאט מוצאים את הדרך ומתמגנטים לבוץ.

כשהתחלתי להתעניין בנושא שוב מאז ימי הגן העליזים, הגעתי למקדש הבוץ בארץ – לוטן. ביקרתי כמה פעמים באופן לא רשמי, הסתובבתי נפעם בפארק המשחקים המדהים שנבנה שם ולא יכולתי כבר לחכות להתחיל להתפלש בבוץ.

בסוף העשור הראשון של המילניום התחלתי ללמד במסגרות של חינוך מיוחד וניסיתי להכניס את העבודה בבוץ לחלק מה"חומר הנלמד". מהר מאוד הבנתי שבבתי ספר יסודיים רגילים לא אקבל הזדמנות להתנסות בתחום ולכן פניתי למסגרות אלטרנטיביות. שם פגשתי צמא לעבודה באדמה, בגינון ומגוון רחב של תחומים שקסמו לי מאוד.

התחלתי להתנסות עם הילדים בחלקה הקטנה שניתנה לי בבית ספר הדמוקרטי בכפר הירוק לפני כמה שנים. כעבור שנתיים עברתי ללמד בצפון בבית ספר מיוחד בלב החורש הים תיכוני בקיבוץ צבעון. בבית הספר לימדנו כל מיני שיעורים מיוחדים.

אחד מהם היה של איתן שקד, שהפך לחברי הטוב, שפשוט נקרא "בוץ". איתן הגיע עם משפחתו לצפון אחרי 14 שנים שלימד בבית הספר הדמוקרטי בערד. אחרי ניסיון עשיר בעבודה באדמה ואינספור ניסיונות, הוא פיתח שיטה נהדרת לפיסול עדין ומיוחד. לשמחתי התאפשר לי להצטרף לתלמידים שבחרו בשיעור וללמוד ממנו את מלאכת ההכנה של העיסה, הפיסול ועוד רעיונות במהלך. הכנת התערובת יחסית פשוטה אך קשה להסבר בצורה מדויקת, בשל השוני בסוג האדמה וכמות החרסית בה. החרסית גורמת לגבישי האדמה להדבק אלו לאלו ונותנת לסוג האדמה את צבעו הייחודי.

בדרך כלל אני מכין את התערובת בשילוב של נייר גרוס. במשך 3 השנים האחרונות נעזרתי במזכירת היישוב ששמרה לי שקיות שהתמלאו ברסיסי נייר דוחות כספיים ופרוטוקולים, בכל משרד או רשות/מועצה ישמחו לתרום לכם מאגף ניהול חשבונות. (הם חייבים לגרוס).

איך מכינים?

לוקחים דלי של 18 ליטר , רצוי במצב משומש, וממלאים מים בגובה 10 ס"מ בערך. דוחסים כמות גדולה של נייר גרוס (או רצועות דקות של עיתונים ) עד שכל הנייר טבול במים והוא מושרה בו. ניתן להשרות במים למשך שעה ועד יום לפני העבודה. זה מרכך את הסיבים ומקל על עבודת הלישה לאחר מכן.

מערבל צבע – זה מה שמבקשים בחנות

לא חייבים להשרות בשל העובדה שאנחנו עומדים לטחון את הנייר והמים במערבל צבע פשוט המחובר למברגה או מקדחה. טוחנים עד לקבלת עיסה אחידה ודביקה. חשוב להקפיד שלא יהיו יותר מידי מים.

איך יודעים ? פשוט לוחצים על העיסה. אם יוצאים מים סימן שיש יותר מידי. אפשרות אחת – לרוקן מעט מהמים, אפשרות שנייה להוסיף נייר ולהטביע אותו במים עד שיספח את כולם.

אחרי שמקבלים עיסת נייר במרקם אחיד פחות או יותר מרוקנים את העיסה לגיגית רחבה ומשטחים את העיסה בתחתית הגיגית. עכשיו מגיע החלק המפתיע – מפזרים אדמה מסוננת (בלי אבנים ומקלות ) על עיסת הנייר הטחונה ומתחילים לערבב. כמה להוסיף? מאוד תלוי בסוג האדמה שלכם ובכמות המים שטחנתם עם הנייר. פירורי האדמה צריכים להיכנס לעיסת הנייר בעזרת הלישה המאסיבית. פה אין קיצורי דרך, חייבים ידנית, וזו עבודה הדורשת הפעלה מרובת שרירים (מצוין למי שמחשיב עצמו ילד). לוקחים כל פעם גוש של נייר ומפזרים עליו אדמה בנדיבות. לשים ולשים עד שמתקבלת תערובת אלסטית המזכירה בגמישותה פלסטלינה ממש. השאיפה היא להגיע למצב שבו הנייר והאדמה הופכים לאחד ואין בכלל עודפי מים. לאחר לישה של כמה דקות טובות אפשר להכין כדורים קטנים לעבודה נוחה יותר בהמשך.

עבודה ברזולוציה גבוהה

החומר המוכן מאוד נעים וידידותי לעבודה. ניתן לפסל בו בצורה עדינה מאוד, החל מצעצועים קטנים, חיות, משחקי לוח, שחמט, שלטים לבית ואפילו טירת ארמון מלבנים זעירות, כמו שהכינו הילדים לפרויקט סוף שנה בבית ספר שבילי יער בצבעון.

העבודה בבוץ ונייר מגיעה לרמות דיוק ופיסול עדינות ביותר, ואינה דורשת שריפה בתנור כלשהו.. מה שעוד מדהים בחומר הזה היא הקשיחות שלו. לאחר כמה ימים, רצוי בצל, המים מתאדים והחומר מתכווץ והופך נוקשה מאוד ועמיד אפילו מנפילה מגובה רב. פעמים רבות אני מתחיל סדנה בכך שאני לוקח עבודה שהכנתי ומפיל אותה לרצפה כאילו בטעות. תמיד יש השתאות ו"אוווווויייי" שנזרק לאוויר , מיד אני מסביר עד כמה חזק החומר ונותן למי שרוצה אפשרות לנסות לשבור אותו.

עוד דברים שניסיתי לבנות מהחומר המיוחד הזה הם תנורי "רוקט סטוב" קטנים שעבדו מצוין והפתיעו גם אותי ביעילות שלהם. קערות, חנוכיות ופתיליות שמן הם חלק קטן מאוסף יצירות שהולך ונערם אצלי במהלך השנים. היצירות הוותיקות שהן בנות ארבע שנים בערך אינן מאבדות מצורתן ונראות כחדשות ומידי שנה אנו מדליקים את חנוכיית הבוץ בצורת תמנון שבניתי באותו שיעור עם איתן.

Save

Save

בכל סדנא שמכבדת את עצמה, צריכה להיות משחזת שולחנית. יש שיגידו שניתן להסתפק במשחזת זווית עם דיסק לליטוש, אך אי אפשר להחליף את היציבות של משחזת שמקובעת לשולחן. אני משתמש במשחזת שולחנית בעיקר להשחזות של מפסלות ומקדחים, אבל גם כשצריך להוריד הרבה חומר בצורה מדוייקת. השחזת מפסלות, מקדחים ולהבים שונים כמובן דורשת איזה שהוא ג'יג שיקבע את הזווית המתאימה ללהב המדובר, אך המשחזת עצמה היא הבסיס.

במדריך הקצר הזה נבנה שולחן קיר קטן למשחזת שולחנית שכזו. היתרון בשולחן ייעודי למשחזת שכך היא לא תופסת מקום על שולחן העבודה, והשולחן קיר הקטן תופס מעט מקום במרחב, כמעט לא מרגישים אותו. אל השולחן יהיה בעתיד אפשר לחבר ג'יגים שונים ואולי עוד משחזת חזקה יותר (המשחזת שנראית כאן מאוד חלשה וצריך להיות עדינים איתה).

ממה מתחילים? מחומרים

את השולחן בניתי מ(אירוניה) שולחן בית ספר ישן, שסיפק לי פרופיל מלבני 2.5 על 4 ס"מ, בעובי דופן 2 מ"מ ומשטח ברזל 5 מ"מ שהיה לי זרוק איפה שהוא.

חתיכות מפורקות של שולחן בית ספר ישן

משטח ברזל קטן 5 מ"מ – בדיוק בגודל הנדרש

הכנת הרגל לשולחן

אז קודם כל, צריך להכין את המשטח. במקום להתחבר עם הרגליים ישירות למשטח, העדפתי ליצור מסגרת מלבנית שתחזק ותיישר את המשטח מלמטה.

המלבן האופקי אליו יתחבר משטח הברזל

יצירת הזווית – מדידה

זווית החיתוך

המטר עזר לי למדוד, בעזרת טריגונומטריה בסיסית, מה אורך היתר שאני צריך לייצר כדי להחזיר את השולחן ישר.

כבר רואים את הזווית והרגל

חיבור קושרת גם בין הזוויות

ריתוך המשטח למסגרת

כאן פשוט תפרתי בכמה נקודות את המשטח למסגרת, תוך כדי דאגה ותשומת לב לכך שמשטח הפח מתיישר אל מול המסגרת (אם צריך הולמים בפטיש כמובן)

כך נראה המשטח מחובר לרגל

צביעה

אני הלכתי על כחול עז, שזה גם הצבע של רוב השולחנות, ארונות ומדפים בסדנא שלנו, אז כדי שלא ירגיש מוזר שהוא בצבע אחד וכל השאר בצבע אחר.

ועכשיו… להתקנה

את השולחן חיברתי לקיר עם 4 ברגי ג'מבו. את המשחזת מחברים לשולחן עם 4 ברגי הצמדה 6 מ"מ (בדרך כלל). המקום בצד ימין של המשחזת מיועד למשחזת נוספת שתאפשר משחק למתקנים שונים להשחזות.

המשחזת מחוברת לשולחן

כחובב "עשה זאת בעצמך", מה שמניע אותי לעשות משהו יכול להיות צורך ביתי (ראו לדוגמא מדריכים על רשתות זבובים, תריסים או עבודות אינסטלציה), ויכול להיות רצון ללמוד משהו חדש, או אפילו סתם סקרנות לשמה. לא סתם אסף, מייסד "בידיים", קורא לנו "חוקרים".

הסקרנות יכולה להגיע מפלאייר פטנט שהמנגנון שלו נשבר, מראש פטיש החסר ידית (ואולי הפעם אכין ידית קצת שונה מזו שהכנתי לפטיש הקודם), או מסרטון ביוטיוב של נגר שעובד עם כלי לא מוכר.

כמי שבנה לו במו ידיו סדנא ביתית קטנה במרפסת דירה עירונית, וכמי שלוקח את התחביב בפרופורציות, תקציב ההצטיידות שלי מאוד מוגבל. מבין נגר מקצועי שיזמין כמה מקצועות עילית של לי-נילסן ב- 300$ האחת לפני משלוח מארה"ב ומיסים, ויוכל להתחיל לעבוד איתן ישר מהקופסא, אני קניתי בשבריר המחיר מקצועה בת 60, ושיפצתי אותה באהבה ובהנאה במשך שעות ארוכות כמתואר במדריך קודם, ולזמן שאני משקיע בתחביבי אין בעיני עלות כספית שוות ערך.

נגרות ידנית היא תחום שאני הולך ומתאהב בו בשנים האחרונות. העבודה המדיטטיבית והשקטה, היעדר האבק והרעש הנלווים לנגרות ממוכנת, והבטיחות היחסית (אמנם עבודה עם מפסלות ומסורים עלולה להיות מלווה בשריטות ובחתכים, וגם בחתכים עמוקים, אבל לעומת זאת ממסור שולחן אפשר לאבד יד) קנו אותי.

אפשר ללמוד ממסורת של מאות שנים, ולייצר חלק מהכלים לבד. ראוטר חשמלי הוא כלי שאי אפשר לבנות לבד, Router Plane ו- Rebate Plane עושים בנגרות המסורתית חלק ממה שעושים היום עם ראוטר חשמלי, ואפשר לבנות אותם סביב פיסת עץ ולהב.

בפגישה במשרדו של עו"ד מבוגר, שאלתי אותו על מקצועות העץ המפארות את המדפים, ולא אשכח את תשובתו – "התפרנסתי מנגרות בשנות החמישים, בתקופת הצנע, וזה מה שהיה לנו. היינו משיגים פיסת פלדה ומכינים ממנה להב, ובול עץ ממנו היינו מכינים את גוף המקצועה".

הנה שולחן הנגרות שלי (אותו הצגתי בשני מדריכים קודמים) לפני שנוספו לו עוד כמה חלקים ושיפורים. את המלחציים העברתי מהשולחן הקודם, רוב העץ משאריות, הפלטה הייתה פעם 3 דלתות של ארון קיר.

הארון בו מאוחסנים כלים, עץ ואריזות צבע, נבנה גם הוא משאריות ותואר באחד המדריכים הראשונים שהעליתי ל"בידיים" לפני שנים. החזית מפירוק ארון קודם והפנים ממדפי מתכת משרדיים:

כמי שלומד נגרות "בהליכה", התחיל העיסוק בהתאמת ידיות לכלים מ"אוסף" הגרוטאות, הנה שופין שקיבל ידית ממטריה שנשברה:

ועם הזמן, למדתי גם להכין ידיות מורכבות יותר:

וגם לבנות פטיש שלם. הנה מקֶבֶת עץ, שאולי מזכירה בצורתה את הפטיש של האל הנורדי ת'ור, אבל הרבה יותר קטנה, ומיועדת לשימוש עם מפסלות לעץ. הידית היתה פעם חלק של רהיט, ניתן לראות בה שרידי מחבר סין-וגרז. הראש כאן בנוי מעץ שממש-ממש לא מתאים, סתם כי התחשק לי לבנות מקֶבֶת וזה העץ שהיה בארגז:

האימרה "לנגר לא יכול להיות שתהיינה יותר מדי כליבות", כנראה נכונה. מהר מאוד יימאס לכם מכליבות זולות שמתפרקות, ואילו הטובות – יקרות. הכמות חשובה לא פחות מהאיכות, ולא לכל עבודה צריך כוח לחיצה של 200 ק"ג, ולכן לצד כמה כליבות טובות בודדות (וטלפון של חבר לשאול ממנו עוד כמה אם צריך), החלטתי לבנות כמה סוגים של כליבות עץ.

את הכליבה הימנית (בתמונה עדיין ללא ידיות) קל מאוד להכין, בניתי כמה כאלה ואכתוב עליהן במדריך אחר. השמאלית היא ניסיון לא מוצלח עד כה, לחקות כליבת עילית Jorgensen, להשלמתה מחפש מישהו לשאול ממנו מברז ומחרוקת שמאליים 12 מ"מ. תודתי הפומבית במדריך שיתפרסם, למי שיוכל לסייע:

גם הכליבה הזו בדרך לאותו המדריך:

ועוד אחת, לא פשוטה להכנה, הפעם חיקוי של כליבת Klemmsia מסחרית. בניתי שתיים כאלה, ולמען הסקרנות נבחרה לכל אחת שידרה מחומר אחר:

כליבה של בוני גיטרות (לא בונה ואפילו לא מנגן, בניתי את הכליבה למען הסקרנות):

מסור מסגרת ממדריך קודם:

Rebate Plane, כלי שהוזכר לעיל, המשמש ליצירת מגרעות בשולי לוחות עץ, כמו אלו הנמצאות בהיקף של חלון או במסגרת של תמונה, ובהן משקעים את הזיגוג:

ראוטר פליין אותו הזכרתי מקודם, משמש לניקוי ולפילוס תחתית חריצים בעץ. הלהבים כאן עשויים ממפתחות אלן שהושחזו במכונה:

ניקוי חריץ בעת הכנת מקצוע Rebate Plane, בעזרת ראוטר פליין מסוג אחר, בו הלהב הוא מפסלת שלמה הנשלפת בתום השימוש. הקרש בו אני חוצב כאן, הוא גוף של Rebate Plane שהוצג לעיל, בו תחתית החריץ חייבת להיות מפולסת, כדי לקבל אליה את אותו הלהב המשמש בתמונה זו את הראוטר פליין. רב-שימושיות והסתפקות במועט, כבר אמרנו?

בסדרת המדריכים הבאה עלינו לטובה אסביר כיצד לבנות שלושה דגמים של מושבים פרקטיים פשוטים מצמיגים. העבודה עם צמיגים עשויה לנבוע מצורך (חוסר בתקציב, למשל) או רצון (לעשות שימוש חוזר בפסולת). לצמיגים יש חסרונות לא מעטים כמו הנפח הגדול שהם תופסים והגמישות הרבה שמקשה על צביעה הולמת (כמו שתראו בהמשך), אך יש גם יתרונות כמו החוזק הרב ביחס לאותה הגמישות מה שמקנה מבנה בעל אלסטיות רבה, והופך את המושב, בהנחה שהוא מתוכנן נכון, לכזה שמתאים את עצמו למשתמש, במקום המבנה הקשיח של פלסטיקים, מתכות וסוגי עץ למיניהם.

אל הפרוייקט הזה הגענו דרך הצורך לייצר מספר מושבים רב יחסית, במה שעד היום קראנו לו (בסדנא הקהילתית לקיימות באורט טבעון) חדר חשיבה יצירתית, ומשנה הבאה הוא ייקרא (וישמש אותנו כ) הפאבלאב שלנו (דהיינו, מרכז לייצור דיגיטלי – מדפסות תלת מימד ומחשבים בעיקר אבל לא רק). חדר החשיבה היצירתית צריך להיות חדר מנוחה מהסדנא, וסוג של אנטיתזה – אם הסדנא מלאה באבק, רועשת וללא מנוחה, החדר הזה צריך להיות נקי, שקט ונוח, תוך כדי שהוא משרת את הרעיון הפדגוגי של עידוד חשיבה יצירתית.

הדבר הראשון שעלה לי בראש היא מתודה לביקורת בונה וחשיבה יצירתית שלמדתי בתנועת הנוער כמדריך, ואני משתמש בה עד היום בקורסי הפרמקלצ'ר ובהוראה – כובעי החשיבה של דה-בונו (על כך במאמר נפרד בעתיד הלא רחוק; אם בכל זאת מדגדג לכם לקרוא עוד – מוזמנים לעשות זאת כאן). הרעיון היה להמיר את הכובעים במושבים. לצורך זה נדרשים שישה מושבים זהים בצבעים שונים.
החוסר בתקציב והרצון לעשות שימוש חוזר במה שיש, בתקופה שבפייסבוק באותו זמן רצו תמונות של סדנאות על הדומים מצמיגים על גלגלים, הביא אותי לרתום את העגלה, לנסוע לפנצ'ריה הקרובה, ולהעמיס אותה בצמיגים באותו הגודל (חשוב, כדי ליצור מושבים דומים יחסית).

תכנון בשלבים

מפה לשם, התחלתי בעבודה, כשלאורך התכנון והביצוע עוזרים לי תלמידים ובוגרים מזדמנים מבית הספר והקהילה בתכנון המתגלגל של המושבים. התחלנו להניח צמיגים אחד על השני, בחיתוכים שונים, לפרוס צמיגים לפרוסות ולעשות שתי וערב, בקיצור – חגיגת ניסויים בחומר (החלק הכי כיף בפועל). בסופו של דבר, בסיס המושבים, לאחר מספר נסיונות (כמו שאתם יכולים לראות בתמונה הבאה) שגם קלע לגובה הנדרש וגם היה מספיק נוח, היה שני צמיגים אחד על השני עם משענת בזוית (עוד נדבר על המשענת).

ניסוי ראשוני למושב צמיגים

דימוי של ציר הזמן, מצמיג אחד, לשניים ולמשענת ומושב

לחבר בין צמיגים זה יחסית קל. בורג סיבית רגיל (עדיף עבה יחסית, וארוך ככל הנדרש כדי לעבור דרך הצמיגים) יכול בקלות להצמיד צמיגים. אם הצמיג ישן, הבורג בעל ראש קטן או דק, או אם אתם חוששים שהוא יקרע מסיבה כשלהי, אפשר להוסיף דיסקית (שייבה) לפני ההברגה.

חיתוך צמיגים זה כבר סיפור אחר, מאחר והצמיג (שגם הגומי שלו עבה) מכיל שתי חישוקי ברזל עבים בטבעות הפנימיות (מה שיושב על הג'אנט בלחץ) ועוד רשתות ברזל מרובדות בתוך הגומי. אחרי הרבה ניסיונות הגענו לנוסחה של קדיחת חורי כניסה עם מקדחה ומקדח 10 בנקודות אסטרטגיות, חיתוך בין חורי הכניסה עם מסור אנכי (ג'יגסו) ולאחר מכן חיתוך כבלי הברזל עם תוכי (קאטר ענק). מצאו את הדרך הנוחה לכם, אבל בכל מקרה – אל תנסו לחתוך את הצמיג עם כלי שמסתובב מהר מדי (לדוגמא משחזת זווית), אחרת הוא ישרוף את הצמיג. זה לא עושה נזק לצמיג או לכלי יותר מדי, אבל זה מלכלך, מסריח ופוגע בבריאות שלכם.

תחתית וגלגלים

תחתית וגלגלים

התחתית נחתכה כעיגול מתוך לוח OSB 19 מ"מ (עובי הכרחי בשימוש בחומר הזה) כי היה לנו. אם הייתי צריך לקנות חומר ייעודי, הייתי קונה סנדוויץ במקום (את העובי הייתי משאיר, לייתר ביטחון). את הגלגלים חיברנו על פרופיל 5×5 בגדול, למרות שאפשר גם ללוח עצמו. הדרך לחבר אותם היא לקדוח חור קטן במ"מ אחד מהציר האנכי של הגלגל, ואז לדחוף אותו לתוך החור בלחץ עם מכות פטיש.

תחתית וגלגלים

המון גלגלים

עוד יותר גלגלים – בפס ייצור

משענת ומכסה

חיתוך המשענת

התאמת המשענת היא תהליך של ניסוי וטעיה. אנחנו הגענו לנוסחה הזאת: מוציאים שליש מצמיג מאותו הגודל כך שנשארת קשת עשוייה משני שליש צמיג. לחתיכה הזאת יצרנו מגרעות אלכסונית שעזרו לנו להלביש אותה על הצמיג העליון. אז לקחנו את הקשת, פתחנו אותה בחוזקה משני צדדיו של הצמיג העליון, ומיקמנו אותו בזווית המתאימה (אותה בחנו כמה פעמים לפני והעתקנו ממושב למושב בהצלחה יחסית). מכאן, כמו שאפשר לראות בתמונות למטה, חיזקנו בברגים מכל הכיוונים בחפיפה שבין הקשת לצמיג העליון.

חיבור המשענת לצמיג העליון – קדימה

חיבור המשענת לצמיג העליון – אחורה

חיבור המשענת לצמיג העליון – מהצד

אז התיישבנו. המשענת החזיקה יפה, אך הגמישות של הצמיגים שיחקה לרעתנו והרגישה שהגב עובד קצת יותר מדי. אז החלטנו להקשיח במידה מסוימת את המשענת והוספנו קרשים אנכיים בין הצמיג העליון לקשת בתוכה (שניים או שלושה, תלוי בקרשים ובגודל המפתח של הקשת) כמו שאפשר לראות בארבעה מתוך ששת המושבים בתמונה שלמטה. החיבור בין הקרשים לצמיגים נעשה מבתוך הצמיג העליון, ומעל הקשת. לצורך החיבור בתוך הצמיגים כדאי להשתמש במאריך הברגה גמיש, כדי שיהיה אפשר להבריג בנוחות יחסית מלמטה למעלה.

קרשים בגב חלק מהמושבים אחרי שהחלטנו שהם הכרחיים

פס ייצור של מכסים מOSB

המכסים למושב עצמו, מלמעלה, גם הם נחתכו מפלטת OSB 19 מ"מ.

צביעה

הגענו לשלב הצבע, וכאן היה עלינו להשקיע מחשבה בצבע המתאים לצביעת הצמיגים. כאמור, הצמיגים הם אלסטיים, בצבע שלא יוכל להמתח יחד עם הצמיג ייסדק ברגע הראשון שישבו עליו. לכן השקענו במיכלי צבע בתרסיס (הפירמה נראית בקטן בתמונה, לא נעשה יותר פרסומת מזאת) יקרים יחסית שחשבנו שעשויים להצליח במשימה. חשוב מאוד לרסס את הצבע ולא לצבוע במברשת (ריסוס לא חייב להיות ממיכל חד-פעמי, אפשר לעבוד עם מרססת צבע פניאומטית או חשמלית שהם כלים מומלצים כי הם זולים  – חוץ מעלות הקומפרסור בריסוס פניאומטי – יחסית לעבודה שהם עושים, שאין לה תחליף באיכות אבל גם לא במהירות. ברגע שתתחילו להשתמש במרססת צבע, לא תרצו לחזור למברשת). למה בריסוס? מאחר וריסוס היא השיטה החסכונית ביותר בצבע, במיוחד כשצובעים אובייקטים בעלי שטח פנים גדול כמו צמיגים עם כל חריציהם. בצביעה במברשת, החריצים ישאבו כמות צבע רבה עד שתגיעו לכיסוי הצבע המיוחל ולכן ייראו גם לא אחידים כי כמויות הצבע בחריצים יצאו בסופו של דבר לא אחידות.

עוד פרט מעניין – ככל שהצבע יותר רחוק מהצבע השחור של הצמיגים, כך תזדקקו ליותר צבע על מנת להשיג כיסוי מלא (רק הגיוני, לא?). כך, המושב הצהוב דרש מיכל וחצי של תרסיס צבע, בעוד שהמושב הכחול דרש פחות ממיכל אחד.

צביעה בריסוס באוויר הפתוח

הצבעים והמושבים

ניתן לראות בתמונה למטה שגם בצביעה יסודית עם צבע איכותי, עדיין קשה לשמור על הצבע מסדיקה, בהנחה שהצמיג עובד (שיושבים עליו מדי פעם). למצב כזה הייתי מציע לשמור קצת צבע ולחדש אותו מדי פעם, בתקווה שכמה שכבות צבע בסוף יעצרו את הסידוק, או לבחור מראש לצבוע בשחור את כל המושבים (אם לא מפריעה לכם התחושה של פנצ'רייה).

המושב הלבן מתקלף מעט. לחדש עם צבע גמיש יותר

ריפוד המושבים

מכיוון שלשבת על פלטת OSB זה לא משהו, הריפוד בא לתקן את החוויה. מדובר במזרן ספוג דחוס בעובי 5-7 ס"מ שחתכנו בעיגול (כמו שאתם רואים הוא לא חייב להיות מדוייק, אבל כן כדאי שיהיה בו קצת יותר חומר מגבולות הפלטה העגולה מאשר קצת פחות). בד קנווס עבה שימוש אותנו כבד לריפוד וחובר בצד האחורי של הפלטה עם אקדח סיכות. שימו לב – כדאי להשתמש באקדח חזק במיוחד עם סיכות עבות אך קצרות, אחרת הרבה מהסיכות לא ייכנסו עד הסוף לOSB וזה קצת מבאס. לחילופין אפשר להשתמש בפלטה מחומר רך יותר כמו סנדוויץ' שהסיכות חודרות אליו קצת יותר בקלות.

ריפוד על מושב העץ

ריפוד המושב הירוק – נראה מקצועי, לא?

סיכום

כמה נקודות לסיכום, שכדי לחשוב עליהן:

• חבר טען שהחדר שמלא בצמיגים (עם עוד כמה דגמי ספסלים שתראו בהמשך) מריח קצת כמו פנצ'ריה. אבל זה היה לפני שכולם נצבעו. טענתי הייתה שכשהצמיג נצבע, הגומי נשאר מתחת לצבע וכשהצבע אטום הריח לא מתנדף. לדעתי מאז שצבענו, הריח הלך (או שהתרגלתי). בכל מקרה, צריך לקחת את זה בחשבון, כשמתכננים להכין אותם כדי לשים אותם בתוך מבנה. אם הכיוון הוא לשים אותם בחוץ, זה גם פותר את הבעיה.
• מחיתוך של צמיגים לצורות כאלו נשארות הרבה חתיכות של צמיגים. עכשיו, מכיוון שפנצ'ריות אמורות לשלוח את הצמיגים למחזור בצו המשרד להגנת הסביבה, הדבר ההגיוני היה להחזיר לפנצ'ריה ממנה לקחתם את חתיכות הצמיגים ולבקש שישלחו אותם גם. הפנצ'ריה שאני לקחתי ממנה לא אהבה את הסידור הזה בטוענה שזה מכניס אותם לברוך מול אנשי המשרד. אם לקחתי צמיג אז הוא נעלם, אבל אם הם שולחים חתיכות של צמיגים, אז גבות מתחילות להתרומם. אם כן, יש לי חבית מלאה בחתיכות צמיגים שעוד לא מצאתי להם שימוש. אולי אצליח לייצר מהם כפכפים או כלי עבודה אחרים מתי שהוא. כרגע עוד אין לי פתרון. צריך לקחת זאת בחשבון.

זהו זה. בהמשך אשתף אתכם בעוד שני דגמים של מושבי צמיגים, וגם בתהליך פיתוח מהיר (Rapid Prototyping שעשינו באחד מקורסי הפרמקלצ'ר שנה שעברה). בנתיים אני רוצה לומר תודה (מיוחדת) לחגי שכטר, תומר משיח. נעם איבגי, סער הגואל ועוד תלמידים ומבקרים רבים שעזרו לי בפיתוח המושבים הללו ואחרים.

ששת המושבים של דה-בונו

תודה לחגאי ?, תומר ?, סער ? ונעם איבגי על עבודת המסורה

את המאמר הזה אני מאוד מתרגש לכתוב. אני מתרגש בגלל שהוא עוסק באחד הפרויקטים הכי מרחיקי לכת שיצא לי לקחת בהם חלק בשנים האחרונות. אני אספר כאן במאמר את הרעיון שמאחורי "אקדמיה מתחדשת" ולתוך זה אני אשלב את הדרך המיוחדת שהביאה אותי להיות שותף של ד"ר דני נווה בהקמה שלה.

הכל התחיל לפני ארבע שנים בכנס אקטיביזם בחוות אדמאמא. ישבנו בערב לשמוע הרצאה בנושא ציידים לקטים, והגיע בחור בשם דני נווה, דוקטור לאנתרופולוגיה ומורה לקורס בניסים שבשעתיים הבאות הצליח לשנות את החיים שלי מקצה לקצה. האיש המופלא הזה, החליט לעשות את הדוקטורט שלו על תפיסת העולם של שבטי ציידים לקטים, וספציפית על שבט הנאייקה שחיים בתוך הג'ונגלים של דרום הודו. הוא פיזית לקח את התיק שלו ואת מחברות המחקר שלו ונכנס לבד לתוך הג'ונגל לחיות שנה שלמה עם התרבות האחרת הזו. אני כל כך עפתי מההרצאה הזו, לא הפסקתי לדבר על זה חודשים. לקח עוד שנתיים עד שיזמתי הרצאה נוספת שלו אצל חברים שלי, ועוד חצי שנה עד שנפגשתי איתו לשיחה אחד על אחד על פרויקט הביטט בעין חבקוק – ליד קיבוץ חוקוק, שם הוא מתגורר כחלק מהקהילה האקולוגית במקום.

בשיחה, דני סיפר לי על השנים הרבות שבהם הוא מלמד באקדמיה, על התובנות שלו לגבי הדור שלנו, ועל הצרכים האמיתיים שיש לבני העשרים והשלושים שכמעט ולא מקבלים מענה באף מעגל או מסגרת בארץ. הוא סיפר לי על החזון שלו – "אקדמיה מתחדשת" – שתיתן כלים לעצמאות כלכלית, הרחבת ידע כללית על העולם שאנחנו חיים בו, ולימוד של ידיעה עצמית דרך כלים של מדיטציה ועבודה עם התודעה שלנו. אני מאוד התלהבתי מהרעיון, וכמובן שזה קשור לזה שהתלהבתי מהאיש.

קוצר פירות אדמאמא!

במקביל לכל זה אני קיבלתי את ההחלטה להתקרב לחוות אדמאמא. לברר את הקשר החזק שאני מרגיש עם החווה המרגשת הזו כבר כמה שנים טובות. בדיוק סיימתי את פרוייקט הביטט שכתבתי עליו לפני כמה חודשים ועלתה בי קריאה חזקה מאוד להעביר את חפציי לבקתה שלי כאן. יצאתי למסע מרגש אל המקום המסעיר הזה ולקשר עם גור ועירית בתוך תקופת המעבר הזו שבה הם החליטו שהם רוצים לעבור הלאה. ההחלטה על לערוך את המפגש הראשון של האקדמיה המתחדשת באדמאמא מסמלת בכל מיני מובנים את השותפות המיוחדת שנרקמה ביני לבין דני, וגם את הכיוון החדש ופורץ הדרך שחוות אדמאמא הולכת לקראתו.

מפה לשם הגענו לכך שההפקה הראשונה של האקדמיה תהיה מאין פסטיבל למידה של חמישה ימים אינטנסיביים בחוות אדמאמא הכוללים לינה וארוחות טעימות – דני יהיה המרצה והמנחה המרכזי ועוד מספר מרצים אורחים יגיעו על מנת לתמוך בהפקה המרגשת הזו. הנה קישור לאירוע.

אני מאמין שהאקדמיות בארץ ובעולם עומדת בפני צומת דרכים מאוד משמעותית. הידע יצא לחופשי. התארים לא מבטיחים הצלחה וביטחון. התחושה האישית שלי היא שמה שנדרש היום מאיתנו כצעירים וכחברה בכלל הוא יצירתיות גדולה. וזה מה שתופס אותי בתכנים של האקדמיה מתחדשת – מדובר על למידת עומק מסוג חדש שלא פוגשים באקדמיה. למידה שיכולה לעזור לנו קצת להתמודד יחד עם התחושה הזו שאני גדל איתה כצעיר בחברה שלנו – תיכנס למאטריקס, תסתדר בשורות, תעשה קריירה, ותתחיל לתפקד. התחושה שלי היא שהגענו כאנושות לשלב שאנחנו לא צריכים לתפקד – אנחנו צריכים לחקור וליצור – את השפע, את הידע ואת האפשרות להיות יצירתיים כדי לעשות לנו חיים טובים ביחד.

אחד מיסודות המהלך שלנו בספטמבר יהיה חידוש והעמקת יכולתנו לחיות בפליאה. זה המקום. וזה הסרטון!

נתראה שם! ובכלל בואו לבקר בחווה!

בזמן האחרון יותר ויותר אנשים מגלים את התנאים הקשים שבהם החברה שלנו מגדלת תרנגולות, ובלשון התעשייה: מטילות. לא תרנגולות מטילות, אלא רק מטילות (כי הרי לא באמת מעניין את התעשייה שיש בעל חיים מאחורי הביצה). בהתחשב בתנאי המחיה המזעזעים מבחינה מוסרית ומבחינה תברואתית שאותם לא אפרט כי החברים האלה כבר עשו את העבודה (קישור אנונימוס, תחקיר ערוץ 10 עושות חשבון – מומלץ!) הבעיות מתחילות לעלות לשיח הציבורי ולמודעות, בהמשך המאמר יגיעו הפתרונות…

למי שלא מכיר הנה תקציר לתעשיית התרנגולות המטילות: מדגרות מסחריות מגדלות אפרוחיות נקבות (זכרים כידוע לא מטילים ביצים ולכן מושמדים) לתרנגולות לבנות מזן לגהורן או לומן הידועות ביכולת (פיזור) הטלה גבוה בשנים הראשונות גדלות לפרגיות, בהתאם למכסה אותה מגדירה המדינה, הפרגיות מגיעות ללולן לתקופה של כשנתיים בהם הם יטילו בממוצע 280 ביצים בשנה הראשונה וכ250 בשנייה. בשנה השלישית תפוקת הביצים יורדת דרמטית (40%) ולכן התרנגולות מומתות ומפנות את מקומן לפרגיות צעירות (המטילות ביצים קטנות) וחוזר חלילה. כמובן שבאופן טבעי התרנגולות לא יטילו כל כך הרבה ביצים בשנים הראשונות, אבל עם קצת מניפולציות חקלאיות מצליחים לחלץ מהם את מירב הביצים בזמן קצר יותר. בדומה למחזור האישה, לתרנגולת מספר ביצים קבוע שאיתו היא מתחילה את חייה השאלה החשובה לחקלאי היא מה יהיה פיזור ההטלה שלה, משיקולים כלכליים כמובן החקלאי ירצה תפוקת ביצים מירבית במינימום זמן. המניפולציה הראשונה היא הארכת אורך היום בחורף בהוספת תאורה, התרנגולת בסך הכל רוצה שהאפרוחים שלה ישרדו, התרנגולת מבינה שאם היום ארוך אז זה קיץ והטמ"פ מתאימה לגידול אפרוחים ולכן מטילה בקצב גבוה. מניפולציה שנייה וידועה לשמצה היא השרה כפויה, תהליך המתבצע בכדי להאיץ פעילות הורמונאלית בגוף התרנגולת בכדי להביא לסיומו של מחזור הטלה אחד ופתיחתו של מחזור הטלה חדש. התרנגולות מורעבות במשך כ-10 ימים בשילוב החשכה של הלול תהליך שבעקבותיו התרנגולות עוברות סטרס הורמונלי ולאחר הrestart הזה הן חוזרות להטיל בתפוקה מלאה.

מדוע לול תרנגולות צריך להראות כמו שילוב של בסיס צבאי ובית חולים?

לול של משק משפחתי בצפון. 40 סמ"ר ל3 תרנגולות

לול תרנגולות מודרני

המצב משתפר קלות בביצי החופש האורגניות, בנוסף לפיקוח האורגני שמתווסף על הפיקוח הווטרינרי (הלוקה בחסר). תרנגולות חופש חיות בתנאים הרבה יותר טובים מחברותיהם המסכנות בלולי הסוללה. אך מבחינה תברואתית המצב לא מזהיר, התרנגולות עושות את צרכיהם בעיקר בלילה בתאי ההטלה וברצפת הלול (העשוייה בטון), ועדיין הלולן יצטרך לנקות את הביצים מצואה. עדיין אפשר לדמות, תרנגולות חופש לאסירים בבית כלא מודרני עם חצר ואפשרות להתהלך, ותרנגולות סוללה הן כמו (כמה) אסירות בצינוק. גם אם יש לתרנגולות גישה למרעה בחוץ הם ממעטות לצאת בגלל קרינת השמש החזקה בקיץ, מחסור באמצעי שתייה והזנה המותאמים לחוץ. דרך אגב הווטרינר הראשי של העופות לא מאפשר הקמה של לולי חופש חדשים בגלל החשש משפעת העופות, אפרט בהמשך…

רוב הזמן ורוב התרנגולות מבלות בתוך הלול הבנוי ולא בחצר

לול חופש מבפנים (מתוך אתר אנונימוס)

פתרונות חיוביים בבקשה!

עד כאן המציאות העגומה של התרנגולות וכן של הביצים שאנו מכניסים לגופנו, כדי לשפר את מצב הרוח נחזור לטבע. התרנגולת במקור בוייתו מהעוף גלוס גלוס שחי ביערות הודו ואסיה לפני אלפי שנים. כן זוהי ציפור שעפה וישנה על ענפי העצים כדי לחמוק מטורפים. זהו בעל חיים עם צרכים ואופי של ממש, וגם חיות אינטיליגנטיות למדי בניגוד למה שנהוג לחשוב (האם חיים שלמים בצינוק פוגעים באינטיליגנציה? מממ…) בתוכנית הזו של הBBC תיעדו ניסויים מדעיים ממש מעניינים הבודקים למידה וזיכרון בתרנגולות (אני הופתעתי).

אז מה הצרכים של התרנגולת ואיך אנחנו דואגים להם?

אז האמת שזה לא כל כך רחוק מהצרכים שלנו בני האדם: מחסה – טוב בזה אנחנו מומחים, מים – התרנגולת לא יכולה לעבור יום קיץ בלי מים לא כדאי לפשל פה וכדאי שהם יהיו קרירים ונקיים כך התרנגולות ישתו יותר. אוכל – בטבע התרנגולות אוכלות בעיקר זרעים קצת תולעים קצת חרקים וקצת עשבייה, בתעשייה מזונן של המטילות מורכב מתערובת דגנים מעובדים המכילה בעיקר תירס, חיטה, שעורה וסויה. אוויר נקי מן הסתם. אבק – כן אבק, התרנגולת צריכה לעשות אמבטיית אבק/חול כדי להתנקות מטפילים שונים המתיישבים להם על הנוצות. אבני חצץ (Grit) לתרנגולות כידוע אין שיניים ולכן הם נודעות גם בכך שהם מעכלות מזון בחוסר יעילות רבה, הוספת אבנים שאותם התרנגולות מחזיקות בזפק שלהם עוזרת לה לטחון ולעכל טוב יותר את הזרעים. אור שמש – נשמע טריוויאלי אך תרנגולות בלול תעשייתי מודרני לא יראו אור שמש כל ימי חייהם מצד שני התרנגולות לא אוהבות להיות בקרינה ישירה ולכן שעות הפעילות העיקריות שלהן הן לפנות בוקר ואחר הצהריים ויעדיפו להסתובב מתחת לעצים במהלך היום. ואחרון חביב אינטרקציה חברתית – התרנגולות הינן חיות חברתיות מאוד יש יחסי כוחות, מנהיגת הלהקה תאכל ראשונה וחסר לצעירה החצופה שתנסה לדחוף מקור לא במקום, ויש גם את הזכות לפגוש בתרנגול חתיך לדגור ולהביא אפרוחים לעולם, או שאולי זה כבר מוגזם…

תרנגולת פרמקלצ'ר. צרכים, תוצרים והתנהגויות. מתוך: ביל מוליסון Permaculture designer manual

בשלב זה אתם כבר בשלבים של מחשבות על טבעונות ואיך אני אוותר על החביתה שלי או אולי התחלתם לחשוב על גידול ביתי של 3-4 תרנגולות שיקבלו ממכם יחס אוהב לפחות כמו הכלב רקסי (רק שימו לב שרקסי לא יאהב את התרנגולות שלכם יותר מיד;-). שתי אלה דרך אגב פתרונות מעולים שגם הח"מ וגם מומחי סביבה ותזונה היו ממליצים בחום. אבל אתם יודעים מה, יש מעבר לים פתרון לגידול מסחרי הומאני טוב לתרנגולת טוב לבריאות וטוב אפילו לסביבה (כמה לא מפתיע). פשוט שיטת המכסות הארכאית, השירותים הווטרינרים,  והגישה התועלתנית של החברה כלפי התרנגולות חוסמות כל יזמות וחשיבה יצירתית מחוץ לקופסא בתחום.

תרנגולות מרעה

תרנגולות מרעה או באנגלית pastured poultry היא שיטת גידול שהתחילה בעקבות החקלאי האמריקאי הידוע גוא'ל סאלטין מחוות Polyface. שם הוא מגדל מגוון בעלי חיים (פרות, חזירים, ארנבים ותרנגולות). ישנן שתי שיטות גידול עיקריות לגידול תרנגולות במרעה. האחת היא כלובים ניידם או טרקטור תרנגולות (chicken tractor). אלו הם כלובים ניידם וקלי משקל שתחתיתם פתוחה לאדמה לאפשר לעופות לחפש אוכל במרעה. השיטה השנייה (והמועדפת עלי באופן אישי) היא שיטת המחסה הנייד (mobile shelter) או בקצרה עגלול העגלול מהווה רק מקום מחסה, לינה והטלה ולמעשה התרנגולות נמצאות רוב הזמן מחוץ לעגלול, כשגדר חשמלית מונעת מהן להתפזר ובעיקר מה שמונע טריפות בלילה. הגדר חשמלית מיוחדת לעופות המופעלת על ידי מצבר V12 ומחולל מתח, אל דאגה בעלי החיים רק חוטפים זץ לא נעים ומבינים את הרמז. המצבר מוטען באמצעות פאנל סולארי (טכנולוגיה אקולוגית במיטבה למי שלמד פרמקלצ'ר). שיטה זו לדעתי היא הטובה ביותר לתרנגולות והטובה ביותר לחקלאי, וגם על פי מחקרון שעשה איגוד מגדלי עופות מרעה האמריקאי (APPPA), זאת השיטה החסכונית יותר בשעות עבודה, שזה שידוע המרכיב היקר ביותר בתחשיבי החקלאות. רוב המגדלים בארה"ב מגדלים בשיטות אלה תרנגולות לבשר (בשפת התעשייה: פטמים) פשוט כי זה יותר פשוט צריך לתת להם לגדול בכיף ולאחר מספר שבועות שולחים אותם לשחיטה, וגם בגלל שבארה"ב זה יותר רווחי. אני עדיין לא טעמתי אבל אומרים שהטעם הרבה הרבה יותר טעים. בכל אופן, אני אישית חובב גדול של ביצים שמהוות מרכיב חשוב בתזונה שלי ושל משפחתי. בחיפושי ברשת גיליתי את החברים האלה בchicken caravan מאוסטרליה הרחוקה שפיתחו לולי מטילות על גלגלים שמגיעים עד לגודל של 450 עופות. בעקבותיהם ובעקבות מגדלי עופות המרעה האמריקאים פיתחתי את עגלול התרנגולות הישראלי הראשון שיכול להכיל עד 100 תרנגולות. פרטים על הקמת העגלול במדריך המשך…

באוסטרליה: chicken caravan 450

בארה"ב: תרנגולות במרעה בחוות Polyface

בארה"ב: לול נייד לפטמים או טרקטור תרנגולות

איפה נגדל את כל העופות האלה ?

אבל רק רגע ישראל זה לא ארה"ב ובטח לא אוסטרליה. אין מספיק שטחי מרעה לכל התרנגולות הללו וגם הקיץ הארוך והיבש בוודאי לא מתאים לגידול תרנגולות שעלולות להפוך לשניצל בטרם עת…נכון ישראל זה לא אוסטרליה, אך כמו שאומרים בפרמקלצ'ר הבעיה היא הפתרון, והפתרון הוא: מטעים! ואם להיות יותר מדויקים מטעים סוב-טרופים. אבוקדו מנגו הדרים ואפילו מטעי גויאבה מספקים לתרנגולות בדיוק מה שהן צריכות: צל, עשבייה, בית גידול לחרקים ותולעים (במיוחד אם יש חיפוי של עלים ורסק גזם), חופת העצים מספקת הגנה מטורפים אוויריים. גם מטעי הזיתים הרבים שעומדים ריקים ממבקרים כ-10 חודשים בשנה (שלא בעונת המסיק והגיזום) ישמחו לארח להקת תרנגולות. כן זה יכול להיות בעייתי במטעים קונבנציונלים המרססים רעלים נגד עשבים חרקים פטריות נמטודות ומה לא… להיות חלק מהפתרון כבר אמרתי?

שילוב תרנגולות בחקלאות זה פוליקולטורה

כל זה מוביל אותנו בחזרה לחטא הקדמון או למקור כל הצרות או איך שלא תרצו לקרוא לזה – חקלאות המונוקולטורה – גידול יחיד, בין אם זה תירס, חסה, הדרים או תרנגולות הפרדת החלקים השונים של המערכת האקולוגית הטבעית משבשים את האיזון הטבעי ויוצרים מערכת לא יציבה ולא בריאה שלא יכולה לתפקד ללא התערבות (עבודת) האדם. כך לדוגמא שכן שלי (חקלאי חביב וצנוע) מגדל תפוזים ותרנגולות בשיטה הקונבנציונאלית. הפועלים התאילנדים צריכים לאסוף את זבל התרנגולות שנערם מתחת לכלובי הסוללה, להעמיס אותו על הטרקטור ולפזרו בפרדס. את המזון לתרנגולות הוא מביא כמו כולם מתערובת דגנים מיובאים וחסרי כל חיים ממכון תערובת ואת ההדרים הוא מדשן בדשן מינרלי נוזלי דרך צינורות ההשקיה, עשבים הוא מרסס בחומרי ההדברה גלייפוסט או כל חומר מסרטן אחר…

במהלך פשוט יחסית החקלאי יכול לעשות שינוי דרמטי ולהפוך את המטע שלו למערכת אקולוגית שוקקת חיים: בין העצים ניתן לשתול צמחים המתאימים לתזונת תרנגולות כגון מלוח וריג'לה (רגלת הגינה) כמו שעשו פעם זה אפילו לא מצריך השקעה מיוחדת כי גם ככה העצים מושקים. אפשר גם לפזר שכבה עבה של חיפוי רסק גזם שמהווה בית גידול נהדר למיליוני חרקים פטריות חיידקים ותולעים, החיפוי לח ומלא חיים בזכות ההשקיה הקבועה של העצים כל השנה. התרנגולת לא מסתובבות סתם כך בפרדס, כדי להיות אפקטיביות בדישון וטיפול בעשבייה הם צריכות להיות מנוהלות בשיטת מרעה בתאי שטח קטנים (rotational cell grazing) תדירות העברת התרנגולות מתא שטח אחד לשני תלויה בכושר הנשיאה של השטח בחורף למשל יש יותר עשבייה ולכן אפשר להשאיר את העופות זמן ממושך יותר, התרנגולות לא אוכלות עשב מטבען אבל כושר התיחוח שלהם עם הרגליים יעשה את העבודה. אם העשבייה גדלה מהר יותר ממה שהעופות יכולות לקלטר,(ואין אפשרות להכניס פרות או כבשים) ניתן להכנס לשטח עם מכסחת נגררת ולהוריד את העשבים לגובה נמוך שיתאים לתרנגולות.קיימים ניסיונות לא רבים של גידול משולב באירופה ובארה"ב, בהחלט יש מקום לניסוי חקלאי מסודר גם בישראל כדי ללמוד את הממשק.

זו הייתה רק דוגמא לשילוב בעלי חיים בחקלאות בפועל יש לתכנן כל משק עם מתכנן פרמקלצ'ר מנוסה בהתאם לתנאי השטח, סוג העצים וצרכי החקלאי. אם המטרה היא טיפול בעשבייה אפשר לעבוד אפילו ביעילות טובה יותר עם תרנגולי הודו (יכולים להגיע עד 50% מהתזונה מעשבייה) או אווזים שהם אוכלי עשב פאראקסלנס! החקלאים בינכם שקוראים בטח חושבים שזה מדע בידיוני (האם פיזור פרות משה רבינו בשדה, נשמע הזוי באותה מידה?) אז הנה תמונות והנה סרטון בשבילכם (התמונות תוצרת חוץ).

תרנגולות במטע זיתים

תרנגולות במטע

כך במהלך יחסית פשוט הפכנו את תעשיית הביצים ותעשיית הפרות למערכת אקולוגית רב שכבתית בריאה ומאוזנת. גם עבודתו והכשרתו של החקלאי יצטרכו להשתנות, החקלאי יצטרך לעבור מהתמחות טכנית של גיזומים, מינוני דשן וחומרי הדברה לסוג של "מנצח על מערכת אקולוגית" להבין ולעקוב אחרי התפתחות הסוקצסיה של העשבייה לשים לב שלא נגרם נזק מרעיית יתר או אפילו מדישון יתר של זרחן ואשלגן. לכו תדעו אולי ככה דור ההמשך של החקלאים יחליט לחזור למשק…

מונוקולטורה היא רעיון גרוע גם בתכנון מקורות הפרנסה, בואו נניח שהחלטתי לנטוע מטע רימונים לייצוא, כעבור כמה שנים טובות, אולי עשיתי רווחים יפים מהמטע ואולי לא, לפתע פתאום נפל לו שער הרובל ואין לי מי שיקנה את הפרי (מבוסס על סיפור אמיתי), אולי אם היו לי תרנגולות במטע הייתי מצליח איכשהו לשרוד, להפחית עלויות של ריסוס ודישון ולמכור ביצים ועופות (במקום לייבא מטורקיה) כמאמר הפתגם הידוע – "לא שמים את כל הביצים בסל אחד"

ברוך הבא למדינת ישראל – מדינה המסרסת יזמיה

שמח וטוב לב מלווה בשחקן חיזוק רציני (סער אוסטרייכר) יצאנו למשרד החקלאות פגוש את יו"ר מועצת הלול מר צפניה שאוקלר והווטרינר הראשי של העופות דר' שמעון פרק (כאן תוכלו לשמוע מה הווטרינר המלומד חושב על הביצים שאתם קונים בסופר). האדונים הנכבדים היו סבלניים ונחמדים שמעו וראו את המצגת המושקעת שהכנו להם על תרנגולות מרעה וחקלאות בת קיימא. אך סוף טוב לא היה לסיפור. הווטרינר הראשי חזר ואמר שתפקידו לשמור על התעשייה ממחלת שפעת העופות והוא לא יכול וגם לא רוצה לסכן את תעשיית הביצים בשביל שכמה תרנגולות יסתובבו חופשי. הוא אמר שלולי חופש חדשים הוא לא מאשר אז לולי מרעה וודאי שלא, ובכלל איך ניתן לחטא ולהשמיד פתוגנים בלולים האלו עם אין להם רצפת בטון (!?) כמו כן הוא חזר שוב ושוב שמישהו מעליו צריך לתת הוראות כדי שדבר כזה יצא לפועל. בקיצור לא הופתענו לטובה. אל תחשבו שאני מקל ראש בשפעת העופות, מדובר במחלה רצינית ומסוכנת עם פוטנציאל למגיפה קשה בבני אדם, זוהי שפעת נגיפית התוקפת עופות, ישנם זנים אלימים ולא אלימים. הבעיה היא שמערכת החיסונית של העופות מצליחה להתמודד עם הנגיף, אך מערכת החיסון של האדם לא מכירה את הנגיף האלים ולכן יכולה להיות קטלנית. הנגיף מגיע אלינו בעיקר מאפריקה בגופן של עופות נודדים, והחשש הוא שהעופות המגיעים מאפריקה ידביקו את העופות המסתובבים חופשי. הפתרון שהצענו הוא להעביר את התרנגולות למחסה נייד סגור מלמעלה (טרקטור תרנגולות) המגודר באותה רמה של לול תרנגולות רגיל. (כאן יש קישור למאמר על התמודדות עם שפעת העופות בלולי מרעה בארה"ב)

סוף דבר וקריאה לפעולה

אני קורא למשרד החקלאות ולשירותים הווטרינרים, כיתבו תקן לגידול תרנגולות במרעה. הקצו משאבים למחקר חקלאי בנושא. הקצו מכסה של עד 400 תרנגולות ללולים קיימים לחקלאי מטעים ולחקלאים אקולוגים, אפשרו להם למכור את התוצרת ישירות ללקוח כדי לצמצם את פערי התיווך. מגיע לנו ביצים איכותיות במחיר ראוי הלוקח בחשבון את בעל החיים מאחורי התרנגולת. מי שלא יכול או לא רוצה לשלם קצת יותר יוכל להמשיך לרכוש ביצים מהתעשייה. זהו פתרון פרקטי וישים למשק המשפחתי שלא יכול להתחרות ביעילות בטכנולוגיה ובמשאבים הכלכליים העומדים לצידם של הלולנים הגדולים. המשק המשפחתי יתחרה על איכות הביצים ולא על המחיר הזול ביותר.

ועד שגלגלי הביורוקרטיה יתחילו לנוע, קחו את הקיימות בידיים!

באלת קש נקשרת אצלי תמיד עם האורווה בקיבוץ שבו גדלתי. הריח הזה, הקש המפוזר על האספלט מחוץ לגורן שאחסן את החבילות אחת על השנייה עד לממדי גובה מרשימים ביותר הולך איתי תמיד. כילד נהגנו להשתמש בקש בעיקר בפסח בבניית טאבון מלבני אדמה ובחג שבועות, חג הקציר, כתפאורה לחג. אף פעם לא באמת התוודעתי אליו ואל איכויותיו.

כעבור כמה שנים נתקלתי בו שוב, איך לא, בעבודה בבוץ. ערימות הקש המפוזרות, הקש הטבול באדמה החרסיתית החזירו אותי לילדותי והזרימו דם טרי ורענן בעורקיי.

הקש נקצר יחד עם השיבולים, אלא שהן נאספות במכונה אחרת שקוטמת את השיבולים כבר בשלב הקציר בשדה. בעצם הגבעול של החיטה הוא הקש, והוא מושאר להתייבש מספר שבועות בשטח השדה בערימות ארוכות מצד אחד של השדה לצידו השני. את הקש היבש אורזים כיום בשתי צורות עיקריות. או בלבנים גדולות/קטנות המכונות גם בשפה העממית בַּאלה (בערבית – קובייה) או בעיגולים מאורכים שזורים בחוט פלסטיק שחור.

רוב הקש מיועד כריפוד מכלאות של בעלי חיים או מאכל של סוסים. לאחרונה גובר זרם המבקש להשים ידו על חבילות קש (רצוי קטנות יותר, שאפשר לסחוב) לצורכי בנייה. הבאלות הקטנות יותר מגיעות בגדלים של 60X 40 X40 ס"מ ויש גם ארוכות יותר באורך של 80 ועד 100 ס"מ. ישנן גם באלות חציר, המורכבות מצמחים, קטניות או צמחים עשבוניים אחרים, אשר נקצרו, יובשו ואוחסנו כדי לשמש מזון לבעלי חיים. (*בסוף יש המלצה למגדל שמוכר קש בכמויות קטנות).

לפני שנבחר מקום ונתחיל בעבודה חשוב לדאוג למיקום בסמוך לאפשרות חיבור השקיה בטפטוף. שיטת הגידול בבאלות קש נשענת במידה רבה על השימוש בטפטוף, בהשקיה איטית לאורך זמן ואיננה מתאימה למי שאין באפשרותו להשקות בטפטוף.

לאחר שבחרנו מקום (יכול להיות גם באמצע גינה קודמת שעשינו והתעייפנו מלעבד), וידאנו שמערכת ההשקיה זמינה לשימוש, ננקה את השטח מעשביה, בעיקר עם מעדר. קוצרים את העשבים הגבוהים ומתחחים מעט את הקרקע לאפשר לעודפי המים לחלחל מהחבילות, פורסים קרטונים שטוחים לפי צורת הערוגה. רגע של גיאומטריה, אם כי למי שעדין סוחב טראומה משיעורי חשבון, זה ממש לא עקרוני. כשמתכננים ערוגות כדאי לנצל את שטח הפנים בצורה מיטבית ולנסות להשתמש בכמה שיותר פאות לשתילה. את הבאלות ניתן לסדר בצורת ריבוע. בחלל שייווצר במרכז אני ממליץ למלא בפסולת אורגנית ולהפוך אותו לקומפוסטר, שיתמלא לאט לאט ויכוסה בשכבות של חומר אורגני רטוב מהמטבח וקש יבש. לכן ממליץ על צורה של 11 באלות בקומה,  עם 3 תאים פנימיים. תא אחד קומפוסטר פעיל אליו נשליך את השאריות האורגניות שלנו, השני מכיל חומר יבש והשלישי ריק, בו נשתמש כאשר תא הקומפוסט הפעיל יתמלא ונרצה להניח לו להתקמפסט בשקט כחודש עד לקבלת קומפוסט משובח לגינה.

מילוי קומפוסט בדירוג מתחילים בתא 1 ולאחר חודשיים שלושה מכסים בקש ועוברים לתא 2. לאחר חודש בערך ניתן או לרוקן את התא המוכן לגינה או לכסות בעוד קש ולהתחיל למלא מחדש.

אחרי פריסת הקרטונים בצורה שבחרנו נמקם את החבילות בצמוד אחת לשנייה. נשתדל לבנות בחפיפה ללא רווחים. את החבילות נחזק בחוט ברזל דק שיקיף אותן מבחוץ בשני גבהים שונים וייצור לחץ כלפי פנים. בסוף נמתח עם פלאייר למתיחה טובה. קומה שנייה מומלץ מאוד לעשות אם כי לא חובה. משפר מאוד את הנגישות ומגביהה את פני הערוגה לגובה שלא צריך ממש להתכופף. מומלץ לאנשים עם בעיות בגב. גם את הקומה השנייה נהדק עם חוט ברזל ונחזק עם פלאייר.

עורמים את החבילות וקושרים בחוט ברזל

השלב הבא הוא פיזור קומפוסט בנדיבות עד לכיסוי חבילת הקש בחלקה עליון ופיזור אדמה מקומית מעל. אדמה יכולה להיות בגובה של 3-5 ס"מ. כמובן שהצדדים עלולים מעט להישפך, אין דבר.

לאחר מכן נפרוס את מערכת הטפטוף מלמעלה כאשר צינורות הטפטוף עוברים במרכז החבילה. בשלב הזה צריך לגייס משאית סבלנות ולהרוות את החבילות מעתה לעוד שבועיים ב 15 דקות של השקיה (כל יום) בטפטפות 2 ליטר לשעה + הוספת דשן אורגני נוזלי שאפשר להכין לבד מהומוס או קומפוסט ביתי. אם אין וממש חייבים אז אפשר לקנות קומפוסט ממשתלה ולהשרות בדלי מים למשך יומיים שלושה. את הנוזל העשיר בחומרי הזנה נזליף מלמעלה על החבילות, לאט לאט. להחדיר את החומרים עם המים לתוך עומקי החבילות.

פריסת מערכת ההשקייה

קומפוסט מעורבב מזבל פרות ולולים

מזליפים ונהנים

ושותלים בידיים – עושים חור בקש ומכניסים את השתיל לתוך הקש ומכסים באדמה

טדאאאאם – אחרי שבועיים הערוגה מוכנה

בהצלחה.

כיצד לתכנן ולבנות פילטר ביולוגי פרמקלצ'רי לכיורי מטבח ולשלבו במערכת בית- גן? – חלק א': רקע ושימוש בעקרונות הפ"ק.

שאלת המים האפורים במערכות פרמקלצ'ר נראתה לי במשך שנים מורכבת מידי: עניין טכני למהנדסים וגיקים של מים.

בעולם הבנייה הירוקה וגם ברוב קורסי הפרמקלצ'ר נושא המים האפורים הוא אולי המורכב והמסובך מכולם ולכן גם מרתיע רבים: אגנים ירוקים, בריכות חצץ, מפרידי שומנים, צמחיית מים מתאימה לטיהור, אגירה במיכלים עם משאבות, מסננים יקרים, עלויות הקמה גבוהות, ריחות רעים, שכנים זועמים, שאלת איכות המים להשקיית הגינות, פקחי משרד הבריאות… כל אילו רובצים על מתכננת הפרמקלצ'ר האומללה.

בשנות ה-90 הגיע ארט לודוויג (oasis design) הקליפורני לעזרתינו והציג בגאווה את גינתו המפוארת המבוססת כולה על תיעול מים אפורים ומי גשמים ישירות אל אגני חיפוי וצמחייה רב שנתית. התוצאה: גן עדן בפתח הבית ומגוון טכניקות פשוטות ואפקטיביות. מומלץ לקרוא באתר שלו, של תלמידו ברד לנקסטר, ובמאמרים של אסף צ'רטקוף בנושא זה באתר.

בתחילת שנות ה-2000 התלמדתי אצל טום וורד במדינת אורגון, ארה"ב. עזרתי לטום לבנות את מנזר הפרמקלצ'ר שלו עמוק בהרים, כקילומטר מכביש ודרכי גישה להבאת חומרים. מגבלה זו הובילה ליצירת טכניקות מתוך גישה "טאואיסטית" של פשטות וזרימה: בתכנון ובהקמה, שימוש בחומרים מקומיים ככל הניתן, ופשטות בתחזוקה. טום הציג בפני את הפילטר הביולוגי אשר מסנן מים אפורים. בפילטר חיים בשלום ושמחה מגוון יצורי אדמת יער: תולעים, פטריות, חיידקים מועילים ומפרקים מסוגים שונים. בזמנו, גם זה עדיין היה נראה לי כמו מדע בדיוני… אבל הזרע הנכון נזרע בתודעה…

הנה תרשים זרימה סכמטי מקורס של טום וורד לגבי הנחיות תכנון כלליות לשימוש במים אפורים:

מערכת לדוגמא

כשחזרתי לארץ למדתי עם מלקולם באר זכרונו לברכה, אוסטרלי ותיק מהג'מעה של מוליסון אשר טיפח גינת פרמקלצ'ר פורייה ויפיפיה על שטח קטנטן בישוב אשחר בגליל התחתון. הסוד… נחשו… מים אפורים בהשקיה ישירה אל עבר שכבות חיפוי קרקע עשירות בהומוס. שורשי עצי הפרי לא היו יכולים להיות שמחים יותר…

מלא בהשראה, המשכתי להתנסות בטכניקות הללו בהצלחה במשך שנות עבודתי בחווה ואדם ובצבעון וראיתי במו עייני את ההתפחות המואצת של מרחבים אקולוגיים על בסיס מים אפורים. לדוגמא, מקלחת חוץ בחווה ואדם אשר הזינה צימוח אדיר של במבוקים, תאנים, כליל חורש ומרבדי נענע… הכל באפס תחזוקה.

אך במקביל תמיד נותרה שאלת החומר האורגני והסבונים כסימן שאלה אשר האפיל על ההצלחות..

נושא הסבונים והמלחת הקרקע נחקר היטב במאמר של אסף ולא אפרט כאן ברמה הטכנית- כימית – ביולוגית. אתייחס לכך בהמשך ברובד התפעולי.

מאמר זה מוקדש לנושא השימוש בחומר האורגני אשר נפלט עם מים אפורים, בעיקר מכיורי המטבח. הצטברות של חומר אורגני, שאריות המטבח, במקום אחד (מכלי אגירה, מפרידי שומנים, או קרקע חשופה), יוצר מפגע אקולוגי ותברואתי. לשם כך נחלץ לעזרתינו פתגם הפרמקלצ'ר הידוע: הבעיה היא הפתרון… או לפחות הזדמנות לפתרונות יצירתיים…

בין השנים 2016- 2010 חייתי בכפר קדיתא בגליל והתנסיתי בפיתוח ותחזוקה מתמשכים של פילטר ביולוגי לשימוש ביתי אשר אותו אני מכתיר כמערכת הפרמקלצ'ר הכי מוצלחת שיצרתי. המערכת הצנועה למראה הזו (אשר עם קצת חוש אסטטי והשקעה ניתן לשלבה בעיצוב נופי מוצלח) מיישמת הלכה למעשה עקרונות פרמקלצ'ר רבים דרכם אתאר אותה:

מים אפורים מכיור המטבח עשירים בחומרים אורגניים משטיפת הכלים. חומרים אלו הם בעצם מזון אשר מחכה להיאכל על ידי יצורים רעבים ושמחים. כשחושבים איפה בטבע קיימים תרחישים שבהם מים שמגיעים בנפח ותדירות משתנים אך עשירים בחומרים אורגניים מגיעים מהר לאדמות חורש ויער, שאר התשובות מתקבלות בקלות (התבוננות ואינטראקציה ולתכנן מדפוסים לפרטים).

וכך, עקבתי במשך חודשים אחר הממשק בין כיור המטבח שלנו לבין ערימת רסק עץ מיער קק"ל הסמוך בתוך אמבטיה ישנה (שימוש במשאבים מקומיים ומתחדשים ולא לייצר פסולת). התוצאה מפתיעה ומרגשת: הרסק היבש והמאובק הופך די מהר לאדמת יער ריחנית ופורייה, מלאה ברשתות פטריות ומפרקי קרקע מבסוטים. אך עדיין משהו היה חסר לי… רציתי להשיג עוד תנובות חוץ מסינון המים האפורים. מה יכול גם לאכול את שאריות המטבח וגם לתת תוצרת?

תולעים אדומות, כמובן!

וכך, בפשטות התפתחה מערכת אינטנסיבית, קטנה ואיטית (פתרונות איטיים וקטנים) המניבה 7 תוצרים עיקריים מפעולה אחת (יצירת שוליים פוריים ומגוונים, לשלב ולא לבודד):

1. סינון המים אפורים מחומרים אורגניים
2. הרביית תולעים אדומות להפצה, מזון תרנגולות ויצירת קשרים עם השכנים
3. הומוס תולעים לקציר
4. הומוס תולעים מסיס לדישון מימי של המים אפורים
5. גידול מזון וצמחייה מועילה בתוך הערוגה העשירה
6. קומפוסט לחיפוי קרקע ובניית ערוגות מרסק העץ הרקוב
7. והכי חשוב… מוקד עניין ומחקר לילדי הבית והשכונה (לעיתים אכזרי לתולעים האומללות)

בחלק הבא, אסביר בפירוט כיצד לבנות ולנהל מערכת כזו.

אנחנו אוהבים פירות ואוכלים מהם הרבה ובשפע. חודש חודש מתחלפים להם הפירות על פי זמן הבשלתם ובכל חודש יש פירות אחרים בשיא הבשלתם ומתיקותם. נכון, אפשר למצוא את הפירות הללו לאורך כל הקיץ בחנויות בזכות טכנולוגיות קירור והבחלה. אבל בטבע, לכל פרי יש את השיא שלו ואת הזמן בו הוא מצוי בשפע.

זה גם הזמן לשמר אותו לימים אחרים, רחוקים וקרים, בהם יחמם את את חיכינו ויזכיר לנו את טעמי הקיץ. במדריך הזה אסביר איך להפוך את הפרי האהוב עליכם ללדר*. תהליך הייבוש של הלדר נעשה בשמש וללא חומרים משמרים, צבעים או טעמים, ומורכב מ100% פרי. ניתן גם לייבש בתנור על חום נמוך, על כך בייבוש פירות החורף. השמש הקיצית אידיאלית לייבוש, וכיוון שהיא ופירות הקיץ מסונכרנים ביניהם – נעשה בה שימוש.

*מה זה לדר?

לדר – מין דף מיובש ואכיל של פרי מיובש ומשומר, המזכיר במראה יריעת עור = LEATHER. המוכר ביותר הינו לדר מישמיש. הגדרה מורחבת אפשר לקרוא בויקיפדיה.

פירות מתאימים

למרות שכמעט כל פרי יכול להפוך ללדר (למעט רימון לגביו אני לא בטוח), כדאי לבחור פירות בשרניים ולא מימיים (כמו מלון או אבטיח), וכאלו שאינם משחירים בעת החיתוך (משום שהייבוש בשמש לא ייטיב עם המראה שלהם). הפירות מהם הכנתי לדר הם: אפרסק, נקטרינה, משמש, מנגו, תפוח, אגס, תות, תות עץ, שזיף (מדהים), עגבניות, בננה.

פירות מתאימים

פירות קיציים המתאימים לייבוש לפי חודשים

• תחילת הקיץ (04-06) משמישים ואפרסקים – ואז פתאום נגמרת העונה ובוקרה פיל מישמיש
• אמצע הקיץ (05-07) שזיפים, נקטרינה, אפרסק וכשאלו נגמרים…
• אמצע-סוף הקיץ (06-08) מנגו, פפאיה, מיני שזיפים, נקטרינה, אפרסקים צהובים, ליצ'י ופסיפלורה
• סוף הקיץ (08-09) מקנחים את מתיקות הקיץ בתאנים, אגסים, ותפוחים.

למה להכין לדר לבד?

המחירים בהם אני נתקלתי בשווקים הם כ20 ₪ לדף לדר שלם, בעוד שלהכנת כמות כזו בבית נזדקק לחצי קילוגרם פירות טריים וכאשר אין חשיבות ליופי של הפרי אלא לבשלות שלו – נוכל לרכוש פירות בשיאם ב5-7 שקלים לקילוגרם ואף פחות מכך. הייבוש יתבצע בשמש כך שסך ההוצאות שלנו יהיה 5-7 שקלים לדף, ונקבל מוצר איכותי וטעים – 100% פרי. וזה גם קל!

מתי להכין את הלדר

הזמן הטוב ביותר להכנת לדר הם ימי הקיץ החמים והיבשים, ממאי עד ספטמבר (05-09). למה דווקא בקיץ? השילוב בין כמות הפירות שמבשילים בחודשים אלו (שפע ומחיר), התאמתם לייבוש כלדר (פירות מתאימים לייבוש לפי עונות), חום הקיץ והיובש גורמים לכך שהקיץ הוא העונה האידיאלית להכנת לדר.

כמויות

מכל קילוגרם פירות אפשר להפיק כ-200 גרם לדר – כמות כזו נמלא בתבנית מלבנית של כ 30X30. אפשר כמובן להגדיל כמויות ולמלא עוד תבניות. באותן פרופורציות. וכן למלא תבניות בכמויות שונות בשיטת ניסוי בלי טעיה! יותר – הלדר ייצא עבה יותר נגיס יותר ויצריך עוד כיומיים ייבוש, פחות – הלדר ייצא דקיק יותר ולעיס יותר, ובזמן ייבוש קצר יותר.

הכנות

ההכנות פשוטות ביותר ומצריכות:

• קניית פירות או שימוש בפירות קיימים שהתרככו מעבר לנקודת האל חזור, ואנו רוצים לשמרם. (אין הכוונה כמובן לפרות שתססו נפגעו בעובש ריקבון או כל מחלה אחרת שאיננו רוצים לאכול אלא לפירות שהנם בשלים – אלה יתאימו בדיוק. במידה ויש פרי פגוע ניתן להסיר ממנו את החלק הפגוע ולהשתמש ביתר) – קילוגרם פירות

  קילוגרם פירות זה קילוגרם פירות

• תבנית שטוחה
• נייר אפייה/ ניילון נצמד (אני בחרתי בנייר אפייה)
• בלנדר/ מעבד מזון
• רשת/ בד דק ובהיר לכיסוי

אופן ההכנה

1. שוטפים את הפירות ומייבשים ממים עודפים.

   שוטפים וחותכים. את מה שלא טוב מוציאים

2. טוחנים את הפירות במעבד מזון. ניתן וכדאי להוסיף מספר תמרים להדגשת המתיקות.

   עם תמרים, עם תמרים, עם תמרים…

   בדג'ג'ג'ג'

3. פורסים את נייר האפייה / ניילון נצמד בתבנית
4. מוזגים את עיסת הפירות שטחנו לתבנית

   עיסה על נייר אפיה

5. מניחים בשמש
6. מכסים ברשת נגד זבובים / בד דקיק ובהיר (רשת – אפשר לקנות במספר שקלים בחנויות ציוד לבניין)
7. עם השקיעה מכסים את התבנית / מכניסים פנימה על מנת למנוע כניסה של לחות
8. 8. עם שחר (או מתי שקמים), חושפים שוב לשמש.
9. הלדר מוכן כשהוא יבש וגמיש, ואפשר לאכול אותו מיד או לאחסן לשימוש עתידי.

אחסון

לאחר ייבוש מלא, מניחים בכלי סגור. לשימור ממושך (מעל חודשיים) – רצוי להכניס לקירור.

לדר מוכן. איך יצא?

תוספות

גם כאן ניסוי ללא טעיה עובד. אגוזים, מייפל, צנוברים, תבלינים, ושילובים – מניבים תוצאות מתוקות ביותר!

כיצד לתכנן ולבנות פילטר ביולוגי פרמקלצ'רי לכיורי מטבח ולשלבו במערכת בית-גן? – חלק ב': אז איך בונים פילטר ביולוגי פרמקלצ'ר?

מומלץ מאוד, לפני הכל, לקרוא את חלק א' על מנת להבין את ההקשר.

כעת, מומלץ לעשות תכנון פרמקלצ'ר קטן ומקיף למערכת. ניתן להיעזר בתרשים הבא:

טיפים והנחיות שיכולות לעזור ספציפית לגבי מערכת הפילטר הביולוגי:

מיקום יחסי של המרכיבים במערכת:

• האמבטיה צריכה לקבל מים ישירות מכיור המטבח, כמה שיותר קרוב למניעת הצטברות של חומר אורגני בצנרת ולשם תחזוקה מהירה. יציאת האמבטיה צריכה להיות נגישה לניקוז וצנרת וגבוהה מאזור ההשקיה המיועד. אין לאגור את המים היוצאים מהפילטר!!
• כדאי למקם את הפילטר במקום אשר נגיש וקל לתחזוקה עדיף בצל מלא או חלקי.
• מומלץ שהפילטר יקבל מי גשמים ממרזב או ישירות בחודשי החורף לשם שטיפת הסבונים ואיזון החומציות. מי הגשמים החומציים וחסרי המינרליים מאזנים את הסביבה הבסיסית עתירת המינרלים.

הפילטר:

• ניתן להשתמש באמבטיה ישנה אך לא דולפת או בכל מיכל אחר בנפח של כ-200 ליטר או יותר, בהתאם להפרשי הגבהים הקיימים באתר. מכל הניסיונות שראיתי אמבטיה פתוחה היא הכי אפקטיבית ונוחה לבנייה, תפעול ותחזוקה.
• בתמונות הבאות ניתן לראות את המרכיבים הפשוטים של המערכת:

הצנרת שיוצאת ישירות מכיור מהמטבח לאמבטיה. הניקוז הוא ביציאה הסטנדרטית התחתונה של האמבט. אסור להציף את המערכת!

דלי שמגן על הניקוז

עציץ או דלי מחורר פתוח לניקוז והפרדה מרסק העץ. סביב הדלי כדאי לשים ערימת אבנים ליצירת חוצץ פיזי מרסק העץ למניעת חדירת הרסק לניקוז האמבטיה. חשוב שיהיה כיסוי לאלמנט הניקוז (הדלי). יתושים אוהבים להתקהל שם וילדים אוהבים לזרוק חפצים פנימה.

• יש להשתמש רק ברסק עץ נקי מיערות קק"ל או ריסוק פרטי. עדיף לשים רסק אשר התקמפסט חלקית במשך שנה-שנתייים. אין להשתמש ברסק מוניציפאלי אשר עתיר בפסולת ומקורו הצמחי לא ידוע.

ניקוז:

• כדאי מאוד להוסיף אלמנט סיפון ביציאת הניקוז מהאמבט לשם ניקוי ופתיחת סתימות מהירים.
• הצנרת המובילה מהפילטר להשקיה יכולה להיות גמישה אך מומלץ שלא לרדת מקוטר של 32 מ"מ בגלל הצטברות של משקעים אשר עלולים לסתום צנרות בקוטר נמוך יותר.

השקיה:

• המים אשר יוצאים מהפילטר עשירים בהומוס תולעים וחומרים אורגניים זמינים לצמח.
• מומלץ לשלב את צנרת היציאה יחד עם מי מקלחת או מכונת כביסה למניעת ריכוז יתר בקרקע.
• מומלץ להשקות אל תוך סווילים או אגני ניקוז אשר מקבלים עודפי נגר עילי ומי מרזבים.
• אין להשקות ערוגות ירק בשל חשש לפתוגנים, חומציות לא מאוזנת ודפוסי הצפה לא סדירים.
• המערכת מותאמת לשילוב במערכות יער מאכל לאזורי פרמקלצ'ר 1-3 בסביבת הבית-גן.

ניהול ושימוש:

הדבר הכי בסיסי וחשוב בשימוש במערכת זו הוא שינוי הרגלי הצריכה! שטיפת כלים הופכת ממטרד יומי לעשייה משמעותית וחיובית רבת תועלות. בבית שלי צוחקים עלי שחיית המחמד של אשתי הוא הכלב ושלי זה התולעים האדומות וחיידקי הEM. בפועל … זה נכון, ובכדי לדאוג לרווחתם של חיות המחמד שלי יש לטפח הרגלי הזנה מתאימים.. דרך פעולות שטיפת כלים נאותות:

• להפחית במים ובסבונים. במטבח צמחוני או חצימחוני אין כמעט צורך לשימוש בסבונים להסרת שומנים כבדים. את רוב הכלים ניתן פשוט לשטוף במעט מים ולהשתמש בסבון רק כשממש חייבים.
• תולעים אדומות, כמונו, לא אוהבות הצפות של מים בבית שלהן. לכן עדיף לשטוף כלים בפולסים קצרים ולא עם ברז זורם. הן, כמונו, לא אוהבות כימיקלים ובעיקר לא כלור ואקונומיקה..
• אנחנו משתמשים בסבונים תוצרת "כליל" ו"eco friend" – מדוללים. ליטר אחד מספיק לנו לכמה חודשים בד"כ.
• בית המחייה של התולעים נהנה מאוד מתוספת קבועה של חיידקי EM, בעיקר בסביבה המיידית של הצטברות תשטיפי הכיור. החיידקים עוזרים לפרק את החומרים האורגניים הקטנים במהירות ומונעים הצטברויות של כיסי ריקבון מצחינים. מומלץ לשפוך קצת EM אקטיבי אחת לחודש לניקוי הכיור וסביבתו ולפזר בוקשי ישירות על הרסק ובתוכו.
• כדאי למנוע שטיפה של מוצקים בכיור ע"י שימוש במסננת דקה בניקוז.
• אפשר לערבב אחת לשבוע את השכבה העליונה של הרסק ותשטיף הכיור למניעת היווצרות שכבה אטומה. כדאי גם להוסיף חיפוי של עשבים יבשים לשם הצללה, מניעת אידוי וטיוב מיקרו האקלים לתולעים.
• אחרי התבססות המערכת ניתן לשתול צמחייה מטפסת חד או רב שנתית (דלועים, קטניות, פסיפלורה, יערה). במערכת פשוטה שבניתי לשכנים שלי התנדבה נענעת נחלים ושיגשגה במשך חודשים ארוכים ללא ניהול ותחזוקה כלל!
  
• ניתן לגרוף הצטברויות של הומוס תולעים לשימוש ישיר או ליצירת תה קומפוסט.
• אחרי מספר חודשים הרסק נרקב כולו וניתן להוציאו לשימושים נוספים ולהחליפו ברסק חדש.
• יש כמובן להשאיר קהילת תולעים להמשכיות הדורות.
• כדאי לשלב עודפי מי גשמים ממרזב קרוב לתוך הפילטר.

משוב וויסות עצמי

כאן הרעיון של ביו-אינדיקטורים עוזר לנו להתבונן ולחקור:

• איך אני יכול לדעת שהמערכת מתפקדת באופן מיטיב לאדם ולסביבה? (אתיקות הפרמקלצ'ר)
• האם תולעי הקומפוסט שמחות ומתרבות?
• האם יש ריחות טובים מהרסק?
• האם המים מתנקזים וזורמים בחופשיות?
• האם הצמחייה אשר גדלה בתוך הפילטר נראית וגדלה טוב?
• האם הצמחייה שמושקית מיציאת הפילטר מבסוטה?
• האם המערכת מסקרנת או דוחה את תושבי הבית והשכנים?
• האם המערכת מייצרת עודפים מועילים (תולעים, קומפוסט, ביו מאסה, פרי)?
• האם יש בעיות שהמערכת יוצרת? (אצלנו הייתה בעיית חשופיות ויתושים שאהבו לרבוץ בפילטר וסביבתו.. אני שוקל להביא סלמנדרה או צפרדע או לפחות איזה אווז קטן…)

לסיכום

המערכת שהצגתי כאן עובדת באופן מיטבי בתנאים ביתיים קטנים של עד 2-3 משתמשים. אני מעריך שניתן להתאים את המערכת הזו לנפחי שימוש גדולים יותר אך לא התנסיתי בכך אישית. חשוב לזכור שפרמקלצ'ר היא אינה טכניקה זו או אחרת אלא דרך החשיבה וההתנהלות אשר נובעות מהתבוננות והדדיות עם הטבע.
וכדברי הזקן החכם הסיני: "עשה באפס מעשה והכל מעצמו יעשה…"
בהצלחה בדרך.

עבודתי הראשונה כמהנדס אזרחי היתה לפני יותר מרבע מאה, כעתודאי ביחידה שנקראה אז "מרכז בינוי" ונתנה שירותי ניהול פרויקטים ליחידות צה"ל. על הבירוקרטיה היה אמון משרד הביטחון בהתאם לציטוט שיוחס לבן–גוריון ולפיו "קצין עברי לא צריך להתעסק עם כסף".

דבר אחד טוב למדתי שם, והוא סדר בעבודה. כל מכרז חולק לסעיפים, ולכל סעיף היה תיאור מדוקדק. דלתות עץ של חדרים לדוגמא, כמותן ומחירן נקבעו ב"כתב הכמויות", הן שורטטו ב"רשימות הנגרות", ותוארו תיאור מילולי ב"מפרט". היה "מפרט מיוחד" לכל פרויקט, שהסתמך על "המפרט הכללי לעבודות בניין", שהוכן ע"י הועדה הבין משרדית לסטנדרטיזציה של מסמכי הבניה. סטנדרטיזציה של התכנון בגופים ממשלתיים זה חתיכת סיפור, ותוצאתו היתה כניסה מאוחרת לצה"ל של קירות גבס, שוחות ביוב מפלסטיק, צנרת מים שאינה מברזל מגולוון, חלונות אלומיניום ודלתות מתועשות. מכל מקום, "מפרט כללי" זה חולק לעשרות רבות של חוברות, שעודכנו פעם בשנים די רבות, וחלקן נשאו שמות די ארכאיים. לענייננו פרק 6 – "נגרות אמן", עסק בזמנו בעיקר בחלונות ודלתות מעץ.

בכל זה נזכרתי כאשר עברנו לפני כ-15 שנה לדירתנו הנוכחית במרכז תל אביב, שהיום היא כבת שישים שנה. זמן קצר קודם לכן סיימתי ניהול פרויקט להקמת מבנה מפואר לדיור מוגן. האופנה היתה רצפת אבן "מצפה" צהובה, דלתות ברזל ("פרופיל בלגי") בצבע אפור וחלונות אלומיניום מאולגנים בגוון "פררו 101". התקציב לחץ, התאומים ביקשו לצאת לאוויר העולם, והסתפקנו לכן בדירתנו בשיפוץ מהיר וצנוע. כמה שנים עברו, ואת הדירה שהגדירה נ' כ"לא ראויה למגורי אדם", פתחנו במסגרת אירוע "בתים מבפנים", כמחאה על הפרסום שנתנו למגדל המפלצתי שנבנה מעבר לגינה. הרבה ממראה הדירה היום אנו חייבים לדלתות הפנים המקוריות עם "זכוכית סבתא", ולחלונות העץ המורכבים בסלון.

עם הידע והביטחון שנצברו עם השנים, מצאתי עצמי משדך דלתות ישנות למשקופים חדשים, מחליף גלגלים ומנגנוני נעילה, מחדש את הצבע מדי כמה שנים, וגם מתקן או בונה מחדש תריסי גלילה, מבודד ארגזי תריס, ומוסיף רשתות זבובים. עם זאת, יש לזכור – חלון או דלת חיצוניים הם סיפור אחר לגמרי. איטום למים ולרוח בין חלקי החלון לבין עצמם, בין הכנפיים למשקוף ובין המשקוף לקיר – זה תיק שאפילו אני לא אקח על עצמי. נישאר לכן במסגרת דלתות הפנים.

הנה דלת חדרה של בתי שניצלה ממכולת השיפוצניק, והותאמה למשקוף חדש, כמפורט כאן וכאן.

העיקרון פשוט: לדלתות פנים רגילות יש מגרעת היקפית (פֶלְץ בשפת הנגרים היֶקים של פעם). גם למשקוף יש, ומידת הפנים צריכה להתאים, בעוד מידת החוץ (כמה בולטת הדלת מעבר לפנים המשקוף), פחות חשובה. רוב מה שעלול לקרות על הדרך – החלפת צירים, מנעול, נגדית, זיגוג ופרזול – מופיע בפוסטים לעיל.

התוצאה בחדרה של בתי, אינה מזכירה שום מוצר מתועש. בהנחה שאספתם דלת ושיש לכם כלי עבודה, עלותה כ– 400 ₪ (משקוף חדש, לייסטים, צירי "פייפ", זיגוג, מנעול, ידית, צבע). את הגוון אגב, אפשר להחליף בקלות אם ישתנה טעמה של הילדה – שיוף קל, מסקינג טייפ על הזיגוג, פירוק הידית, ושתי שכבות פוליאור\אוניאור על בסיס מים בכל גוון אחר:

הנה פרט לדלת כזו:

בתמונה הבאה נראית בתי צובעת את דלת התריס ביציאה מאותו חדר למרפסת. כאן לא היתה לי מסגרת להתחיל ממנה, ונכנסתי לסיפור המצריך חבר נגר, וגם כישורי נגרות עצמיים מסוימים. פירוט כאן וכאן:

הצבעים פרי בחירתה של הקטנה ובסיוע יועצי "נירלט" בדן דיזיין סנטר:

בשעות הבוקר כאשר קרני השמש העולה מסתננות דרך חרכי התריס, מואר חדרה של הקטנה באור בגוון טורקיז, כאילו היה אקווריום. גם כאן התוצאה אינה מזכירה שום מוצר מתועש.

פרטי דלת הזזה חיצונית לקיר (כלומר, שאינה נכנסת ל"כיס" בקיר). מטרת הלייסט היא להרחיק את הדלת מהקיר בכ– 2 ס"מ, ולא ניכנס כעת לסיבות לכך:

אנצל את השרטוט לעיל כדי לומר כמה דברים על קיבוע משקוף הדלת לקיר. אם הקיר המשורטט משמאל הוא קיר גבס בבניה, מקבעים את המשקוף לניצב בקיר, בברגים מתוך הקיר החוצה, לפני סגירתו, וכך לא יהיה צורך בתיקון שפכטל על פני המשקוף. הבורג המקובל הוא בקוטר 6 מ"מ, ואורכו נקבע כדי שיחדור את הניצב (ניצב מפלדה עבה או ניצב רגיל המחוזק בקרש עץ ("לטה"), אך לא יחדור את פני המשקוף הגלויים. אם הקיר כבר סגור – אותו הדבר אבל יהיה צורך בשיקוע פני הבורג ובפקק עץ או תיקון שפכטל. אם הקיר הוא קיר בלוקים ישן, הפרט שהיה מקובל כלל נעיצת מסמרים באלכסון בגב המשקוף, יצירת מגרעת בקיר וביטון המסמרים. לעתים פרט זה משתחרר, בעיקר סמוך לצירי הדלת, ואז הפתרון הפשוט הוא קידוח דרך המשקוף לתוך הקיר, קיבוע בשני דיבלי דפיקה, ואז תיקון שפכטל וצבע.

בסלון דירתנו חלונות מסובכים וכבדים ברוחב מטר ובגובה מטר וחצי, הזזה לתוך כיס, עם מסגרת פנימית נוספת הנפתחת על ציר. גלגלים במידה שלהם כבר לא מייצרים, הנה אחד החלונות מקובע במלחציים לשולחן הנגרות, לצורך גילוף מגרעת גדולה יותר לגלגלים החדשים:

בחלון חדר השירותים, עקב עובי שכבות הצבע שהצטברו לאורך השנים ומנעו את סגירתו ונעילת הידית, היה צורך בהורדת צבע בכנף וגם במשקוף, באזור המגרעת. הכנף נזקקה גם לקילוף יסודי בחלקה החיצוני, כאן עבודה שקטה עם שפכטל וציקלינה, במרפסת ליד התריסים שדובר עליהם לעיל:

הצביעה נעשתה בפוליאור\אוניאור על בסיס מים, על גבי צבע השמן הישן וגם על העץ החשוף היכן שהיה, ללא צבע יסוד ועם מינימום עבודת שפכטל. יש הטוענים שרצוי צבע יסוד, קטונתי מלהביע דעה בנדון, ומציע למי שצובע מעל צבע קיים על בסיס ממס ("צבע שמן"), להתייעץ עם השירות הטכני של יצרן הצבע החדש. לגבי שפכטל, אני כאמור איני מחסידי החומר הזה, ומעדיף שיוף עד העץ במקום להוסיף שכבה של חומר זר, ושימוש בשפכטל מתאים רק למילוי סדקים וחריצים בעץ.

לאן מכאן?

בשנת 1995 נקלעתי להרצאה ביתית של האדריכל דוד רנוב בנושא ספינות אדמה ואנשים שחיים בבתים וסביבות אשר מספקים לעצמם את כל צרכיהם החומריים. זרע נזרע בתודעתי. דלת צדדית נפתחה במסדרון המטריקס. באותו הזמן שמעתי איכשהוא על ארגון בין-לאומי אשר מקשר בין מטיילים לבין התנדבות בחוות אורגניות.. דרך דואר "כזה של פעם"… וכך מצאתי עצמי מסתובב בניו זילנד עם ספרון בדפוס זול במיוחד ובו רשימת כתובות (לא אמינות במיוחד) ומספרי טלפונים (שלרוב לא עבדו) של חוות ביתיות מסוגים שונים ומשונים. ככה הכרתי לראשונה את אורח החיים הפרמקלצ'רי. מה שנחקק בתוכי באותם חודשים בניו זילנד זוהי הפשטות שבה חיו חלק מאותם אנשים שפגשתי. אנשים אשר בחרו לחיות באזורים נידחים וכפריים. פשטות מבחירה.

5 שנים מאוחר יותר, מדינת אורגון בארה"ב, אני מתגלגל ללימודי אקולוגיה בתוכנית של שלוחה אוניברסיטאית ייחודית: חווה אשר יושבת בתוך עמק נידח והוסבה לבית ספר שדה ללימודי סביבה וקהילה. במשך 6 חודשים למדתי הלכה למעשה את אורח החיים האמריקאי הכפרי – פוסט היפי- של שנות ה2000 – שילוב מוזר ומעניין של היפים מבוגרים בעלי תארים אקדמאיים, שרידים של חווה מהמאה ה19, תשתיות ומבנים של קהילה משנות ה60, צעירים פרמקלצ'ריים מתלהבים וטבע פיראי ועוצמתי. באותו העמק פגשתי מורה ומנטור לפרמקלצ'ר בחיי – טום וורד, איתו התלמדתי לסירוגין במשך מספר שנים. טום לימד אותי את תורת ניהול חייו על פי רעיונות הפ"ק הלכה למעשה. דרך העבודה המשותפת בהקמת ביתו הקטן עמוק בתוך יער בתהליכי שיקום מכריתה ושריפות, למדתי הרבה על פשטות וניהול עצמי צנוע. כשהעיירה הקרובה היא כשעה נסיעה בדרכי אפר וכבישים כפריים כדאי לחשוב ולתכנן היטב את אורח החיים ומרכיביו. עקרונות הפ"ק עזרו לנו מאוד בקונטקסט הזה כמובן…

טום ואני עובדים ביערנות אקולוגית כחלק מתהליך בניית ביתו

טום ב"מנזר הפרמקלצ'ר" אשר נבנה על פי עקרונות הפרמקלצ'ר

פשטות מבחירה (voluntary simplicity) הינה זרם מחשבתי ותנועה מעשית מאז תחילת המאה שעברה. ניתן להגדירה כתגובת נגד (משוב) למורכבות ההולכת וגדלה של החברה והתרבות התעשייתית, העירונית, התקשורתית והגלובלית והשפעותיה ההרסניות על הפלנטה, על תרבויות וחברות אנושיות ועל בריאות גוף ונפש האדם. דמויות מפורסמות בתנועה הזו כוללים את הסופר הנרי דיוויד תורו, המנהיג מהטמה גאנדי, הפסיכולוג קארל יונג, המנהיג דוד בן גוריון, הקיבוצניק א.ד גורדון, מייסד תנועת יערות המאכל רוברט הארט ודיוויד הולמגרן הוגה עקרונות הפרמקלצ'ר. להבדיל אולי מתנועות חברתיות המוניות, פשטות מבחירה מבוססת על בחירות אישיות מודעות לשם קיום אורח חיים מתון, צנוע, איטי ושפוי – באופן יחסי למקום ולתרבות בה אנחנו חיים. (להרחבה על התנועה ניתן לקרוא באתר של אקו-ויקי ובוויקיפדיה באנגלית)

מהטמה גאנדי הנהיג תנועה חברתית שלמה על בסיס תפיסת הפשטות מבחירה

חזרתי לארץ בשנת 2004 ודי מהר הבנתי שלא אוכל לחיות כאן כמו באורגון, ניו זילנד או פורטוגל. הפיתוי לעזוב את רכבת ההרים (שדים?) שדוהרת ומתעצמת במחוזותינו תמיד גדול אך המחשבה על פשטות ומורכבות מעמיקה לרבדים נוספים של שיקולי בחירות חיים משמעותיים כגון שפה, תרבות, פרנסה, משפחה, זוגיות, ילדים, מימוש עצמי, התפתחות אישית, השפעה חברתית, תלות בטיסות, קארמה ועוד. כל המרכיבים וההשפעות הללו מנסים בכוח להיכנס למשוואה מורכבת לצורך יצירת חיים פשוטים. נשמע מורכב? מי אמר שזה פשוט לחיות בפשטות בשנות ה2000?

אך גם אל מול השאלות הללו לימוד והעמקה בעקרונות הפ"ק עזרו לי להבין שדפוסי הטבע (עליהם מבוססים העקרונות הללו) חלים בכל מקום בפלנטה, ולא רק איפה שיש הרבה חוות פרמקלצ'ר גדולות ויפות ואקלים מושלם לגידול פאפאיות. באופן פרדוקסלי, הרבה אנשי פרמקלצ'ר מצליחים שפגשתי לאורך השנים היו עסוקים וטרודים בהצלת העולם, בתחזוקה אין-סופית של משקיהם, בפרנסה ובעניינים אישיים .. "כמו כולם". התחלתי להתפקח מחלום חוות הפ"ק הקלאסית.

משנת 2006 ועד היום (2016) הצלחתי לממש הרבה ממה שלמדתי ביערות ובכפרים גם כאן במדינתנו הצפופה והיקרה למחייה. מצאתי נישות אקו-תרבותיות בשולי החברה לשם יצירת מיקרו אקלימים המתאימים לאורח החיים ולהתפתחות שלי:

במשך שנתיים וחצי חייתי, עבדתי ולמדתי בחווה ואדם – קילומטרים ספורים מהעיר מודיעין הגדלה בקצב מסחרר.. שם התגוררתי בצריף שבניתי מחומרים ממוחזרים וטבעיים, ניזונתי מגינות הירק והבוסתנים, יצרתי מערכות פרמקלצ'ר, בניתי מבנים מחומרים ממוחזרים וטבעיים, למדתי לעבוד בצוות ולחיות בקהילה, נעתי ללא רכב פרטי והלכתי ברגל דרך השדות לתחנת הרכבת הקרובה כאמצעי תחבורה מרכזי לצאת אל העולם הגדול.

ביתי הצנוע בחווה ואדם

בשנת 2008 עברתי לקיבוץ צבעון שם חייתי במשך שנתיים ביורט (בקוטר 4 מטרים) אשר לקחתי חלק בבנייתו. באותם שנים המשכתי את אשר למדתי ועשיתי בחווה ואדם והשחזתי את מיומנויות הפשטות מבחירה כחלק מאורח חיים קהילתי במקום קטן ומרוחק בגליל העליון. ליקוט עונתי של פירות מבוסתנים נטושים הפך לתחביב ומקור הזנה קבוע…

בשנת 2010 הדרכתי קבוצות לימודי פרמקלצ'ר נודדות ברחבי הארץ. למדתי שגם במסגרת נדודים ניתן לעצב אורח חיים פשוט ונהניתי מהשילוב של לימוד ועשיית פרמקלצ'ר עם תרמיל על הגב..

מסוף שנת 2010 ועד היום (תחילת 2016) אני חי בבית ישן בתוך כרם זיתים ותיק בכפר קדיתא ומיישם כמיטב יכולתי הרבה ממה שלמדתי:

• ברמת אורח החיים הביתי הצנוע אשר לא דורש הכנסה גבוהה,
• בחינוך ביתי לילדתי ועם ילדים מהכפר והאזור,
• בטיפוח פרנסה צנועה מלימוד פ"ק דרך הבית ובמקומות כחווה ואדם אחת לחודש,
• ובפיתוח קהילתי וסביבתי במקום ובאזור.

אקרו בלאנס הורים – ילדים שכונתי במרפסת ביתי בקדיתא.

אני מאמין שכל אדם יכול לבחור איך לחיות ומה לעשות עם מתנות ומשאבי חייו. גישת הפרמקלצ'ר עזרה לי להגשים חלומות וליישם רעיונות הלכה למעשה. מבחן המציאות לימד אותי לבחון את חלומותי כל פעם מחדש, לקבל משוב וליישם ויסות עצמי בתהליך הלמידה הפעילה הספיראלי…

בתוכנית הדיפלומה שיצרתי מאז 2010 פיתחתי וארגנתי את הכלים הללו כך שיהיו נגישים וברורים למי שרוצה להעמיק בהם. בעזרתם, ליוויתי עשרות מתלמדי פרמקלצ'ר ליצירת שינויים משמעותיים ועמוקים באורחות חייהם, דרכי מימושם ופרנסתם, ותפיסת עולמם. ניתן לקרוא על כך במאמר נפרד.

במאמר הבא בסדרה אעמיק את השאלות לגבי אורח החיים הפרמקלצ'רי, שיקוליו ואתגריו לנוכח שינויים בחיים האישיים, בחברה ובסביבה. אחרי 20 שנות התנסות ולמידה פעילה של פשטות מבחירה – עולות ומגיחות בעיות מורכבות הדורשות דרכי חשיבה מורכבים יותר. בשנים האחרונות אני לומד ומעמיק בתיאוריה האינטגראלית של קן וילבר ושותפיו: תיאוריה יישומית, רחבה ועמוקה אשר עוזרת לי ולרבים אחרים להתמודד עם השאלות והאתגרים של התקופה שלנו בעשור השני של המאה ה21. היום אני מבין, שגישת הפרמקלצ'ר ודרך החיים הפשוטה היו שלב בהתפתחות האישית שלי ובהתפתחות הקולקטיבית של זרמים מסויימים בתנועה הסביבתית – חברתית של המאה ה20. השלב הבא אליו אנחנו מתבקשים לעלות בכדי להתמודד עם האתגרים בתוכנו, בינינו וסביבנו דורש התרחבות משמעותית של המודעות ויכולת ההכלה והעיבוד שלנו – כמו מעבדי המחשבים המשתדרגים במהירות – רק הרבה יותר. בתיאוריה האינטגראלית זה נקרא השלב הצהוב… אני קורא לזה "חיוביות מפוקחת".

ועל כך במאמר הבא.

במדריך הקודם בסדרה, "כסאות צמיגים, זה אפשרי ואפילו די נוח", הצגתי בפניכם תכנון מושב יחיד מצמיגים. תוך כדי העבודה על ששת המושבים ההם, עלה לי הרעיון לאתגר את משתתפי קורס הפרמקלצ'ר בחוות אדמה בשנה שעברה במין ג'אם עיצוב מוצר, במסגרת העבודה המעשית סביב העקרון הרביעי של הפרמקלצ'ר – "לא לייצר פסולת". על המשתתפים הוטל לפתח במהירות הבזק מושב מצמיגים (שלוש קבוצות, כל קבוצה מושב אחד). היה לי ברור שכדי לזהות רעיונות חדשים לעיצוב בצמיגים, צריך להגיע עם דף חלק לבעיה. שלושת התוצאות היו מעניינות אך אחד מהם היה מוצלח כל כך, עד שהחלטתי להמשיך את הכיוון ולפתח ממנו מושב צמיגים נוסף.

שלושה מושבי צמיגים – ג'אם תכנון בקורס פרמקלצ'ר

כל התוצרים היו מעניינים, אבל המושב האמצעי היה מעניין במיוחד בזכות התכנון הפשוט שלו. כמה תמונת מתהליך הביצוע שלו, שם בקורס.

הרשת מייצרת מקום ישיבה נוח בצורה אחרת

גיל מדגמן את המושב

לקחתי את הרעיון הזה ועשיתי בו כמה שינויים שלדעתי עשו אותו עוד יותר פשוט ומהיר להכנה.
בואו נתחיל.

המוטיבציה הינה מתנת יומולדת מקורית לילד שאוהב מאוד לשחק בכלי עבודה, ולענות לו על הצורך במשהו אמיתי – מסור שבאמת מנסר, מטר של גדולים, מברגה נטענת, פטיש מעץ וברזל, וכו' – לעבוד בכלים אמיתיים. המטרה הייתה לספק לו שולחן עבודה תפור למידותיו, שניתן לבצע בוא פעולות נגרות בסיסיות (בהשגחת מבוגר כרגע, במקרה שלנו). חשוב מאוד – אין כוונתי לומר בפרסום מדריך זה שכל ילד צריך שתהיה לו גישה חופשית לכלים מסוכנים. על כל מבוגר להפעיל שיקול דעת ובכל מקרה, ההחלטה היא אישית של המבוגר האחראי.

שירותי קומפוסט, בואו נודה באמת הקשה, הם לא בדיוק 5 כוכבים. כשסבא או איזו דודה באים לבקר, אפשר לצפות מראש שהן ישתדלו לחסוך את הביקור בבית השימוש ויעשו מאמצים עילאיים (שעלולים אפילו להגיע לידי יציאה למסעדה בורגנית) למצוא אלטרנטיבה לשירותים שאנחנו כל כך עמלנו לבנות. אם וכאשר מגיע לבקר איזה אח"מ בבייתנו הצנוע, ראוי שנוכל להציע לו, לצד שלל תופינים וממרחים טבעוניים, גם אסלת חרסינה אלגנטית. ולמען האמת, גם לי (ולא רק למי שמבקר אותי) נחמד מאוד כשאני מצליח לשלב בין חיים אקולוגיים ותנאים משופרים.

לאחר ביקורי באוסטרליה לפני כ10 חודשים חזרתי עם רעיונות רבים והרבה מוטיבציה ובניתי לי עם חברתי דום, גינה, ושירותי קומפוסט דלוקס. השירותים בנויים בחוץ, בתוך חדרון קטן ומוגבה שבנינו מעל מדרון – ככה שהמדריך הזה פונה לכל מי שיש לו גינה ואפשרות לבנות בה איזה מבנה קטן.

נכון לעכשיו השירותים בתהליך הכנה לחורף (קירותעץ, גג, חשמל ועוד), מה שיהפוך אותם למאווררים פחות ועל כן ידרשו גם שדרוגים – ועל כך בפרק ב'.

הפעם אתמקד בנושא קצת שונה מהרגיל באתר, ואציג בפני קהילת מתכנני הפרמקלצ'ר (שהינה חלק לא מבוטל מקהל אתר "ידיים") תכנה מעולה וחינמית בשם אינקסקייפ (Inksacpe) שאיתה אני עובד בשנים האחרונות לתכנוני פרמקלצ'ר פיסיים – כאלה עם מפות, תצ"אות, מערכות מים וצמחים לגידול מזון. לשם כך הכנתי שלושה סרטוני הדרכה, אבל על זה – עוד בהמשך. נתחיל מההתחלה.